מבחן השעון: הציור הזה יכול לגלות אם יש לכם אלצהיימר

בשבוע שעבר נערכה לנשיא ארצות הברית הבדיקה הרפואית הכללית הראשונה שלו כנשיא. מי שערך אותה היה רופא הבית הלבן, והיא כללה לצד הבדיקות הגופניות הרגילות - בדיקות דם, כולסטרול, משקל וכדומה, גם הערכה של מצבו הנפשי והקוגניטיבי. פן זה של הבדיקה סיקרן במיוחד את הציבור ואת התקשורת, לאור הטענות שעלו מהספר שפורסם על טראמפ לפני כמה שבועות - "אש וזעם: בתוך הבית הלבן של טראמפ" מאת מייקל וולף - שצייר תמונה של אדם מעורער נפשית ובעל ליקויים קוגניטיביים. טענות שטראמפ מיהר לדחות בציוצים בטוויטר.

לפני כמה ימים פרסם רופא הבית הלבן חלק מתוצאות הבדיקה הרפואית, ובין השאר סיפר כי נשיא ארה"ב הצטיין במבחן ההערכה הקוגניטיבית שנערך לו והוציא בו ציון 30 מתוך 30 (את התהיות העולות מכך שתוצאה שנחשבת נורמלית היא 28, נשאיר בצד לעת עתה). המבחן שנערך לטראמפ נקרא "מבחן מונטריאול להערכה קוגניטיבית" והוא כולל בתוכו את מבחן ציור השעון, שהוא אחת השיטות היעילות ביותר בנמצא כיום לזיהוי דמנציה והתחלה של התדרדרות קוגניטיבית.

עוד בנושא:
למה חברת התרופות הענקית מפסיקה לחפש תרופה לאלצהיימר?
חוקרים גילו סימן מקדים נוסף לאלצהיימר
כמו ערפדים: האם דם צעיר יכול לרפא חולים מבוגרים באלצהיימר?

שעונים הם פריט כל כך שכיח בסביבה שלנו, שקל לטעות ולחשוב שמדובר במבחן מיותר - הרי מי לא זוכר איך נראה שעון? ציור שעון נשמע כמו משימה שנותנים לילדים בגן, ולא משהו שאמור לאתגר אדם מבוגר או לספק תובנות על מצבו הקוגניטיבי. אולם, זה בדיוק מה שהמבחן הזה מספק. ודוגמאות של שעונים שצוירו באופן לקוי בדרגה כזאת או אחרת ממחישים היטב כיצד הכלי הזה יכול לשמש לניבוי והערכה של התדרדרות קוגניטיבית.

תכליתה של ההערכה הקוגניטיבית היא למעשה למדוד עד כמה המוח שלנו מבצע ביעילות את המשימות שמאפשרות לנו לתפקד כראוי בחיי היומיום. מבחן מונטריאול נחשב לפיתרון יעיל במיוחד משום שהוא מאפשר לרופאים להעריך מספר תהליכים נוירולוגיים בזמן וכלים מינימליים. אחד התפקודים החשובים הוא התפיסה המרחבית - היכולת לראות אובייקטים ולהבין את מיקומם במרחב, מה ההקשר שלהם והדפוסים ששולטים בהם וכדומה.

בני האדם הם יצורים ויזואליים מאוד, חוש הראייה הוא הדומיננטי ביותר מבין החושים שלנו וחלקים נרחבים מהמוח שלנו משתתפים בתהליכי העיבוד של מה שאנחנו רואים סביבנו. זאת, משום שרק לראות משהו זה לא מספיק. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להבין מה אנחנו רואים, מה התכלית של האובייקט, איך הוא 'אמור' להראות ולהבין מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהאובייקט יראה או יתפקד כמו שצריך. הקוגניציה המרחבית שלנו היא זאת שמאפשרת לנו לעשות את כל הדברים האלה. אתם משתמשים בה כשאתם מסדרים את המיטה בבוקר, והופכים את בליל המצעים והכריות לדפוס נקי ומסודר, כשאתם מכפתרים חולצה ומוודאים שכל כפתור נכנס ללולאה המתאימה לו וגם כשאתם מתחילים משחק שח ומסוגלים לתכנן כמה מהלכים קדימה בהתבסס על הנראות של לוח המשחק באותו רגע.

התפיסה המרחבית נחשבת לחלק אינטגרלי מהאינטליגנציה האנושית. אחד הדברים החשובים ביותר לאינטליגנציה והיכולות האינטלקטואליות הוא יעילותם של החיבורים והקשרים שנוצרים בין חלקי המוח השונים שמעבדים את המידע שאנחנו קולטים, יודעים וזוכרים. ככל שהחיבורים בין אזורי המוח השונים טובים יותר, האנשים יהיו חכמים יותר ובעלי מסוגלות גבוהה יותר. אבל איך בודקים את טיב החיבורים האלה? מבקשים מאנשים לצייר שעון.

כדי לצייר שעון ללא עזרה חיצונית אנחנו נדרשים להפעיל קשר עין-יד, מודעות לסימטריה ומבנים מרחביים, הבנה מספרית וכישורי זיכרון. בנוסף, הנבחן בדרך כלל נדרש לצייר שעון שמורה על שעה ספציפית, דבר שכרוך במודעות לזמן ומפעיל את כישורי השליפה מהזיכרון.

זה אולי נדמה כמו משימה פשוטה (ובמובנים רבים זו אכן משימה פשוטה), אך היא מערבת תהליכים נוירולוגיים רבים שצריכים להתרחש במקביל. אם אתם מתקשים לצייר את הספרות, או שהציור אינו סימטרי או שאתם לא מצליחים לצייר את השעה המבוקשת - הדבר מצביע על כך שאחד התהליכים הללו לא פועל בצורה תקינה וזה עלול להצביע על בעיה נוירולוגית או פיזיולוגית כלשהי.