זכרונות ילדות: מה גל הנוסטלגיה הזה אומר עלינו?

בסרטון: ומה קורה למי שלא זוכר? מתוך ארץ נהדרת

בשבועות האחרונים כל מי שמציץ בפיד הפייסבוק שלו עד לתופעה שקשה להתחמק ממנה – גל של קבוצות "זכרונות ילדות" שהופיעו כאילו משום מקום. עם עשרות אלפי חברים, אם לא יותר, אפשר להגיד שלא מדובר בסתם גל, אלא בצונאמי, התארגנות מסודרת להעלאת זכרונות משותפת והתרפקות על העבר. במילים אחרות – נוסטלגיה בשירות ההמונים. אבל מה זה בעצם ומה יש בה שמושך אותנו כל כך?

עוד במדעי ההתנהגות:
מה זה מיינדפולנס, ולמה כולם מדברים על זה?
בזמן שמצמצתם: ככה רושם ראשוני באמת עובד
למה אנשים כל כך אוהבים לפחד?

המושג נוסטלגיה מגיע מצירוף המילים היווניות Nostos – שיבה או חזרה, ו-Algos – כאב, והוצע לראשונה במאה ה-17 על ידי הרופא השוויצרי יוהנס הופר. הופר עבד עם חיילים וקיבל השראה מהמיתולוגיה היוונית, ובעיקר מהמשלים ההומריים, וייחס סימפטומים גופניים ונפשיים של החיילים אותם פגש לכמיהה שלהם לחזור הביתה, כמו אודיסאוס שסירב להצעת הנימפה קליפסו להישאר איתה ולקבל חיי נצח בגלל געגועיו עד כאב לאשתו פנלופה.

הופר התייחס לנוסטלגיה כאל מחלה, ובכך קיבע את האופן שבו התייחסו אליה עד סוף המאה ה-19 (תאמינו או לא, הגורמים למחלה היו שדים שמצאו את ביתם במוח האמצעי, שינויים קיצוניים בלחץ האטמוספרי שמשפיעים על המוח והדהוד בלתי פוסק של פעמוני פרות מהאלפים השוויצרים שפגעו בעוד התוף).

בתחילת המאה ה-20 החלו להתייחס אליה כאל הפרעה פסיכיאטרית שכללה סימפטומים של חרדה, עצבות ואינסומניה. לקראת אמצע המאה גישות פסיכו-דינאמיות התייחסו לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים והיא קוטלגה כהפרעה כפייתית מדכאת, אך בהמשך קיבלה התייחסות כאל גרסה של דיכאון כתוצאה מאבל ואובדן.

רק בעשורים המאוחרים של המאה ה-20 נוסטלגיה נפרדה מהגעגועים הביתה והחלו להתייחס אל שני הדברים כאל תופעות שונות. מחקרים מאותה תקופה הראו שאנשים מקשרים מילים כמו חום, ילדות וכמיהה לנוסטלגיה יותר מאשר לגעגועים הביתה, ובעוד שהמחקר בנוגע לגעגועים התמקד בעיקר בעיקר בקשיים פסיכולוגיים (כגון חרדת היפרדות) שעשויים להתעורר אצל צעירים בעת מעבר מסביבת הבית שלהם, נוסטלגיה נמצאה כחוצת קבוצות חברתיות וגילאים.

עם הממצאים האלו היחס לנוסטלגיה השתנה וייחסו אותה למגוון רחב של אובייקטים ולאו דווקא לביתיות או מקום מגורים. תחת התאורה ההיסטורית תרבותית הזו, נוצרה ההגדרה העכשווית לפיה נוסטלגיה היא כמיהה סנטימנטלית בעלת אפקט חמוץ מתוק וחוזרת על עצמה לעבר – מתוק כי היא מאפשרת לנו להחיות רגעים טובים, ומריר בגלל ההכרה שאותם רגעים לא יחזרו עוד.

למרות המוניטין המפוקפק שלה, ולמרות שקושרה לדיכאון ואבל ונתפסה כמנגנון הגנה ואידיאליזציה של עבר שלא יחזור, לנוסטלגיה בהחלט יש צדדים חיוביים.

אחד הדברים עליו אנשים מדווחים בנוגע לנוסטלגיה הוא שהיא עוזרת להם להרגיש טוב יותר בעת אירועים שליליים ומקלה על תחושת בדידות. דיווחים כאלו נבדקו במחקר שנערך באוניבריסטת סאות'האפמטון ובו הופעלה על המשתתפים מניפולציה על מנת לעורר אצלם מצב רוח רע ותחושת בדידות. תוצאות המחקר הראו שקיים קשר בין מצב הרוח לתחושה נוסטלגית – אלו שהופעל אצלם מצב רוח רע ותחושת בדידות דיווחו על תחושת נוסטלגיה חזקה יותר באופן משמעותי מאשר אלו שלא, וגם שתחושת הנוסטלגיה הקלה על תחושת הבדידות ומצב הרוח שלהם.

דבר נוסף עליו מדווחים אנשים הוא שמוזיקה מעוררת אצלם תחושת נוסטלגיה לעיתים קרובות. במחקר שנערך באוניברסיטת טילברג בהולנד נמצא שהקשבה לשירים גרמה למאזינים לא רק לתחושת נוסטלגיה, אלא גם לתחושת חמימות בגוף. אותה תחושת חמימות נבדקה במחקר שנערך באוניברסיטת סון יאט-סן בסין שבו נמצא שתחושת נוסטלגיה נפוצה יותר בימים קרים, ושכיחה יותר בקרב אנשים שנמצאים בחדרים קרים מאשר אנשים שנמצאים בחדרים חמים. לא כל מי שהיה בחדר קר דיווח על תחושת נוסטלגיה, אך אלו שכן עשו זאת דיווחו בנוסף גם על תחושת חמימות.

בסדרת מחקרים אחרת שנערכה על ידי חוקרים באוניברסיטת צפון דקוטה בהשתתפות מבוגרים מארה"ב, הולנד ואנגליה שוחזרו הממצאים האלו, אך נמצאה עוד פונקציה חשובה של נוסטלגיה – היא הקלה על תחושת ייאוש וחוסר משמעות שהופעלה באמצעות מניפולציה, ואלו שחוו תחושת נוסטלגיה לפני הפעלת המניפולציה הרגשית פחות הושפעו ממנה.

ד"ר קליי רות'לדג', החוקר הראשי, ציין שנוסטלגיה מגבירה את תחושת השייכות והקשרים לאחרים וגורמת לאנשים להרגיש אהובים ומוערכים יותר, כמו גם להעריך יותר את התמיכה החברתית הזמינה להם. במחקר המשך נמצא שלמרות שנוסטלגיה היא אודות העבר, ביכולתה לחזק אופטימיות כלפי העתיד. בנוסף, לתחושת נוסטלגיה יש השפעה לא רק על מי שמרגיש בה, אלא גם על הסביבה – אנשים נוסטלגיים הם נדיבים יותר ותורמים יותר, ושיתוף בחוויות נוסטלגיות הופך אותנו לתומכים ומתחשבים יותר.

אז בפעם הבאה שסבא מספר לכם איך פעם הכל היה יותר טוב, תנסו להקשיב ולספר לו זכרונות ילדות של עצמכם במקום לגלגל עיניים.