כולנו יודעים שלארבעת המינים יש מקום של כבוד בסוכות, אבל האם ידעתם שהם מסמלים יותר מרק טעם וריח? במדרש מדמים את ארבעת המינים לאיברים מרכזיים בגוף האדם. האתרוג דומה ללב, הלולב לעמוד השדרה, הערבה לשפתיים, וההדס משול לעיניים. כאשר אנו נוטלים את ארבעת המינים אנו אומרים בכך שאנו רוצים לכפר על איברים אלה - על המחשבות הלא טובות שלבנו נמשך אחריהן דרך האתרוג, על הגאווה שמסמל הלולב הזקוף, על הסתכלויות אסורות באמצעות ההדס ועל דברים רעים באמצעות הערבה.
הדימוי של ארבעת המינים לאיברי הגוף רלוונטי גם לילדים שלנו. ניתן לאפיין את התכונה המרכזית של הילד שלנו באמצעות ארבעת המינים, ולדעת אם הוא יותר לולב או יותר אתרוג, ואולי הוא בעצמו משלב את ארבעת המינים באישיותו ובאופיו. אז לאיזה מארבעת המינים שייך הילד שלכם?
עוד בנושא:
למה ילדים חווים התקפי זעם, ומה עושים עם זה?
7 דברים שאתם צריכים לעשות כדי להיות השפעה טובה על הילדים
בין אדם לאמא שלו: 4 חטאים נפוצים של הילדים שלנו
ילד אתרוג - סמל ללב
ילד אתרוג הוא ילד רגיש. הוא יכול להיות רגיש מאוד לסביבתו ולזולתו. רמת האמפתיה שלו לאחרים גבוהה, הוא שם לב לאנשים, מתעניין ואכפת לו. אלו הילדים שכשאתם עוברים ליד מקבץ נדבות ברחוב יבקשו מכם לתת לו כסף, שייגשו לילד בוכה בכיתה, ישימו יד על כתפו ויבדקו מה קרה לו ואיך הם יכולים לעזור, שישימו לב מיד כשלאבא יש מצב רוח רע והוא עצוב או מוטרד או כועס, וגם שאימא שינתה משהו בתסרוקת שלה או באודם.
הקושי עם ילד אתרוג הוא שהוא מתקשה לשמור על עצמו ו"מתערבב" בסיפורים של אנשים אחרים. יש הבדל בין להיות אמפתי לאחר לבין הזדהות איתו. בעוד אמפתיה היא היכולת להתחבר לרגש של האחר, הזדהות היא טשטוש הגבול בין העולם החוויתי של האחר לביני. ילד אתרוג עלול למצוא את עצמו נסחף לסיפורים של האחרים, מזדהה איתם וסובל יחד איתם. הורות לילד אתרוג דורשת מכם, ההורים, ללמד אותו להלך על הקו הדק בין אמפתיה להזדהות ולעזור לו להיות אמפתי אך לא באופן שיפגע בכישורי ההתמודדות או בחוסן הנפשי שלו.
ביטוי נוסף לאתרוג הוא "הילד הרגיש מדי" - שנעלב מכל דבר מאוד בקלות, שמרבה לבכות, ביישן מאוד ושדברים רבים מפריעים לו, מטרידים אותו ופוגעים בשלוותו ובאיזון הפנימי שלו. הורות לילד כזה היא הורות מורכבת והורים רבים חשים שהם צריכים "ללכת על ביצים" ליד ילד האתרוג שלהם. ד"ר איילין ארון, מחברת הספר "ילד רגיש מאוד" טוענת, כי ילד אתרוג כזה שייך לקבוצה של 15-20 אחוזים מהילדים, שנולדים רגישים מאוד.
לעיתים קרובות הדבר נובע מקשיים בוויסות החושי של הילד ויש צורך לאבחן ולטפל בזה בעזרת ריפוי בעיסוק. הורות לילדי אתרוג כאלו נדרשת להיות כזו שמעריכה את רגישותם ומאפשרת להם להישאר רגישים מאוד, אך גם מרגיעה אותם במצבי מצוקה, מסייעת להם להתמודד עם מצבים בחיים שמחוץ לבית וליהנות מהמסגרות החינוכיות ומחיים חברתיים.
ילד לולב - סמל לעמוד שידרה
ילד לולב מתאפיין בעמוד שדרה יציב שמחזיק אותו ואוסף אותו. בקצה האחד נמצא ילד הלולב שהוא טיפוס המנהיג. יש לו עמוד שידרה חזק, אמת פנימית משלו שהוא מזהה אותה ופועל לפיה, ומאחר והוא כריזמטי ובעל כישורים חברתיים מצוינים, ילדים הולכים אחריו. הוא ילד מקובל, אהוב, מוביל חברתי. הקושי אצל ילדי הלולב האלו הוא שהאמת הפנימית שלהם עלולה להתנגש עם חוקי המסגרת שבה הם נמצאים או עם חוקי החברה בכלל.
הורות לילדי לולב עשויה להיות מאוד מתגמלת באופן בו הילד בולט בקרב חבריו וסביבתו, אולם בשל הקונפליקטים והעימותים שעלולים להתעורר בין הילד לבין דרישותיה של הסביבה, על ההורים ללוות את ילד הלולב שלהם ולתווך את הפער הזה בין מה שהוא יודע בתוכו שהוא נכון לבין המציאות שסביבו ותכתיביה. על ההורים ללמד את הילד לנהל דיאלוג ומשא ומתן, ולתעדף את הדברים שהכי חשובים לו.
בצד השני של המתרס קיים ילד הלולב הנוקשה. הוא מתקשה להסתגל לשינויים ולמעברים, יש בו נוקשות חשיבתית (אם החליט משהו קשה עד בלתי אפשרי להזיז אותו), ואם מבטיחים לו משהו, חייבים לקיים אחרת הוא מתפוצץ. ללולב הנוקשה יש נטיה להיכנס לפינות בלי לדעת איך לצאת מהן. בדומה לילד האתרוג, הוא מאופיין בדרך כלל גם באותה רגישות גבוהה מאוד, וכמוהו לעיתים קרובות יש לו קושי בוויסות חושי ורגשי. הנוקשות הזו יכולה לנבוע גם מדברים נוספים כגון קשיי קשב וריכוז, קשיים תקשורתיים ועוד.
הורות לילד לולב נוקשה תדרוש מההורים לנסות ולאבחן על איזה קושי יושבת הנוקשות על מנת לעזור לילד וגם לכם להתמודד איתה. אם אתם הורים לילד לולב נוקשה כדאי לכם לחשוב על מה שווה לכם להתעקש מולו ומה פחות חשוב, לבדוק אולי יש משהו נוקשה גם באווירה של הבית ולחשוב איפה אפשר לשחרר. האמירות שלכם מולו צריכות להיות קצרות והחלטיות ואתם צריכים להיות עקביים במה שבחרתם.
ילד הדס - סמל לעיניים
ילד הדס הוא סקרן, עירני, פתוח, זה שכל דבר מעניין אותו ורק רוצה ללמוד עוד, לצבור הבנה וידע על כל מה שמסביבו. זה הילד ש"למה???" מאפיין אותו מאוד. לא מספיק להגיד לו "כי ככה", או "כשתגדל תבין". הוא רוצה לדעת הכל ורצוי אתמול. הורות לילד כזה דורשת מההורים יצירתיות רבה וידע נרחב או לפחות רצון ויכולת להרחיב את הידע של ילדם בצורות שונות. יש בזה גם משהו מעייף ומתיש, כי קשה לפעמים למצוא את הפניות והאנרגיה לזה. אולם, הורים לילד הדס צריכים לזכור שהוא לא ינוח עד שיקבל מענה לסקרנותו ולהתעניינותו, אם לא מכם אז במקומות אחרים וד"ר גוגל עלול להוות מענה לא מתאים לגילו ולצרכיו.
מהצד השני ניצב ילד ההדס של "עוד ויותר". ילד ההדס הזה רוצה להשיג לעצמו עוד מכל מה שעיניו נחות עליו. נדמה, שמה שלא נעשה איתו זה אף פעם לא מספק אותו ולא מספיק לו והוא דורש מאיתנו כל הזמן עוד ויותר, תוך שהוא טוען לקיפוח. הורות לילד הדסי כזה עלולה לייצר אצל ההורה תחושות של תסכול ומרירות כלפי הילד, שנחווה ככפוי טובה. אם ילדכם הוא הדס כזה כדאי לבדוק מהם הצרכים האמיתיים שעומדים בבסיס הבקשות/ דרישות שלו. כשמזהים את הצרכים (צורך בתשומת לב, צורך בקרבה, צורך בקשר, צורך בביטחון וכדומה) קל יותר לתת להם מענה נכון ותחושות התסכול שבנו שוככות. גישת התקשורת המקרבת טובה מאוד לעבודה עם ילדי הדס "עוד ויותר".
ילד ערבה - סמל לשפתיים
מצד אחד עומד ילד הערבה הפתוח, התקשורתי, שמדבר על הכל ועם כולם. ילד מוחצן, דברן, ממהר להשתתף במפגשים ובשיעורים, מספר להוריו בהרחבה "איך היה היום בגן", מספר לגננת בהרחבה ש "אבא ואמא רבו אתמול ואמא אפילו בכתה" ומספר לכל מי שעובר ברחוב ש "אמא שלי בהיריון", הרבה לפני שאמא שלו חשבה על זה בכלל. להיות הורה לילד ערבה כזה זה להיות עם היד על הדופק כל הזמן לגבי מה שקורה לו ואיתו ויש צורך לעיתים להסביר ולתווך לו מה אומרים, מתי אומרים ולמי אומרים את זה. זהו ילד שחשוב לייצר לו גבולות פנימיים וחיצוניים ביחסיו עם אנשים ויש לשים לב מקרוב להתנהלותו במדיה הווירטואלית.
מולו עומד ילד הערבה המסוגר. זהו הילד שעונה לשאלת ה "איך היה בגן?" במשפט הארוך "כיף" וכשאתם שואלים אותו "במה שיחקת היום?" הוא עונה " לא זוכר". לעיתים זהו ילד שאינו דברן מטבעו, בעל טמפרמנט מופנם יותר ומעדיף שלא לחשוף רגשות. ילד כזה איננו ילד שמנותק מסביבתו והשתקנות שלו אינה יושבת על מצוקה כלשהי, אלא על העדפה של אופי.
לפעמים ילד שאינו משתף הוא לא מופנם אלא דווקא ילד מוחצן, שחווה ביקורת שלילית כששיתף בעבר או שחש שדבריו אינם זוכים לתשומת לב ולכן מעדיף להימנע מלספר ולשתף. הורות לילד ערבה מסוגר צריכה להוות מודל לתקשורת פתוחה. ילד, הגדל בבית שבו משתפים ומקשיבים, יפתח מיומנויות הקשבה וגם ירצה לשתף את ההורה ולספר לו יותר מה עבר עליו במשך היום. יש להקשיב לילד וגם אחד לשני בבית בלי לתקן שגיאות בשפה, בלי להיות עסוקים בדברים אחרים, תוך יצירת קשר עין או הנהון ובצורה אמפתית ואוהדת. שתפו את הילד גם במה שקרה לכם היום, לא רק ברמת האירועים אלא גם ברמת התחושות והרגשות שלכם.