כמעט כל אחד מאיתנו מכיר לפחות אדם אחד שהפנים שלו מתעוותות מחרדה בכל פעם שהוא נתקל במיונז. לכאורה, כשמפרקים את הרוטב האימתני הזה לשני הגורמים המרכזיים שלו ביצים ושמן, רוב האנשים לא יימצאו אותם כל כך בלתי נסבלים. אז מה יש במיונז שהופך אותו לדוחה בעיני אנשים רבים כל כך? שני חוקרים ניסו למצוא תשובה לשאלה הזאת וויליאם איאן מילר מאוניברסיטת מישיגן, מחבר הספר The Anatomy of Disgust, ורייצ'ל הרץ מאוניברסיטת בראון, מחברת הספר That's Disgusting: Unraveling the Mysteries of Repulsion.
עוד בנושא:
למה אנשים כל כך שונאים כוסברה?
הסרט שיגרום לכם להפסיק לאכול סוכריות
הקול בראש: למה אנחנו שונאים את איך שהקול שלנו נשמע?
בראיון להפינגטון פוסט הסבירו השניים כי תפקידו המרכזי של מנגנון הגועל הוא להגן עלינו מפני האיומים הרבים שמקיפים אותנו בכל רגע נתון. אז מה גורם למיונז להפעיל את המנגנון הזה בצורה מואצת אצל חלק מהאנשים? להערכתם, זה עשוי להיות קשור בראש ובראשונה למרקם המיוחד שלו.
כולם מכירים את הנטייה של המיונז לרטוט ולזוז כמקשה אחת מה שנקשר במוחנו לתנועות של יצור חי שלא היינו מכניסים לפה, או לפחות דואגים לבשל אותו לפני כן. "התפיסה של המוח שלנו היא שהמיונז הוא כמו אורגניזם חי ואכילת יצורים חיים כפי שהם עלולה להעביר אלינו זיהומים", הסבירה הרץ. לדבריה, מדובר במנגנון טבעי של המוח שאמור להגן עלינו מחיידקים מסוכנים.
דומה מדי לנוזלי גוף?
בניגוד להרץ, למילר יש דווקא תיאוריה אחרת שעונה על השאלה המהותית הזאת. "אני מניח שחלק מהאנשים נגעלים ממיונז בגלל שהוא יותר מדי מזכיר את המרקם של מוגלה", אמר. "יש דברים שמעוררים גועל יותר מאחרים, הפרשות גופניות וריקבון הם שניים מהנפוצים ביותר שבהם". לדבריו, המיונז עלול להזכיר לאנשים גם שומן ונוזלים נוספים שנשאיר לכם את האפשרות לדמיין.
גם כאן, המנגנון אמור להגן עלינו ממחלות. זאת מכיוון שנוזלי הגוף הם בין הגורמים המרכזיים שמפיצים מחלות זיהומיות. לכן, אם גם אתם נגעלים מהם, כנראה שתעשו עבודה טובה יותר בשמירה על הגוף מפני זיהומים.
מילר הוסיף כי אפשר להאשים גם את הטמפרטורה של המיונז בעובדה שהוא דוחה כל כך. "אם חומר מסוים הוא לא קר כקרח או רותח, הסיכוי שהוא יגיעל אותנו גבוה יותר", ציין. גלידה לדוגמה היא גם לבנה, רוטטת ו"מאיימת" כמו המיונז, אבל לא תמצאו הרבה אנשים שמוצאים אותה מגעילה. גם במקרה הזה ההסבר גורס שמדובר ברצון של המוח להגן על הגוף מחיידקים, שפורחים בטמפרטורת החדר אך לא מסוגלים לשרוד בקיצון.