דמיינו סיטואציה: אתם נמצאים בסופר ובדרככם אל הקופה חולף על פניכם אדם אחר והכתפיים שלכם נתקלות זו בזו. מה אתם עושים? ממלמלים התנצלות אוטומטית? "אופס, סליחה". או מסננים איזה צקצוק שפתיים חסר סבלנות במקרה הטוב או קללה עסיסית במקרה הרע? בשני המקרים יהיה מדובר בתגובה אינסטינקטיבית, כזאת שאנחנו לא מקדישים לה תכנון או מחשבה מיוחדת. אבל חלקיק השנייה הזה שבו מתגבשת התגובה שלנו, לכאן או לכאן, נגזר במידה רבה מהעבר שלנו. ובאופן ספציפי, מחוויות התיכון שלנו. בפני עצמן, נדמה שלתקרית כזאת ולתקריות דומות כמותה אין חשיבות מיוחדת. אולם, יש להן חשיבות מצטברת וקולקטיבית על האופי שלנו והדרך שבה הוא התעצב.
עוד בנושא:
למה מחמאות גורמות לכם להתכווץ?
הצד השלילי של החמלה: למה אתם מרגישים אשמים יותר מאחרים?
האם בכל אחד מאיתנו מסתתר פסיכופט?
בשנים האחרונות הצליח מדע הפסיכולוגיה להדגים כיצד נוצרות הנטיות ה"אוטומטיות" הללו, ולזיכרונות שלנו יש תפקיד חשוב בכך. במובנים רבים, מדובר בתהליך שימושי מאוד שמאפשר למוח שלנו לסרוק ביעילות את כל המידע החברתי שבו הוא נתקל, לקבל החלטות לגבי אופן התגובה שלנו, ולהוציא לפועל התנהגויות מתאימות שמקדמות את ההישרדות שלנו. כשחושבים על זה, הרי אנחנו לא באמת יכולים לעצור ולהקדיש מחשבה לכל סיטואציה חברתית שבה אנחנו נתקלים, לפני שאנחנו מגיבים אליה. המוחות הבוגרים והמתוחכמים שלנו פשוט מסתמכים על מה שתמיד עבד לנו בעבר.
מישהו חולף על פנינו ואומר לנו 'שלום'? בפעם האחרונה שזה קרה הגבנו בניד ראש וחיוך וזה עבד, נעשה זאת גם הפעם. מישהו נתקל בכם? תגובה מנומסת, פינוי הדרך והימנעות מעימות היא הדרך הבטוחה למינימום התנגדות, ולכן נבחר בה שוב ושוב.
לשרוד במסדרונות התיכון
אבל כל הנטיות והתגובות ה'אוטומטיות' הללו למעשה נובעות מהזיכרונות המעצבים הראשוניים שלנו, ורובם התרחשו בגיל ההתבגרות. המוחות הבוגרים שלנו כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, התחילו להתעצב מבחינה חברתית כדי לעזור לנו לשרוד במסדרונות התיכון. הבעיה היא שאנחנו סיימנו את התיכון (חלקנו כבר לפני שנים רבות), אבל אף אחד לא הודיע את זה למוח שלנו. ולכן, פה ושם סביר להניח שתמצאו את עצמכם תוהים (לרוב, לאחר מעשה) מדוע הגבתם בצורה מסויימת לסיטואציה חברתית שנקלעתם אליה. יכול להיות שבמחשבה רציונלית יתבהר לכם שזאת לא בהכרח התגובה הכי נכונה בעיניכם. אלה בדיוק המקומות שבהם מי שהייתם בתיכון מתיישב במושב הנהג של המוח שלכם ומתחיל לנווט.