פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התינוק שלכם נוחר? זו סיבה לדאגה

      מסתבר שלא כל הקולות שתינוקות משמיעים מתוך שינה הם חמודים. אם הם נוחרים למשל, זה עלול להעיד על בעיות נשימה שיכולות להזיק למוח, לפגוע בתפקודים הקוגניטיביים ולהעלות את הסיכון להפרעות קשב וריכוז

      תינוק ישן (ShutterStock)
      האם התינוק שלכם נוחר באופן קבוע? (אילוסטרציה: shutterstock)

      בשונה ממבוגרים, כשתינוקות נוחרים זה לא עניין מעורר דאגה בדרך כלל. אחרי הכל הם קטנים ומתוקים וכל הקולות האלה שהם משמיעים הם די חמודים. מה גם, שאם הם מצוננים או עייפים במיוחד, קצת נחירות הן לא עניין חריג ולא משהו שדורש בדיקה או התייחסות, בוודאי לא כשמדובר במשהו שקורה רק מדי פעם.

      אבל אם זה לא מצב חריג, והתינוק שלכם נוחר ארבעה לילות בשבוע או יותר, ייתכן שאתם כן צריכים לדאוג. כך מזהיר ד"ר דיוויד מקינטוש, מומחה בינלאומי לרפואת אף, אוזן וגרון בילדים. "נשימה היא תהליך אוטומטי שנשלט בידי המוח. באמצעות ניטור של כימיקלים בדם המוח מסוגל להבין אם הנשימה מתבצעת באופן תקין. אם הסימנים הכימיים מאותתים למוח שמשהו אינו כשורה, המוח יכול לשנות את קצב הנשימה כדי לפצות על כך או לתקן", מסביר ד"ר מקינטוש.

      עוד בנושא:
      איך יוצרים טקס שינה לתינוק?
      מה הקשר בין ליקוי ראיה בילדים ובין הפרעת קשב וריכוז
      מה המשמעות האמיתית של הנחירות שלכם

      פעוט זורק עפרונות (ShutterStock)
      פגיעה ביכולת הריכוז וסיכוי גבוה לבעיות חברתיות וחרדה (אילוסטרציה: shutterstock)

      נחירות הן לרוב תוצאה של חסימה כלשהי בדרכי הנשימה ולדברי המומחה, הבעיה במקרה כזה היא שגם כאשר המוח מזהה שיש בעיה כלשהי עם הנשימה, הגברת הקצב לא תפתור אותה משום שהחסימה עדיין תתרחש ותפריע.

      "הפרעה לנשימה מובילה לירידה ברמת החמצן בדם, וזה משהו שהמוח מאוד לא אוהב", אומר ד"ר מקינטוש. כשהמוח מזהה מחסור באספקת החמצן שלו הוא נכנס לפאניקה וזה עלול לגרור כמה בעיות. ד"ר מקינטוש, שחוקר את תופעת הנחירות בתינוקות, אמר כי במסגרת עבודתו ובקרב מטופליו הוא הבחין בהשלכות כמו פגיעה ביכולת הריכוז, רמות גבוהות יותר של בעיות חברתיות וחרדה, תסמיני דיכאון, בעיות בתפקודים הקוגנטיביים, בעיות זיכרון וקושי לשקול דברים בהיגיון.

      סיכוי גבוה להיפראקטיביות

      בנוסף, מחקר מקיף שנערך וכלל מעקב אחר אלף ילדים במשך 6 שנים, החל מגיל חצי שנה העלה גם הוא ממצאים מדאיגים. לפי הממצאים, ילדים שנחרו, נשמו מהפה או סבלו מדום נשימה בשינה היו בסיכון גבוה יותר לבעיות ההתנהגויות שצויינו לעיל, ובנוסף היו בסיכון גבוה יותר ב-50 עד 90 אחוזים לפתח תסמינים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) – ביחס לילדים שנשימתם היתה תקינה.

      "לפעוטות שסובלים מבעיות נשימה בשינה סביב גיל שנתיים וחצי יש את הסיכוי הגבוה ביותר להיות היפראקטיביים. גם ילדים שהפסיקו לנחור עם הזמן עדיין סבלו מיותר בעיות ביחס לילדים שלא נחרו מעולם", אומר ד"ר מקינטוש.