האם אוכל מלוח באמת מצמיא, או שהוא בכלל מרעיב?

בוודאי כבר שמעתם על כך, או שהרגשתם את זה, שכשאוכלים אוכל עם הרבה מלח נהיים צמאים יותר. אנחנו לא מתווכחים עם התחושות של מילוני בני אדם, אבל מחקר חדש מגלה שזו לא ההשפעה העיקרית של מלח. מסתבר שתחושת הצמא שמגיעה עם אוכל מלוח היא רגעית, ובטווח הארוך הגוף שלכם דווקא דורש פחות נוזלים, כי הוא מתחיל לשמר את המים ואף לייצר אותם. ממצאים של מחקר חדש שמגיע מאוניברסיטת וואנדרבילט, בגרמניה, מאיים לשנות את הסדר שאנחנו מכירים, אבל גם עשוי להציע נקודת מבט אחרת על מגפת ההשמנה והסוכרת העולמית.

ממצאי המחקר שהתפרסמו בשני חלקים בכתב העת Clinical Investigation שופכים אור על תגובת הגוף לצריכת מלח גבוהה. והיא כאמור, שונה ממה שהכרנו עד כה. על פי מה שמלמדים בספרי הלימוד, הפרשת מלח מובילה בהכרח לאובדן מים בשתן ובכך מפחיתה את תכולת המים בגוף. זה לא מה שמצאו החוקרים. להיפך, הם הראו כי העיקרון הביולוגי של הפרשת מלח הוא למעשה שימור מים וייצור מים.

עוד בנושא:
מחקר: גרם אחד מיותר של מלח ביום מעלה את הסיכוי להשמנה
ענת הראל בודקת כמה מלח באמת יש באוכל שלנו?
מחקר גילה: גם פחות מדי מלח מסוכן לכם

המחקר הנוכחי התחיל, כמו הרבה מחקרים אחרים, בכוונה מקורית אחרת. בין השנים 2009-2011, החוקרים ניהלו ניסוי בתכנית הסימולציה לטיסות החלל הרוסיות במתקן מחקר במוסקבה. המטרה – לבקר ולמדוד את התזונה של האסטרונאוטים הרוסים ולוודא שהם לא מאבדים ערכים תזונתיים במסע הארוך שעומד מולם. שתי קבוצות הגברים שנבדקו על פני חודשים ניזונו משלוש דיאטות שונות ובהן רמות נתרן שונות.

באופן בלתי צפוי, החוקרים גילו כי כאשר כמות הנתרן הוגדלה מ-6 גרם מלח ביום (הכמות המומלצת) ל-9 ו-12 גרם (הכמות שמרביתנו אוכלים), הגברים שתו דווקא פחות מים, לא יותר. המשמעות הייתה שהם שימרו או הפיקו יותר מים. המלח למעשה הפעיל מנגנון לחיסכון במים בכליות והוא נשאר בשתן, בעוד המים חזרו לתוך הכליה והגוף.

אבל זו כאמור לא ההפתעה היחידה שחיכתה לחוקרים. כל המשתתפים בניסוי דיווחו על עליה בתיאבון בעקבות הוספת הנתרן אל התפריט היומי שלהם. "ראינו שהנבדקים שעקבנו אחר חלקם במשך 205 ימים - למעשה שתו פחות, כשהתזונה שלהם הייתה עשירה במלח, למרות שהם גם נתנו יותר שתן", הסבירו החוקרים. "מדובר על מספרים והבדלים קטנים שלא תבחינו בהם. עם זאת, הם כן משפיעים בטווח הארוך".