המחקר שמאשר את מה שרגשות האשם ההוריים תמיד אמרו לכם

הורים שחוזרים לעבודה לאחר חופשת לידה ומשאירים את ילדיהם הרכים במסגרות נאבקים פעמים רבות ברגשות אשם על שהם משאירים ילדים בגיל צעיר כל כך בטיפולם של זרים למשך חלק ניכר של היום. אבל האם יש גיבוי מדעי לחשש האינסטינקטיבי הזה שימים ארוכים בפעוטונים ובמעונות מעלים את רמות הסטרס והחרדה בפעוטות? חוקרים נורווגים יצאו לחקור האם משך הזמן אותו מבלים פעוטות מדי יום במסגרות כמו פעוטונים מעלה את מידת החרדה שהם חשים.

החוקרים, העובדים במחלקות בריאות הנפש של נורווגיה בשישה מחוזות שונים, מדדו את רמות הקורטיזול (הורמון המופרש בתגובה למתח) בקרב 112 ילדים בגילאי שנה עד שנה וחצי, כחמישה חודשים לאחר שהוריהם הכניסו אותם לפעוטון. רמות הקורטיזול נמדדו בשתי נקודות זמן במהלך היום: בעשר בבוקר ובשלוש אחר הצהריים.

עוד בנושא:
זה מה שאתם באמת צריכים לדעת על גן עירייה
מותר לשלוח ילד עם חום לגן? זה מה שלרופא הילדים שלנו יש להגיד על זה
כך תזהו שמשהו לא טוב קורה בגן של הילד שלכם

לדברי החוקרים, רמות הקורטיזול עלו במהלך היום במידה המשמעותית ביותר ביותר אצל פעוטות שבילו יום שלם בפעוטונים (בין שמונה לתשע שעות), אך ילדים ששהו במסגרת שבע שעות ופחות לא הראו עלייה במידת ההורמון במהלך היום. כמו כן, נמצא כי רמות הקורטיזול הממוצעות אצל ילדים שהלכו לפעוטונים היו גבוהות עד פי שלושה מהרמות שנמדדו אצל פעוטות שנשארו בבית עם אחד ההורים.

לטענתם, המסקנה המרכזית שיש לקחת מהמחקר היא בנוגע לחשיבות הסביבה שבה שוהים ילדים. לדבריהם, השהייה בפעוטונים רצופה באתגרים שונים בהם הצורך של הילדים למצוא את מקומם בקבוצה גדולה ולקיים אינטראקציה עם ילדים אחרים, כמו גם המרחק מהוריהם.

"ילדים שמבלים ימים ארוכים במעונות נדרשים להקצות יותר משאבים להתמודד עם האתגרים. על המטפלים וההורים לגלות יותר הבנה כלפיהם", לדברי החוקרים. יחד עם זאת, החוקרים הכירו בכך שמדובר בכמות קטנה של נבדקים וקראו לקיום מחקרים נוספים, גדולים יותר, ולבחון הבדלים אפשריים בשיעור הקורטיזול אצל קבוצות שונות של ילדים.

לפני שאתם חושבים פעמיים האם לשלוח את הצאצא לפעוטון, כדאי לסייג ולשים את המחקר הזה בפרספקטיבה הנכונה, לדברי ד"ר יפעת ברונשטיין, מנהלת תחום הגיל הרך במרכז לבריאות הנפש ברמת גן של קופת חולים כללית.

"מה שמגביר סטרס זה שהילד נמצא במצוקה ולא מתייחסים אליו. צריך להתייחס לתנאים, האם הילד מקבל מענה לצרכים הנפשיים והפיזיים שלו. יש לבחון את המסגרת, כמה מטפלות יש ומהי הכשרתן. אבל בכל מקרה, אין צורך לעורר רגשות אשמה אצל ההורים, וזה נכון לגבי כל הגילאים בהם שמים את הילד במסגרת", אמרה.

"ברור שלילד בשנים הראשונות לחייו עדיף להיות עם ההורים, אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, ההורים צריכים לעבוד ואין יותר מדי פתרונות", אמרה ברונשטיין, והוסיפה כי למחקר יש גם חסרונות.

"היחס בין מטפלים לילדים בפעוטונים שאותם בחנו החוקרים לא צויין במחקר, שזה דבר מאוד חשוב. כשאנחנו מנסים לתת כלים להורים לראות מה הדרך הנכונה לבחור מסגרת עבור הילדים שלהם, בכל גיל, צריך להסתכל על המסגרת", הוסיפה. "צריך לבדוק כמה מבוגרים וכמה ילדים יש, מה מספר הילדים בקבוצה והאם לילד יש מספיק גירויים ומשחקים, שיחות ואינטראקציות", לדברי ברונשטיין.

לדבריה, ברור שרמת הסטרס תעלה כאשר הילד לא מקבל מענה לצרכיו: "אם ילד בוכה ואף אחד לא ניגש אליו, ברור שתעלה לו רמת הקורטיזול".

היא הוסיפה שחשוב שההורים יבדקו באיזה אופן המסגרת מסוגלת לענות על צרכי הילד. "מה קורה כשהוא בוכה? כמה זמן לוקח עד שניגשים אליו? מה עושים כשניגשים אליו – האם זה רק ברמה של החלפת חיתול והאכלה, או שזה מעבר לזה", אמרה.

אחת הבעיות המרכזיות במחקר היא שאין התייחסות לשונות של הפעוטונים השונים. "יש מעונות נהדרים שהילדים מקבלים בהם יחס מעולה ויש כאלה שלא, וצריך לעשות מחקר עם סוגים שונים של מעונות. יש כל כך הרבה מעונות והם כל כך שונים באופן שבו המטפלות מקבלות הכשרה והמחקר נראה לי מאוד כוללני", אמרה ד"ר ברונשטיין בהתייחס לפרסום העדכני.

כמו כן, יש לה ביקורת גם על הממצא לפיו ילדים בפעוטונים לחוצים יותר באופן גורף בהשוואה לילדים הנותרים עם הוריהם בבית. "גם פה צריך לשים לב לנסיבות. יש פעוטות שנשארים עם הורים מטעמים של מצוקה כלכלית, לא כי האמא יכולה להרשות לעצמה להישאר בבית, ואז מדובר במצב שונה. ראוי לשאול כאן מהי אוכלוסיית הביקורת של הילדים שנשארו בבית".