סובלים מדיכאון? יכול להיות שהמוח שלכם מנסה לעזור לכם

האם בקרוב תהיה תרופה חדשה נגד דיכאון?

בכל זמן נתון אחוזים לא מבוטלים של האנושות נמצאים במצב של דיכאון. מדובר על מצב כה נפוץ, שהסטטיסטיקות אפילו מדברות על אחד מתוך שישה אנשים שיחווה תקופת דיכאון במהלך חייו. אז מה הופך את הדיכאון למצב כה שכיח? האם זה אורח החיים המודרני או שבכלל מדובר בתופעה פיזיולוגית ואבולוציונית שנועדה לקדם אותנו?

במאמר שכתב עבור אתר NATILUS העיתונאי מתיו יוסטון, מתואר מודל של דיכאון קצת אחר, מודל שטוען כי דיכאון הוא מעין פגם במערכת שנועד לתקן דברים. דיכאון לא כהפרעה, אלא כמעין אסטרטגיה ההתנהגותיות, אדפטציה ביולוגית שנועדה לשרת מטרה ולהגיע לתובנות אישיות. כל זה בשום אופן לא נועד למזער את הסבל שדיכאון יכול לגרום - אלא להציע נקודת מבט אחרת על התכלית שלו ואולי על הטיפול בו בעתיד.

עוד בנושא:
הכל בראש: האם נמצא המקור הפיזיולוגי לדיכאון?
שלוש השאלות שיכולות לסייע להצלחת הטיפול בדיכאון
נדוניה משפחתית: האם מחלות נפש הן תורשתיות?

התפיסה הזו הוצגה כבר בשנת 2009 על ידי פול אנדרוז, פסיכולוג אבולוציוני באוניברסיטת מקמאסטר והפסיכיאטר ג'יי אנדרסון תומסון מאוניברסיטת וירג'יניה, שטענו כי מה שאנחנו חושבים עליו כהפרעה הוא בעצם דרך של המוח שלנו לנתח ולהתעכב על בעיה, בתקווה למצוא דרך להתמודד עמה. החוקרים טוענים שבעיות קשות או מורכבות יכולות לעורר תגובה של "דיכאון" אצל אנשים מסוימים - מה שמכניס אותם למעין מצב אנליטי.

"כאשר אדם מצוי במצב של דיכאון ההרהורים שלו גדלים, ואיתם גם האובססיה למקור הכאב", כתבו החוקרים. בנוסף לתופעות האנליטיות האלה שהולכות וגוברות, קיימת גם פעילות REM מוגברת, מה שעוזר בתהליך עיבוד הזיכרון. סימפטום נוסף ומרכזי של דיכאון הוא אנהדוניה, חוסר יכולת לחוות הנאה מדברים יומיומיים ורגילים שאנחנו עושים. על פי תיאוריה זו, הפעולות האלה, כמו אכילה, או אינטראקציות חברתיות עלולות לשבש את שלבי העיבוד של המוח, ולכן אדם בדיכאון אינו חווה הנאה מהן.

"אנו משערים כי דיכאון וחרדה מתקיימים יחד פעמים רבות בגלל שחלק מהבעיות דורשות גם יכולות ניתוח (שמצב הדיכאון מקדם) וגם עירנות (שמקדמת חרדה) ", כתבו החוקרים. ניתוח מאפשר לאדם להבין את גורם ההסטה, ערנות היא דרך לנסות למנוע את זה מלקרות שוב.

מעניינים ומרתקים ככל שיהיו ההסברים האלה, קשה להוכיח שהם נכונים, במיוחד לאור העובדה שהם לא נחקרו מספיק. הרעיון שדיכאון יכול לנבוע מאדפטציה ביולוגית ולא הפרעה נפשית הוא לא קונצנזוס עיקרי של מומחים לבריאות הנפש. וגם אם ההשערה נכונה, היא בוודאי לא מסבירה את התופעה באופן מלא. ולתופעות מורכבות כמו דיכאון, בוודאי אין הסבר אחד.

היום כבר ידוע שלדיכאון יש השפעה גנטית ניכרת, ולא תמיד מדובר במאורע שמגיע אחרי חוויות קשות כמו מוות של מישהו קרוב, או גירושין, ולעתים הוא מופיע כך פתאום. גם אנדרוז ותומסון הבינו זאת וטענו כי במקביל להשערה אותה פיתחו, יכולים להתקיים גורמים נוספים שמביאים את נפש האדם למשבר.

בנוסף לכך, קיימים סוגים של דיכאון – מדיכאון קליני ועד דיכאון קל, ולכולם יכולות להיות סיבות שונות. ובכל זאת אם התיאוריה הזאת היא בעלת ביסוס, היא עשויה להשפיע על שיטות הטיפול בדיכאון בעתיד.

במקרה כזה, הטיפול בדיכאון ישים דגש יותר על הטיפול במקור לו, ולא על הסימפטומים. מה שזה בעצם אומר שאולי שיחה עם פסיכולוג למשל היא חלק מאוד חשוב בטיפול בדיכאון, שכן הוא יכול לגרום לאנשים להבין טוב יותר מה גרם לאפיזודת הדיכאון שלהם, והאם שינוי בחייהם יכול לתרום ליציאה ממנו. תרופות נוגדות דיכאון נחשבות ליעילות מאוד ואפילו ל"משנות חיים", אבל הן כאמור אינן פועלות בטווח הארוך עבור כולם, וזו הסיבה שחוקרים מבקשים לבדוק טיפולים שונים במהלך השנים.

גם אם קיים בדיכאון, אלמנט אבולוציוני והוא למעשה כלי להסתגלות לשינוי, זה לא יכול לספק את כל התשובות או לעזור לאנשים להתמודד מולו. מה שזה כן יכול לעשות, זה לעזור בחשיבה על פתרונות אחרים או דרכים טובות יותר לעזור לאנשים להתמודד עם התופעה שרק הולכת וגוברת.