פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גיבורי העל של הרפואה הציבורית

      הם עובדים יממות רצופות, ולעתים כבר שוכחים איפה הם גרים. אותם אנו פוגשים כשאנו מגיעים לבית החולים בשעות לא שעות, בעוד הם נאלצים לתמרן בין אילוציה של מערכת רפואה ציבורית קורסת. אלה הם אנשי השנה שלנו: המתמחים

      גיבורי העל של הרפואה הציבורית

      בווידאו: הצצה לחיים של המתמחים, באדיבות קשת

      בשנה האחרונה נחשפנו לא מעט למצוקותיהם של המתמחים במערכת הרפואה הציבורית, בין אם דרך סדרת הטלוויזיה הפופולרית שהתחקתה אחר קורותיהם של מתמחים בבית החולים שיבא בתל השומר, או באמצעות המאבק המתוקשר שהובילו השנהלקצר את התורנויות (הנמשכות 26 שעות). המאבק, סחף את הציבור בפרויקט מימון המונים שיצא לדרך במאי השנה, והצליח לגייס 234 אלף שקלים תוך פחות מיממה.

      עוד בנושא:
      אחרי 26 שעות בחדר הלידה: ליולדת שלום. למתמחים פחות
      מי רוצה להיות מטופל על ידי רופא שעובד 26 שעות ברצף?
      שליש מהסטודנטים לרפואה סובלים מהפרעה נפשית

      מיהם המתמחים? מדובר ברופאים צעירים בתחילת דרכם, שסיימו את שבע שנות הלימוד לתואר ובנוסף השלימו שנת סטאז'. מסלול ההתמחות בישראל נמשך בין ארבע לשש שנים (5.71 בממוצע), בהתאם לתחום ההתמחות (התמחות ברפואה פנימית, למשל, אורכת ארבע שנים, לעומת שש שנים בכירורגיה). בחלק מהמקרים, מתמחים יפנו לתת-התמחות נוספת של שנתיים-שלוש, ולאחר דרך החתחתים הזו – ימצאו עצמם בראשית הקריירה שלהם כרופאים.

      לפי משרד הבריאות, נכון לשנת 2015 הועסקו 5,000 מתמחים בבתי החולים הציבוריים. רובם עובדים כ-270 שעות בחודש, לפי נתונים שאספו בארגון מרשם, ארגון המתמחים לרפואה בישראל. הם נדרשים לעבוד שישה ימים בשבוע ובנוסף לבצע בין ארבע לשש תורנויות בחודש, בנות 26 שעות כל אחת. בפועל, מתמחים רבים עושים שש תורנויות ואף יותר.

      רופאה עייפה (ShutterStock)
      תורנות של 26 שעות, במקרה הטוב (צילום: shutterstock)

      במקרים רבים מתמחים נשארים לעבוד מעבר לתורנות בת 26 השעות. לפי סקר שערך מרשם בקרב 530 מתמחים מרחבי הארץ באפריל, 72 אחוזים מהמשיבים ענו כי הם עובדים מעבר ל-26 שעות לפחות פעם בחודש, 58 אחוזים נשארו לפחות פעמיים בחודש מעבר לזמן הנקוב ו-29 אחוזים מהמשיבים נשארו לעבוד מעל ל-26 שעות לפחות 4 תורנויות בממוצע בחודש.

      "יום אחד שכחתי את הכתובת של הבית שלי"

      "בבוקר אחד של אחרי תורנות הגעתי להאריך את חוזה השכירות שלי. ישבתי במשך כמה דקות מול הטפסים ולא זכרתי את הכתובת שלי, המוח היה ריק לחלוטין. זה היה מצב מביך אבל שגרתי לחלוטין עבור רוב המתמחים" מספר ד"ר עידן גורן, מתמחה ברפואה פנימית בבית החולים שיבא בתל השומר, ורופא הבית של וואלה! בריאות.

      עומס השעות וחוסר השינה גובים מחיר גבוה מחיי המתמחים, ועלולים להשפיע על המטופלים שלהם. "מדובר בסוף בדברים מאוד גשמיים כמו התמודדות עם תורנויות ארוכות וחוסר כרוני בשעות שינה, שמשפיעים על חיי היום יום שלנו, על מידת הריכוז שלנו, על סף העצבנות שלנו, על חיי החברה של המתמחים, ובעיקר על המשפחות שלנו", הוסיף ד"ר גורן.

      מאבק המתמחים (צילום מסך , YouTube)
      האנשי האמונים על החלטות של חיים ומוות נמצאים במצבי תשישות כרוניים (צילום: shutterstock)

      בהסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2000 בין הסתדרות הרופאים בישראל (הר"י), האמונה נכון לעכשיו גם על המתמחים, למעסיקים (משרד הבריאות וקופות החולים) נקבע כי תורנות תסתיים בשעה שמונה בבוקר ולאחריה יש לבצע "העברת מחלקה", כלומר חפיפה על מקרי המטופלים, עד לשעה עשר, ובכך, אישר הלכה למעשה עבודה רצופה של 26 שעות.

      בעוד שלנהגי משאית אסור לפי החוק לנהוג יותר מ-12 שעות רצוף בכל יממה ללא מנוחה של שבע שעות לפחות, ולטייסים אסור להטיס ברציפות טיסה מעבר ל-12 שעות, הרופאים האמונים על החלטות של חיים ומוות, נמצאים במצבי תשישות כרוניים, שעשויים להשפיע על שיקול הדעת שלהם.

      כשעייפים - טועים

      מחקרים רבים דנים בנזקים של שעות עבודה ממושכות בקרב מתמחים. חוקרים מאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית טענו במחקר משנת 2004 כי מתמחים העובדים במשמרות של 24 שעות ויותר מבצעים בממוצע 35.9 אחוז יותר שגיאות רפואיות חמורות מממחים שעובדים במשמרות של עד 16 שעות.

      מחקר נוסף מהרווארד משנת 2007 מצא כי למתמחים העובדים שעות ארוכות יותר מחבריהם שגיאות רבות יותר במינון התרופות שהם רושמים ובתהליך האבחוני, ומחקר אחר מצא כי חסך בינוני בשעות שינה של 20 שעות או פחות ללא שינה, השפיע על הגוף כמו רמות גבוהות של אלכוהול בדם. מחקרים נוספים מצאו עדויות לפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי, בזיכרון לטווח ארוך וביכולת קבלת ההחלטות.

      ואיפה עומדת ישראל ביחס לעולם? מנתונים שליקטה עבור ארגון מרשם חברת לקסידל, חברת ייעוץ בינלאומי למשפט ורגולציה, נכון לשנת 2011, אורך התורנות המקסימלי בישראל – 26 – זהה לאורך התורנות המקסימלי בפינלנד, בעוד שבקנדה ובארצות הברית אורך התורנות המקסימלית היא 24 שעות, ובאיחוד האירופי – 13 שעות. המגמה במדינות המערב היא לרדת לתורנויות בנות 13 עד 16 שעות לכל היותר.

      בשנת 2012, תבעו רופאים מתמחים בישראל את שירותי בריאות כללית, המדינה וההסתדרות הרפואית בגין צורת ההעסקה, המנוגדת לחוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951. בית הדין קבע שנה לאחר מכן כי יש לתת לרופא לישון שעתיים במהלך תורנות במידת האפשר, אך מתי אפשר? זו כבר שאלה אחרת.

      לראות את הקריסה מקרוב

      המתמחים הם הפנים שנפגוש לרוב אם חלילה נזדמן לחדר המיון בשעת לילה מאוחרת. הם למעשה נושאים על גבם את מערכת הבריאות הציבורית, ומהווים את עיקר כוח האדם בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע, בהם פחות רופאים בכירים נוכחים בבתי החולים. פעמים רבות הם מהווים את הסמכות הרפואה הבכירה במחלקה או בחדר המיון, והם עדים מקרוב למצוקותיה הקשות של מערכת הבריאות הציבורית – המחסור במיטות, בכוח אדם ובתקנים, העומס הגדול וזמני ההמתנה הארוכים בחדר המיון.

      "משעה ארבע אחר הצהריים בית החולים מופעל כמעט באופן בלעדי על ידי מתמחים", מספר ד"ר גורן, ומוסיף כי מי שייכנס לחדר המיון בשעה שתיים בלילה – עלול לטעות ולחשוב שמדובר בשעה שתיים בצהריים. "המקום יכול להיות מלא עד אפס מקום בחולים ומשפחות, והמתמחים התשושים מנסים לטפל בצורה הטובה והיעילה ביותר בכמה שיותר אנשים בלי לפספס שום מצב מסכן חיים ובלי לשכוח אף מטופל, על אף שעבורם זו יכולה להיות השעה ה-20 או ה-21 לעבודה", הוא מוסיף.

      כשד"ר אראל בוצ'ינסקי, מתמחה בבית החולים מאיר בכפר סבא וראש ארגון מרשם, נשאל על סיפור ממהלך ההתמחות שנשאר איתו לאורך זמן, הוא נזכר באישה שהציל את חייה בזכות רגע חשוב של ערנות במהלכה של משמרת עמוסה נוספת בחדר המיון.

      "בתחילת ההתמחות שלי, הגיעה אישה עם נזלת ושיעול, זה היה במהלך הלילה", הוא נזכר. האישה הושארה להשגחה עם תסמיני הצינון, והוא המשיך להתמודד עם עומס של מטופלים במהלך הלילה. בשעה ארבע בבוקר, בדיוק כשחשב ללכת לישון, הלך לבדוק את מצבה ומצא אותה מחוסרת הכרה על הרצפה.

      "היא חוותה אירוע לבבי מסוג קשה שגרם להתקררות של הנוזלים בריאה. היא הייתה על הרצפה בחדר, אף אחד לא ידע שהיא שם, אם במקרה לא הייתי עובר שם היא הייתה בפירוש מתה", נזכר. אותה אישה הורדמה והונשמה ולמחרת צונתרה – וחייה ניצלו.

      26 שעות - מתוך קמפיין הד סטארט של הרופאים המתמחים (צילום מסך)
      ד"ר אראל בוצ'ינסקי בקמפיין המתמחים (צילום מסך)

      "השבריר שניה של כן או לא להיות שם באותו חדר חשוך בארבע בבוקר – אם כן או לא תשים לב – זה עניין של חיים ומוות. לשמחתי האישה הזו יצאה עם חיוך מבית החולים ונופפה לי לשלום, לעולם לא אשכח את זה. זה היה כפסע מסוף אחר לגמרי", ד"ר בוצ'ינסקי נזכר בהתרגשות, "אתה תמיד צריך להיות שם, בשביל החולים, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע", הוא הוסיף.

      בעוד שסופו של סיפור זה חיובי, ישנם סיפורים קשים רבים, וסבל לא מועט, לו עדים המתמחים בעקבות העומס הרב על מערכת הבריאות הציבורית. "לא מזמן המיון היה עמוס בעשרות חולים ואישה אחת ביקשה שוב ושוב שאראה את בעלה שסובל מכאבים", נזכר ד"ר בוצ'ינסקי באירוע שהפך מזמן לשגרה, ומכמיר את לבו כשהוא מספר אותו. "הייתי צריך להתנצל כרגיל, שיש חולים דחופים יותר, ושבעלה יצטרך לחכות, מה שכל הזמן עושים במיון."

      לאחר מספר ניסיונות נוספים מצדה, הגיע ד"ר בוצ'ינסקי אל המטופל, איש בן 60 חולה בסרטן מפושט, שגילה הבנה לתנאים שהרופא צריך לתפקד בהם. "הוא היה בכאבים נוראיים, והם שניהם היו כל כך מיואשים – היא בכתה והייתה מיואשת – והוא הביט בי במבט אצילי ואמר לי אני מבין אתכם, אין לי טענה אליכם, אתם מלאכים", נזכר. "החוסר זמינות הזה כל כך כואב, והצידוק שהוא נתן לי היה מכמיר לב", אמר. "אתה פוגש את האיש בשבועות האחרונים לחיים וזה מה שהוא מקבל ממך כרופא וזה קורע", הוסיף ד"ר בוצ'ינסקי.

      מערכת הבריאות נמתחת "אל מעבר לגבולות היכולת"

      לפי נתוני משרד הבריאות, בסוף 2015 עמד שיעור המיטות לאשפוז כללי עד 1.83 לאלף נפש, ומוקם במקום הלפני אחרון (לפני מקסיקו) מבחינת היחס שבין מיטות אשפוז לאוכלוסייה בקרב מדינות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). המצב היה "טוב יותר" בשנת 2013, אז היו 3.1 מיטות אשפוז לאלף איש, בהשוואה ל-4.8 מיטות לאלף בני אדם בממוצע בקרב מדינות הארגון באותה השנה.

      בד בבד, אחוז התפוסה של מיטות האשפוז בישראל עומד על 94 אחוזים, גבוה בהרבה מהממוצע של 77 אחוזים בקרב מדינות הארגון, מה שהביא, לדברי הארגון, את מערכת הבריאות הציבורית בישראל לכדי "מתיחה אל מעבר לגבולות היכולת". למרות המצב העגום לא נראים סימנים של שיפור באופק. בעשור האחרון נרשמה ירידה בשיעור המיטות בתקן לאשפוז כללי, לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה, ואם בסוף שנת 2004 עמד השיעור על 2.1 מיטות לאלף נפש, בסוף שנת 2014 הוא עמד על 1.9.

      מחלקה לטיפול נמרץ (ShutterStock)
      בעשור האחרון נרשמה ירידה בשיעור המיטות בתקן לאשפוז כללי (צילום: shutterstock)

      מבחינת תקנים, בשנת 2011 לאחר המאבק המתוקשר של הרופאים והמתמחים על תנאי העסקתם, הובטחו כ-1000 תקני רופאים, מתוכם 500 תקנים למתמחים. אולם, במהלך דיון בוועדת הכנסת לפני מספר חודשים התברר שרק 91 תקנים למתמחים אוישו עד כה.

      מבט לעתיד

      אז מה תוקע את המתמחים בתחתית שרשרת המזון בעולם הרפואה ומדוע הם נאלצים להתמודד עם תנאים כה קשים זמן כה רב?

      "לדעתי אחת הסיבות שבגללן כבר שנים אין שינוי במצב המתמחים היא העובדה שלמרות שההתמחות היא פרק ארוך יחסית בחיי המתמחה, מדובר בתקופה קצרה יחסית מתוך הקריירה המקצועית של רופא", מסביר ד"ר גורן. "במהלך אותה תקופה כל כך אינטנסיבית אתה עסוק בעבודה ובלימודים, שבמשך שנים לא הצליח לקום כוח משמעותי מספיק שיצליח לעשות שינוי אמיתי במצב המתמחים", הוסיף.

      אך על אף כל אותם קשיים, מתניעים בימים אלה חברי ארגון מרשם מהלך להתנתק מההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) ולהקמת ארגון שייצג באופן בלעדי את המתמחים, לאור התנאים הייחודיים, בהם עליהם לעבוד. אך מעל לכל, הם מדגישים, הם פועלים לקדם ולהעלות על סדר היום את הבעיות הבוערות של מערכת הבריאות הציבורית.

      ד"ר בוצ'ינסקי, בכובעו כראש ארגון מרשם, מסביר כי ההתארגנות לשינוי התנאים של המתמחים ולתיקון בעיות המערכת, הותנעה בשנת 2011 במידה גדולה מהמחאה החברתית של אותה שנה. "הדורות שלפנינו לא שרטטו את הגבולות והייתה פה צמיחה מחשבתית של הדור שלנו בעקבות המחאה ברוטשילד. הקרקע שהמאבק הזה צמח עליה היא לגמרי הקרקע של רוטשילד ושל דור שדורש צדק חברתי", הוא אומר.

      "עברנו בשנים האחרונות ממאבק למאבק, מקמפיין לקמפיין – עכשיו אנחנו עושים משהו הרבה יותר עמוק ושורשי ומנסים לרדת ליסודות הרקובים של מערכת הבריאות, ותוך כדי להקים ארגון עובדים למתמחים שלא יעבוד רק על קמפיינים או בשעת כושר ציבורית, אלא יהיה בר קיימא לאורך שנים וייצג את המתמחים, וזה מהלך שובר שוויון", מסביר ד"ר בוצ'ינסקי.

      לבסוף, חשוב לו להוסיף כי המאבק אינו רק בעד המתמחים אלא בעד החולים, הציבור ומערכת הבריאות. "אתה מוכשר לעשות את התפקיד שלך ואתה לא יכול לעשות אותו, זה נורא מתסכל, על אחת כמה וכמה שאתה משפיע על חיי אדם," אמר.