פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מי רוצה להיות מטופל על ידי רופא שעובד 26 שעות ברצף?

      מאבק המתמחים ממריא מחדש, וכעת נראה שהוא מקבל גם רוח גבית מהציבור שהתגייס ותרם מכספו. אז מה באמת קורה בראשו וגופו של רופא שלא ישן למעלה מיממה ולמה זה כל כך מסוכן, לכם ולהם? ד"ר אילן רבינוביץ' מסביר

      מי רוצה להיות מטופל על ידי רופא שעובד 26 שעות ברצף?
      עריכה: ניר חן

      פרויקט שעלה השבוע באתר הדסטארט הישראלי ונפתח על ידי עמותת מרשם - מתמחים לרפואה בישראל - ביקש את עזרת הציבור במימון המאבק המשפטי שלהם לשינוי שעות העבודה הארוכות והמתישות. הציבור הגיב במהירות. העמותה הגדירה מטרה של גיוס 120 אלף שקלים תוך 40 יום כדי לממן את המאבק המשפטי שלהם. פחות מ-24 שעות אחרי, גוייס למעלה מהסכום הנדרש ועד כה נתרמו כמעט 200 אלף שקלים. היעד החדש שהציבה העמותה הוא להגיע לסכום של 260 אלף שקלים ונותרו להם עוד 38 יום לעשות זאת.

      עוד בנושא:
      לילה בחדר לידה: ליולדת שלום, למתמחים פחות
      דמעות של מתמחים: האם המערכת שוברת גם אותם?
      שליש מהסטודנטים לרפואה סובלים מהפרעה נפשית

      מי שהולך למסלול הרפואה אינו מפונק ואינו יבבן. לרוב, אין לו באמת אופציה אחרת. הוא יכול להתקבל לכל פקולטה שיבחר והוא ייחטף לכל דרך אקדמאית ומקצועית בה יחשוק. הוא לא באמת יכול לבחור כי משחר נעוריו חלום הרפואה קוסם לו. גם אזהרות הסביבה שמדובר על דרך חתחתים ארוכה ומייגעת של שבע שנות לימודי רפואה, שנת סטאז' ורק אחר כך התמחות של ארבע שנים לפחות, לא מרתיעה. ומה עם תת התמחות בהמשך? וגם אז הוא עדיין בראשית הדרך, בעוד חבריו שלמדו משפטים או חשבונאות ומנהל עסקים עוקפים אותו בשכר ובמעמד.

      26 שעות - מתוך קמפיין הד סטארט של הרופאים המתמחים (צילום מסך)
      לא מפונקים (צילום: מתוך קמפיין הד סטארט של הרופאים המתמחים)

      אנשים שבוחרים במקצוע הרפואה יודעים לאן הם הולכים. אין באמת צורך לרחם עלינו הרופאים. לטעמנו, אין מקצוע מתגמל, מעשיר ומספק יותר מעולם הרפואה. אין מטופל אחד דומה למשנהו. העניין לא נפסק לעולם. גם הלימוד. קשה לתאר במילים את הריגוש בשינוי איכות חיים ובהצלת נפשות. תחושת שליחות אינה הפרזה. זה גם לא סוד שרופאים מצטיינים יכולים גם לעשות לביתם מבחינה כלכלית במשך השנים.

      ולמרות זאת, אני לא מתפלא על התגייסות הבזק הציבורית לעזרת הרופאים המתמחים. בסופו של דבר, הם אלה שנותנים את השירות בבתי החולים. נכון שהם תחת פיקוח הרופא הבכיר, סגן ומנהל המחלקה, אך בפועל אותם תפגשו בתורנות חדר המיון, במרפאות ובלילות האישפוז במחלקה. חיים ומוות נתונים בידם, וזו לא לשון הפרזה, זו המציאות. מוכשרים ככל שיהיו הם עדיין אנושיים, לא מכונות. מי רוצה להיות מטופל על ידי רופא שעובד 26 שעות ברצף? האם מישהו מעלה על דעתו שבשעה ה-20 לעבודה הרציפה הרופא הצעיר יהיה קוהרנטי, מקצועי, חד ומדוייק כמו בשעות הראשונות? (זה מבלי לדבר על דאגות נלוות של אוברדרפט תופח ותינוק בבית שלא רואה את מולידו יומיים בשבוע לפחות).

      מתים מעייפות

      חסך שינה גורם לסף גירוי נמוך ועצבנות. פלא שהציבור מתלונן על השירות לו הוא זוכה בבתי החולים? מחקרים הראו ששנת לילה אופטימלית לתפקוד תקין עומדת על 7-8 שעות. עבודות מחקריות מראות שלקיצור משך השינה ולהארכתו היה קשר לתמותה עודפת ביותר מ-20 אחוזים.

      מחקר שפורסם בשנת 2007 הקיף כ-10,000 עובדי ממשלה בבריטניה ועקב אחר נתוני התמותה שלהם במשך 12-17 שנים. מהנתונים התברר כי קיצור שעות השינה, מערך תקין של 6-8 שעות בלילה בעת כניסה למחקר לפחות מ-5 שעות שינה בסיומו, נקשר בתמותה עודפת של 110%, מסיבות הקשורות בלב ובכלי דם.

      השינה חיונית לתהליכים רבים, כמו הפרשת הורמונים, ויסות רמת הסוכר, פעילות המערכת הקרדיו-וסקולרית, עיבוד זיכרון ועוד. שעות שינה לא אופטימליות עלולות להיות גורם סיכון לתחלואה ולתמותה. מחקרים שונים הראו קשר בין חסך שינה מוחלט או חלקי, לבין תחלואה מוגברת. חסך שינה מסכן את האדם העייף והישנוני, אך עלול לסכן גם בני אדם נוספים ואת הסביבה עקב נטייה מוגברת לתאונות דרכים ותאונות עבודה.

      מוח (ShutterStock)
      צריך להטעין את המוח בשינה (אילוסטרציה: shutterstock)

      מחקרים עדכניים מעידים בבירור על ליקויים בתפקודים קוגניטיביים (שיכליים), תפקודי זיכרון ומהירות תגובה בחסך שינה. הליקויים גברו בהתמדה ככל שמשך חסך השינה גדל, וכך אלה שישנו 4 שעות נפגעו קשה יותר מאלה שישנו 6 שעות. התפקוד הקוגניטיבי המשיך להידרדר ככל שתקופת חסך השינה החלקי התארכה, עד 14 ימים לפחות. מחקר השוואתי אף מצא שחסך שינה חלקי לאורך זמן גרם לתוצאות לקויות כמו לאחר חסך שינה מוחלט במשך 1-3 לילות.

      ב-2007 פורסם מאמר סקירה מקיף שדן בהשפעה של חסך שינה מוחלט וחסך שינה חלקי כרוני על התפקוד הקוגניטיבי. נמצא ששניהם משפיעים על התפקוד הקוגניטיבי. חסך שינה מוחלט גרם להפרעה במיוחד בקשב וב-Working Memory (פונקציות זיכרון המתחייבות בעבודה), אם כי הייתה גם פגיעה בזיכרון לטווח ארוך וביכולת קבלת החלטות. חסך שינה חלקי השפיע יותר על רמת הערנות. התפקוד הקוגניטיבי של נשים במצב של חסך שינה נפגע פחות, בהשוואה לגברים.

      המחסור בשינה פוגם לא רק בכושר הריכוז, אלא אף יכול לגרום לדיכדוך, ובמצבים קיצוניים לדיכאון. התסמינים של חוסר שינה הם תשישות, ישנוניות, הפרעות זיכרון, כושר שיפוט לקוי, רגזנות ואדישות. מי רוצה שיטפל בו רופא כזה, שעושה שמונה תורנויות בחודש, פעמיים בשבוע, 26 שעות רצופות ללא שינה?

      עובדים גם תוך כדי שינה

      בעידן המודרני מוח האדם עובד ללא לאות. כל היום הוא עושה ג'גלינג בין משימות ומטלות: עבודה, לימודים, משפחה, ילדים, חברים, טלוויזיה, פייסבוק, מקלחות, ואז סוף סוף אפשר להניח את הראש על הכר, לעצום את העיניים ולנוח. אולי הגוף שלכם לא בתנועה, אבל בתוך הראש אתם משחזרים הכל.

      פעילות מוחית רבה מתרחשת בזמן שינה יחד עם תהליכים גופניים שונים. האדם הישן נמצא במצב הכרתי נמוך יותר, וזה הזמן שבו המוח מפנה משאבים לרענן את עצמו ואת המערכות השונות בגוף. כולם, גם רופאים, צריכים לישון כדי לתפקד כמו שצריך. לא סתם אנחנו ישנים שליש מהחיים שלנו.

      היכנסו לעמוד המאבק של המתמחים, תראו את הפרצופים העייפים ואז תבינו. עכשיו, מי מצטרף למאבק שלהם לשיפור השירות הרפואי בבתי החולים?