אליה וקוץ בה: 5 חסרונות של פרפקציוניזם

פרפקציוניזם זה לא רק השקר הזה שאתם שולפים באוטומטיות כשהמגייסת בראיון העבודה שואלת אתכם מה החסרונות שלכם, יש אנשים שבאמת סובלים מהבעיה הזאת. והרבה פעמים, הבעיה הכי גדולה שלהם היא להבין שזאת אכן בעיה, ושלרדיפת השלמות שלהם יש מחיר. אנשים עם נטיה לפרפקציוניזם נוטים לסבול גם מכל מיני תופעות אחרות ובעלות תדמית קצת פחות יוקרתית, כמו: חרדה, דיכאון ופחדים. מחקר שפורסם לפני כשנתיים בכתב העת Review of General Psychology אפילו מצא קשר אפשרי בין פרפקציוניזם ונטיות אובדניות.

אנשי מקצוע שחוקרים באופן ספציפי את הנטיה לפרפקציוניזם נוטים להבחין בין שני סוגים של פרפקציוניסטים: הראשון הוא "הפרפקציונסט הסתגלן" – שיודע להכיר בטעויותיו ומצליח להתגבר גם על מקרים שבהם הוא לא מצליח לממש את שאיפותיו. הסוג השני הוא "הפרפקציוניסט הלא סתגלן" – שאינו מסוגל לקבל שום מצב פרט לשלמות גמורה ונטולת פגמים. ומצב זה עלול להחמיר ולהידרדר באופן שישפיע לרעה על איכות החיים.

עוד בנושא:
האם תצליחו לעבור את מבחן ה-OCD האולטימטיבי?
רוצה להיות שם: האם גם אתם סובלים מפחד מהחמצה?
הצד האפל של החמלה: למה אתם מרגישים יותר אשמים מאחרים?

הנה 5 דוגמאות לאופנים שבהם פרפקציוניזם עלול להיות חרב פיפיות:

פרפקציוניסטים לא סתגלניים עלולים להפוך דחיינות לאמנות של ממש. הם כל כך חוששים שלא יצליחו לעשות הכל מושלם שזה עלול ממש לשתק אותם. הם עשויים לעמול שעות רבות כל כך על פרוייקט או עבודה עד שיחמיצו בשל כך את מועד ההגשה – בגלל שכל תוצר שיוציאו תחת ידיהם לא יעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהם מציבים לעצמם. "הם לכודים במעגל קסמים מרושע, שבו שום דבר אף פעם לא מספיק טוב, ולכן הם לא מצליחים להתקדם", אומרת ד"ר פטרישיה די-ברטולו, מרצה לפסיכולוגיה קלינית בסמית' קולג', שחוקרת את הנטיה לפרפקציוניזם.

לפני מצגת חשובה בעבודה או אפילו לפני מפגש חברתי עם אנשים חדשים, הסובלים מנטיה קיצונית לשלמות לא חשים סתם פרפרים בבטן – מדובר בחרדה של ממש. לדברי ד"ר די-ברטולו, פרפקציוניסטים יתרחקו מאור הזרקורים החברתי וישתדלו להמנע מלהיות במרכז העניינים, מחשש שהם עלולים לעשות משהו שיתפס בעיני חבריהם כ"טיפשי". "הם מרגישים כאילו 'אם לא אהיה הכי טוב במה שאני עושה, לא יאהבו אותי באותה מידה'", מסביר ד"ר תומס גרינשפון, פסיכולוג ומטפל זוגי ומשפחתי ומחבר הספר Moving Past Perfect.

אם אתם מתחמקים בתירוצים שונים מלנסות את שיעור הכושר החדש שכל הקולגות שלכם מספרים עליו בהתלהבות, או נמנעים מלקחת שיעורי נגינה בגיטרה למרות שכל חייכם חלמתם ללמוד לנגן, זה עשוי להצביע על כך שהפחד שלכם מפני כישלון עומד ביניכם ובין האפשרות למצות את המיטב מחייכם. "פרפקציוניסטים יימנעו במכוון ובמודע מלנסות חוויות שהן מחוץ לאזור הנוחות שלהם – גם אם מדובר בהתנסויות שבאופן מובן מאליו יש בהן איזו עקומת למידה", מדגישה ד"ר די-ברטולו.

רדיפת השלמות הבלתי נגמרת יכולה להעיב מאוד על מערכות יחסים עם חברים, בני משפחה, בני זוג ואפילו עם קולגות. פרוייקטים קבוצתיים בעבודה יכולים להוות בעיה של ממש עבור פרפקציוניסטים משום שהם מוציאים את השליטה המוחלטת מידיהם ומעוררים בהם את הצורך הבלתי נשלט לנהל את חבריהם לעבודה באופן שממאיס אותם על הסביבה ומכשיל כל סיכוי לקשרים חברתיים עתידיים. ובאופן די דומה, זה פוגע גם בסיכוייהן של מערכות יחסים רומנטיות – "פרפקציוניסטים צריכים להיות צודקים כל הזמן, וזה לא משאיר יותר מדי מקום בחייהם לשותף אינטימי עם פרספקטיבה שונה משלהם", מסביר ד"ר גרינשפון. מאפיין נוסף שעשוי להצביע על נטיה לא בריאה לפרפקציוניזם הוא שמירה על ריחוק חברתי מכל מי שעלול להעביר עליהם ביקורת, ובכך לאלץ אותם להתמודד עם הבושה שבידיעה שהם אינם מושלמים.

אם אתם מהססים לשתף אחרים, ובמיוחד את הקרובים אליכם ביותר, בשגיאות שעשיתם או בדברים שמדאיגים אתכם, ייתכן שזה נובע מהפחד שלכם להתגלות כיצורים פגומים. "פרפקציוניסטים לא משתפים אחרים בטעויות שלהם. כתוצאה מכך, הם לא מקבלים שום מידע חיובי על העובדה שכולם טועים ונכשלים מפעם לפעם והם נשארים עם התחושה שהם היחידים שזה קורה להם", מסבירה די-ברטולו.