פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קשיי קליטה: מה לעשות כשהילד חוזר מהגן מדוכדך?

      שבוע ההסתגלות בגני הילדים כבר הסתיים אבל הילד שלכם עדיין בוכה כל בוקר וחוזר הביתה מדוכדך? יש ילדים שחווים קושי ועצב בתהליכי קליטה במקומות חדשים. כך תוכלו לעזור להם ולחזק אותם

      ילדה עצובה (ShutterStock)
      ילדים הם לפעמים "צופים נהדרים ופרשנים גרועים" (אילוסטרציה: shutterstock)

      הילד התחיל מסגרת חדשה והקליטה לא הולכת חלק? קשה לו להיפרד בבוקר או שהוא חוזר מדוכדך מהגן/מבית ספר? התחלות חדשות הן אתגר לכולם. יש כאלו שאתגר הקליטה מרגש אותם ויש כאלו שהאתגר קשה להם.

      ילד שחוזר מהגן או מבית ספר מדוכדך, חווה קושי ואפילו עצב. זה יכול להיות בגלל שהוא מרגיש בודד, אולי הוא חווה עומס מהמאמץ הרגשי וההתגייסות של ההתחלה, אולי צחקו עליו או העליבו אותו, אולי היה לו משעמם או מפחיד, ואולי הוא פשוט עצוב.

      למה יש לילד קשיי קליטה?
      כולנו מסתכלים על העולם מתוך נקודת המבט האישית שלנו, שהיא איננה בהכרח אובייקטיבית, אלא מושפעת ממחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לתפיסת הערך העצמי והעולם של כל אחד מאתנו. ילדים הם לפעמים "צופים נהדרים ופרשנים גרועים", הם צופים בעולם דרך עיניהם הקטנות ויכולת הפרשנות שלהם נשענת על ניסיון החיים הקצר שלהם, לכן היא עלולה להיות שגויה ולא מתאימה למצב. ילדים נוטים להגיב בעוצמה רגשית להתרחשויות שאנחנו המבוגרים לא נייחס להם חשיבות כלל.

      בנוסף, ילדים נוטים לחלק את העולם ל"שחור ולבן", "כן או לא", "מותר ואסור" ולכן לתפיסתם, אם לא הכל הולך חלק וכיף, זה אומר שהכל לא טוב ולא מוצלח. מריבה אחת או חוויה לא נעימה אחת, יכולה לצבוע יום שלם בתחושה שלילית והם יגידו שאין להם חברים, הגננת/המורה לא נעימה והם לא מוכנים לחזור מחר לבית הספר או לגן.

      עוד בנושא:
      הילד מתקשה להסתגל לגן? זה מה שאתם חייבים לדעת
      אני והחבר'ה: כך תגדלו ילד חברותי
      איך יודעים שהילד מוכן לגן עירייה?

      ילד בגן ילדים (ShutterStock)
      כמבטלים את הבעיה או מתעלמים ממנה זה מכאיב לילד יותר (אילוסטרציה: shutterstock)

      יש ילדים שיחשפו את הקושי שלהם, ויש כאלה שישאירו את הכאב בפנים ולא יבטאו את רגשותיהם. על ההורים לנסות ולזהות את רחשי ליבו העמוקים ביותר של הילד כדי להצליח לעזור לו.

      1. התייחסו לבעיה ואל תתעלמו או תבטלו אותה

      הורים רבים חוששים לשאול את הילד מה הוא מרגיש מפני שהם מפחדים שהכאב יגדל או שהם לא ידעו מה לעשות ואיך להגיב. מהחשש לעשות נזק, נוצרת התעלמות או ביטול של חווית הילד. זה שלא מדברים על הבעיה, או מבטלים אותה, מכאיב לילד יותר מפני שהוא מרגיש לא מובן במסגרת החדשה וגם בבית שזה מקום המבטחים שלו. זכרו שכאשר כואב לנו, אנחנו רוצים שיקשיבו לנו ושנוכל לפרוק את הכאב, ולכן הציעו לילד לספר לכם מה עובר עליו ברגע שמתאים לו לשתף. מומלץ לנהל את השיחה בפרטיות ולא עם כל המשפחה. הציעו לו לשתף ואפשרו לו לבחור את מי מההורים הוא רוצה לשתף. אל תלחצו עליו לשתף עכשיו כי אתם רואים שהוא עצוב עכשיו, אך גם אל תוותרו ותאפשרו לו להישאר עם הכאב לבד.

      לילדים צעירים בגילאי גן תוכלו לעזור להיפתח ולשתף על ידי שאילת שאלות פתוחות שהתשובה עליהן היא הסבר ולא "כן או לא". למשל: היה היום משהו מצחיק בגן? ספר לי על המשחק הכי כייפי בעיניך בחצר של הגן, באיזו פינת משחק בחרת להתחיל את היום? ליד מי ישבת בזמן האוכל? יש שם נוסף של ילד שאתה זוכר מהגן? בגילאים בוגרים יותר, או מול ילדים שנוטים להחזיק את הכאב ב"בטן", תוכלו לשתף אותם ברגשות שלכם מילדותכם, אמרו לילד כי אתם רואים את הקושי שלו ואתם רוצים להיות חלק מהתהליך, לא רק כי אתם אוהבים אותו, אלא גם כי זהו התפקיד ההורי שלכם וחשוב לכם מאוד לשמוע ולעזור. ילדים בוגרים בגילאי בית ספר יסודי עלולים לחשוש מכך שאם יספרו להורים, הם מיד יכנסו לפעולה ויתערבו במצב. הקפידו לקבל את רשותו של הילד לפני כל נקיטת פעולה, אם הבטחתם – עליכם לקיים את ההבטחה במלואה.

      2. קבלו את חווית הילד ואל תבטיחו הבטחות שאין לכם שליטה עליהן

      אם הילד חוזר מהגן או מבית הספר ואומר בכעס "אין לי חברים, אני לא הולך מחר לכיתה הזו", אל תבטלו את הכאב ותאמרו לו "מה פתאום, כולם חברים שלך, הם פשוט לא מכירים אותך אבל ברגע שיכירו כולם יאהבו אותך...". אל תבטיחו דברים שלא תוכלו להתחייב עליהם, הרי אתם יודעים שלא כולם יאהבו אותו ולא כולם יהיו חברים שלו, יהיו כאלו שירצו בחברתו ויהיו כאלו שלא. עדיף לומר משפט אחר כמו: "מה קרה חמוד? היום הרגשת שאין לך חברים עדיין? האם אתה זוכר שם אחד של ילד מהגן/כיתה? האם יש עוד מישהו שמתעניין בכדורסל/חיות (תחום העניין של ילדיכם)? כשתמצאו קצה חוט תוכלו לשקף לילד שהנה, יש כבר שם אחד שהוא מכיר או חבר אחד שהוא פתח איתו בשיחה, ושלאט לאט המספר הזה ילך ויגדל בקצב שמתאים לו. זה משפט שמרגיע את הילד ומבהיר שזו נקודת התחלה ומכאן תבוא התקדמות הדרגתית.

      ילד ואמא משוחחים (ShutterStock , שאטרסטוק)
      היו איתו בקושי, מבלי לנסות לפתור לו את הבעיה (אילוסטרציה: shutterstock)

      3. גלו אמפתיה ואל תפעלו באופן מיידי

      אם לא מצאתם קצה חוט חיובי, היו איתו בקושי, מבלי לנסות לפתור לו את הבעיה או להציע הצעות ייעול. מבלי להילחץ, להזדהות או להיסחף פנימה למערבולת רגשית. המטרה היא לתת לילד להרגיש מובן – זה הכל. הורים רבים מתקשים להישאר אמפתיים בלבד, הם מרגישים כי עליהם לפתור את הבעיה של הילד משום שבעיניהם ההגדרה של התפקיד ההורי היא לפעול ולהגן על הילד מפני כל צרה. ההמלצה היא להכיל את הקושי ולהכיר בכאב, יכול להיות שזה יספיק לילד וברגע שהוא ירגיש מובן בתסכול שלו, הוא יוכל לפעול בכוחות עצמו לשינוי המצב. יכול להיות שבהמשך תצטרכו בכל זאת להציע עזרה או התערבות, אבל לא כרגע. ההמלצה הזו מתאימה לכל גיל של הילד – אך בגילאי גן מומלץ להתייעץ עם הגננת ובגילאי בית ספר עם מורה או יועצת ביה"ס.

      4. הציעו פרשנות אחרת למצב

      לאחר שהבנתם שלילד יש פרשנות ונקודת מבט אישית משלו למה שהוא רואה, חווה ומרגיש, כדאי להורים שרואים את התמונה "במבט על" להציע זווית ראייה חדשה למצב. אך לפני כן, כדאי להורים לשאול את הילד האם הוא רוצה לשמוע כיצד זה נשמע להם מהצד, יכול להיות שהילד עוד לא בשל לשמוע דברים אחרים וצריך עוד זמן בשלב הכאב. אם הילד מוכן לשמוע רעיונות ופרשנויות נוספות, דברו בלשון אני – "מה שאני מבין... מה שאני מרגיש..." על מנת ללמד את הילד כי לאנשים שונים יש פרשנויות שונות. הציעו רק פרשנויות ריאליות ולא המצאות, כי ילדים מיד יבינו שאתם מנסים לשפר את מצב רוחם ללא בסיס אמיתי ואז אין בזה טעם. מטרתכם בהצגת הפרשנויות החדשות היא לעורר את הילד למחשבה אחרת, לאפשר לו להרחיב את שדה הראיה וכתוצאה מכך – יתעוררו אצלו רגשות חדשים למצב, מה שיחזק אותו מאוד.

      5. עזרו לילד למצוא את כוחותיו

      אל תחפשו לילד פתרונות, אלא עזרו לו למצוא אפשרויות שטובות לו על מנת להפוך את המצב. זכרו לשאול אותו ולא לקבוע עבורו, כי כל אחד בוחר בפתרונות אחרים בזמן מצוקה. להלן כמה המלצות לשאלות שכדאי לשאול ילדים בכל גיל, מגיל שנתיים: מה יאפשר לך ללכת מחר לגן/לכיתה עם חיוך? מה יעזור לך לגשת ולפתוח שיחה עם חבר מחר בהפסקה? האם תרצה שנזמין מישהו הביתה? האם תרצה שנלך ביחד לגינה הציבורית? באיזה משחק/פעילות אתה מרגיש שאתה יכול להציע ולהזמין ילדים להצטרף אליך? מה יאפשר לך מחר לגשת ולדבר עם המורה על מה שקרה היום? ילדים יודעים מה הפתרון שלהם. תנו להם להציע, הקשיבו לפתרון וביחד תחליטו אם הוא הגיוני או לא. ואם לדעתכם הפתרון בלתי אפשרי, אל תבקרו את הילד, אלא תבקשו ממנו להציע פתרונות אחרים.

      חשוב שכהורים תקבלו את הקושי של הילד בסובלנות והבנה. תפקידכם הוא לעזור לילד להתגבר על המצב ולכן עודדו אותו. זה תהליך, כמו טיפוס על סולם - שלב אחרי שלב עד שמגיעים ליעד ולתחושת השתייכות למקום החדש. שתפו את הילד בדברים שאתם רואים מהצד שהוא מצליח בהם, משהו שהוא טוב בו וייתן לו הבנה כי כוחותיו שלו, הם שלו ללא כל קשר לכך שהוא עובר תהליך קליטה. זה הזמן שלכם פשוט להיות שם לצידם של הילדים, להקשיב, ולהבטיח להם דבר אחד – את האהבה שלכם ללא תנאי. ילדים שמקשיבים להם, מכילים את כאבם ומרגישים אהובים, מאושרים ובטוחים בעצמם ובכך בעצם הענקתם להם את כוחם בחזרה.

      מיה שטיינהרדט-זיו היא מדריכת הורים של אדלר ובעלת ביה"ס להורות ושינה Mamamaya School.