הילד מתקשה להסתגל לגן? זה מה שאתם חייבים לדעת

בימים האחרונים אני מוצפת בפניות של הורים שמבקשים להביא את ילדיהם לטיפול רגשי. הקשיים מגוונים: "הוא חזר להרטיב בתחתונים", "היא נכנסת לפינות ולא יודעת איך לצאת מהן", "הוא דבוק אלי ולא מוכן לעזוב אותי", "היא כועסת המון ומתפרצת בזעם על כל דבר". והרצון של כולם הוא: "טפלי בילד, משהו לא בסדר איתו". אז נתחיל מבשורה - מה ש"לא בסדר" עם הילד הוא, ברוב המקרים, תולדה של חזרה למסגרת החינוכית. קליטה והסתגלות למסגרת חדשה היא מורכבת עבור ילדים רבים.

תחשבו על זה, עליהם להתרגל בבת אחת לשינויים ולמעברים רבים: התארגנות בוקר לחוצה ואינטנסיבית, הנסיעה/ הליכה למסגרת והמתח שמתחיל להיבנות בתוכם תוך כדי, ההתאקלמות עם ההגעה, בין ילדים, שלעיתים הם עוד לא זוכרים את שמם, עם צוות חדש, שלעיתים הם לא מרגישים מספיק ביטחון לפנות אליהם. ואז יש את חוקי אותה מסגרת, שלעיתים חדשים להם ונוקשים יותר ממה שהם מכירים, שטח פיזי מצומצם למספר גדול של ילדים, רעש והמולה, זמני אכילה שונים ממה שהם רגילים, עייפות גדולה באמצע היום, מעבר לחצר וההסתגלות אליה, כניסה לגן והתאקלמות בו מחדש, מפגשים ארוכים יותר, שדורשים קשב וריכוז גבוהים, צורך להסתדר בשירותים לבד, אופי וטון דיבור של הצוות שמקיף אותם, שיתכן ונחווים אצלם כתקיפים וצעקניים. ועוד לא דיברנו על הצהרון ועל ההסתגלות בו.

וכדי להסיר ספק - הקושי קיים גם אצל ילדים בגן פרטי. כן, כן, גם אם הילד שלכם באותו גן כבר שלוש שנים ו"רק" התחלפו לו הצוות או הכיתה.

על אף שעבורנו, המבוגרים, אולי מדובר בשינויים מינוריים, לא דרמטיים במיוחד, אצל אותם ילדים הם יכולים להיתפס כמצב משברי. במצב כזה, הם מגייסים את כוחותיהם לעמוד בו, אולם כוחותיהם מוגבלים, וקשה להם "להחזיק" בכל החזיתות.

במקרים כאלו, אנו צפויים לראות רגרסיות שונות אצל ילדים שונים. ילדים בזמן מצוקה חוזרים בדרך כלל, להתנהגויות שהם מכירים, שאותן חוו כבר בעבר, כי בהן אין צורך להתאמץ ותחושת השליטה מושבת בחלקה לילד. לכן נראה יותר פספוסים של קקי/פיפי, היצמדות יתר להורים והליכה אחריהם לכל מקום, השכיחות של ביעותי הלילה עולה וכך גם הפחדים של לפני השינה, ילדים חוזרים להתנהגויות תינוקיות, נצמדים יותר לחפצי המעבר השונים, יכולים להתפרץ בזעם על כל דבר קטן, ובאופן כללי די קשה להיות איתם ובמחיצתם.

אז הורים נבהלים. הם לא בטוחים מה קרה לילדם ומי החליף אותו בילד הרגזן, המקטר, המיילל, שדבוק להם לרגל ומסרב ללכת לשירותים בעצמו. הם מזהים את המצוקה של הילד ונשברים מולה. ומה קורה כשהורה נבהל ונשבר מול הילד? נכון, הילד נבהל עוד יותר והתנהגותו מקצינה ומועצמת. ההורה בתורו נבהל יותר וחוזר חלילה. במקרים כאלו עולה תחושה אצל ההורים שיש לטפל בילד, שיש צורך בטיפול רגשי מידי, ובעצם, מתוך זה עולה גם הצורך של ההורה עצמו להרגעה, לחיזוק ולהחזקה.

הורים יקרים, אנו נותנים לראש ממשלה חדש 100 ימי חסד, לא נוכל להעניק אותם גם לילדינו? בואו נבין אותם, נהיה שם עבורם, נכיל את הקושי ונהיה אמפתיים אליו, אבל לא נתפרק מולו ולא ניבהל ביחד איתם. נסמוך על הכוחות שלהם, שקיימים בהם ושבכל יום מתחזקים, נסמוך על הצוות החינוכי, שיודע להתמודד עם תהליך הקליטה ואינו נבהל ונסמוך על עצמנו, שיש לנו יכולת לתמוך בילדים שלנו.

תהליך הקליטה אמור להסתיים כשבועיים לאחר חופשת סוכות. רק אז אפשר להעריך מה מצבו הרגשי וההתנהגותי של הילד, אז תמים אותם 100 ימי חסד. צפו בילדכם, העריכו את מצבם אז, התייעצו עם הצוות החינוכי ורק אז, אם צריך, פנו לעזרה מקצועית.

קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה ומאבחנת ציורי ילדים, מומחית בגיל הרך, והבעלים של מרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה