פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אני והחבר'ה: איך לגדל ילד חברותי

      "אף אחד לא שיחק איתי היום" – זה אחד המשפטים העצובים שהורה יכול לשמוע את הילד שלו אומר. גם אתם יכולים לגדל ילד חברותי ולסייע לו לרכוש את הכישורים הנחוצים לבניית מערכות יחסים טובות

      גן משחקים (ShutterStock)
      הורים מודים שהיכולות החברתיות של ילדיהם חשובות להם יותר מלימודים (אילוסטרציה: shutterstock)

      כולנו רוצים לגדל את ילדינו כילדים חברותיים. ילדים שהכישורים החברתיים שלהם גבוהים מסוגלים להשתלב בחברה בקלות, ליצור קשרים עם ילדים אחרים ולבנות מערכות יחסים עם חברים רבים. כשהילד שלנו אומר לנו "אף אחד לא שיחק איתי היום" התחושה היא כאילו סוס בעט לנו בבטן - חזק, מכאיב, מקפל אותנו מבפנים. הורים רבים מספרים שהיכולות הלימודיות של ילדיהם חשובות בעיניהם הרבה פחות מאשר היכולות החברתיות ותוהים איך הם יכולים לעזור לילדיהם לרכוש אותן בצורה טובה ויעילה.

      כישורים חברתיים הם למעשה היכולת של הפרט לזהות את הרגשות של עצמו ושל הזולת, ליזום קשר הדדי ולהיענות לו בצורה יעילה ומקדמת, להבין מסרים מילוליים ובלתי מילוליים מהסביבה ולהיות מסוגל להשתלב במסגרות חברתיות בעלות חוקים וכללים מובנים.

      השלב הראשון של הבנה חברתית הוא פיתוח חרדת זרים אצל תינוקות. התינוקות מפתחים קשר אל הוריהם, שהוא מובחן ושונה מהקשר שלהם לאנשים אחרים ומתחילים לרכוש הבנה של קרבה ושונות.

      בגילאי שנה - שנתיים הילדים משחקים במשחקים של הסתתרות, "תן וקח", והבאת דברים. זוהי התנהגות חברתית שמבטאת רצון לרצות את האחר וציפייה שהאחר ישמח ממה שאני עושה. בהמשך מתחילים הילדים לשחק במשחקי "כאילו", מחקים סיטואציות חברתיות, כועסים כשחברים לוקחים מהם צעצועים, חוטפים לאחרים, מרביצים ונושכים - מעשים אלו דורשים תגובה נחושה מצד הסביבה שתסמן אותם כמעשים לא חברתיים.

      ילדים משחקים בבית מדומה (ShutterStock)
      סביב גיל 3 מתחילים מאבקי כוח ושליטה (אילוסטרציה: shutterstock)

      סביב גיל שנתיים המשחק הופך לסמלי יותר, יש שימוש בתחליפים ומשחקי כאילו. לדוגמא: השולחן הופך לטירה, ארגז החול משמש כמטבח וכו'. יש פניה למבוגר ורצון לשחק איתו ומתחיל להיווצר גם משחק משותף של חברים, גם אם לזמן קצר.

      בסביבות גיל שלוש הילדים מחקים אחד את השני, יוזמים משחקים משותפים, כאשר כבר יש העדפה עם מי לשחק והמשחקים ממושכים יותר ומורכבים יותר. בין הילדים מתחילים מאבקי כוח ושליטה - מי מחליט, מי קובע, מי ראשון.

      בגילאי ארבע – חמש נראה משחקי תפקידים, המצאה של סיטואציות חברתיות שלמות דרך משחקי דמיון. יש העדפה ברורה של חברים למשחק והמושג "חבר שלי" מתפתח ונהיה חשוב ומשמעותי. חלק מהילדים מפתחים רכושנות כלפי מי שהם מזהים כחברים שלהם.

      בגילאי שש - שבע החלק החברתי משמעותי מאד. הילד בודק כל העת את מקומו בקבוצה, ואיך הוא מול האחרים. יש קשרים קרובים עם מי שמזוהים כחברים. הדגש פה הוא על משחקים קבוצתיים בעלי חוקים ברורים ומוטיב של תחרות. מאבקי השליטה נמשכים והילדים מפעילים מניפולציות שונות זה על זה.

      ילדות משחקות בחול (ShutterStock)
      הילד בודק כל העת את מקומו בקבוצה (אילוסטרציה: shutterstock)

      להורים ישנה השפעה משמעותית על התפתחות המיומנויות החברתיות של ילדיהם בגילאים הצעירים. הנה כמה דברים שתוכלו לעשות כדי לעזור לילדיכם להיות חברותיים יותר:

      1. תנו דוגמא אישית

      הורים מהווים מודל לפעולה עבור הילדים. הילדים מתבוננים על התנהגות הוריהם ולומדים מהם: כיצד ההורים יוצרים קשרים במקומות חדשים, האם יש להורים חברים או שהמעגל החברתי שלהם מצומצם, האם כשההורים נמצאים בחברה הם דומיננטיים ונשמעים או שהם שקטים ונמצאים בצד? מה קורה כשההורה שלי כועס או נפגע - האם הוא מגיב בתוקפנות? האם הוא שותק? האם הוא מספר איך הוא מרגיש? האם הוא צועק?

      שימו לב לאיך אתם מגיבים במצבים חברתיים ודעו - יש זוגות עיניים קטנות שצופות בכם. עשו מאמצים מודעים לתת דוגמא אישית נכונה ומקדמת.

      2. מה אתם משדרים?

      ישנה חשיבות רבה גם למסרים לא מילוליים, שאנו ההורים מעבירים לילדינו. הורה שלוקח דברים בצורה מאד קשה מעביר מסר לילד שלו: העולם קשה, לא קל לחיות בו. הורה שחושד כל העת באחרים, שהם לא מספיק טובים עבור ילדיו, מעביר לילד מסר - העולם מסוכן, שים לב והיזהר מאחרים.
      עלינו ההורים מוטלת האחריות לשים לב לתפיסות העולם שלנו, ולנסות לאמץ תפיסות מקדמות ומחזקות, הסומכות על האחר ובוטחות בו על מנת שנוכל להעביר אותן לילדינו, בצורה מילולית וגם לא מילולית, שילמדו בתורם לסמוך על האחר ולרצות להתקרב אליו.

      3. תיווך סיטואציות חברתיות בזמן אמת

      כאשר אנחנו נמצאים בגן שעשועים וצופים בילדנו בזמן אינטראקציה חברתית עם ילד אחר פועל בצורה תוקפנית או לא מותאמת, חשוב שלא נסב את עיננו מהמראה או נשקע בגלישה בטלפון. התיווך ההורי במצבים כאלו, שמסביר לילד מה קרה פה, מה הייתה הסיטואציה החברתית, מה הוא עשה ומה יכול היה לעשות, חשוב מאד להקניית מיומנויות לילד באינטראקציות החברתיות הבאות שלו.

      4. אל תתנו להם דגים, למדו אותם לדוג

      "אמנו" את הילדים למצוא פתרונות למצבים חברתיים שונים, במקום לתת להם פתרונות או לפתור את המצב עבורם. כיום רווחת מגמה שבה הורים "מסדרים" עבור ילדיהם את הנושאים החברתיים. אם ילד מתלונן שבגן הרביצו לו, אימא תגיד לו שהיא תדבר עם הגננת על זה שמרביצים לו ואכן תעשה כך. יש הורים שיגדילו לעשות ויתקשרו להורים של הילד המרביץ בדרישה שהם יחנכו את הילד שלהם לא להרביץ. במקרים הללו ההורה לא מביא את הילד לתהליך של חשיבה על הבעיה אלא פותר אותה עבורו. הורים אחרים יגידו לילדיהם להרביץ חזרה או ללכת לגננת ולספר לה. וכך נוצר מצב שבו הילד לא צריך לחשוב מה לעשות, אלא רק איך לעשות זאת.

      במקום להתמקד בלסדר עבור הילדים או לתת להם את הפתרונות שלנו לסיטואציה החברתית, כדאי ללמד את הילדים מיומנויות של פתרון בעיות, שיאפשרו להם לחשוב ולהחליט בעצמם מה לעשות ומה לא. בדקו איתם: מדוע עשו את מה שעשו? מה הילדים האחרים עשו? האם הם חושבים שזה היה רעיון טוב לעשות את מה שעשו? והאם הם חושבים שיש דרך שונה לעשות את זה?

      ילדים רבים (ShutterStock)
      אל תפתרו להם את הבעיות ואל תקחו את תפקיד הדיינים (אילוסטרציה: shutterstock)

      זה לא קל. זה דורש אימון שלנו, ההורים, לא פחות משל ילדינו. אולם, זו הדרך הטובה ביותר לתת להם כלים משמעותיים להתנהלות חברתית, גם במצבים בהם אנו לא לידם או שלא נוכל לסדר את העניינים עבורם.

      5. הרחיבו את מנעד הרגשות המוכרים לילד

      רוב הילדים הצעירים מכירים את: כועס, שמח ועצוב. אולם קשת הרגשות שבני האדם חווים רחבה הרבה יותר. למדו את ילדיכם את מגוון הרגשות הנוספים: סקרן, עליז, מאוכזב, מתוסכל, מאושר, אוהב, עצבני ועוד, ולמדו אותם לזהות רגשות אלו אצל אחרים, על ידי התבוננות בשפת הגוף שלהם, בגוון קולם ובמסרים הלא מילוליים שהם מעבירים. ילד שידע לקרוא נכון את הלכי הרוח של הסביבה יוכל בקלות רבה יותר להשתלב חברתית.

      6. הביאו אותם בזמן למסגרת החינוכית

      קבוצת השווים היא סביבה חיונית עבור הילד, ללמידת מושגים כגון הוגנות, התחשבות, משא ומתן ושיתוף פעולה. בתוכה גם לומדים הילדים דרכי התמודדות עם תוקפנות בין-אישית. ההתנסות בקבוצת השווים משפיעה מאד על הדימוי העצמי של הילד, ועל יכולתו להתמודד עם אנשים בעתיד. מידת הצלחתו של ילד להסתדר עם בני גילו היא אחד המנבאים החזקים ביותר להצלחתו ולביטחונו הרגשי בשלבים מאוחרים יותר. ילד שמגיע מאוחר למסגרת החינוכית צריך להשתלב בקבוצות המשחקים שכבר נוצרו. הוא צריך להבין את האינטראקציה שקיימת בסביבתו כרגע, לקרוא את האיתותים החברתיים ולהתרגל מהר למצב. מאחר וילדים צעירים רק מתחילים לגבש מיומנויות חברתיות, קשה להם להיכנס אל תוך קבוצה שהתגבשה ולפלס את מקומם בה. אתם יכולים להקל עליהם מאד בכך שתגיעו איתם בזמן ותאפשרו להם את הכניסה הנינוחה, הרגועה והבטוחה אל תוך הקבוצה החברתית שלהם.

      7. אפשרו לילדים להיות עצמאיים ולהתנסות

      מיומנויות חברתיות מתחילות ממקום של עצמאות. האפשרות של ילד ליצור קשר עם ילדים אחרים תלויה לא מעט בכך שאנחנו, כהורים, נחנך אותו כבר מגיל צעיר לעשייה בעצמו. אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן מה אנחנו יכולים לעשות בשביל לקדם את העצמאות של הילד שלנו ולשחרר את התלות שלו בנו (ושלנו בו). איך עושים זאת? למשל, כאשר אנחנו מניחים לזוג אחים לפתור ביניהם קונפליקטים שנוצרים ולא לוקחים על עצמנו את תפקיד הדיינים, אנו מעניקים להם הזדמנות להתאמן בניהול משא ומתן, בדיאלוג ובמציאת פתרון ובכך אנו מסייעים להם לפתח מיומנות חברתית. דרך נוספת היא לאפשר לילד, למשל, לשלם לבד בקיוסק של הבריכה. בכך אנחנו מאמנים את הילד לפתח אינטראקציה וקשר עם העולם שבחוץ. בנוסף כדאי לאפשר לילדים כבר מגיל צעיר, לארח חברים ולהתארח אצלם. אלו מיומנויות שונות, שחשוב שהילדים יתאמנו בהם. כך ירכשו הילדים יכולת לחלוק, להתאפק, לעמוד על שלהם, לוותר ועוד. נוספות.


      קרן יטיב, יועצת משפחתית בכירה ממרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה