נושאים חמים

לראות חדשות ולגדל כרס: האם נמצא הקשר בין לחץ והשמנה?

חוקרים ישראלים הצליחו לפענח את המנגנון הגנטי שקושר בין מצבי לחץ והשמנה, הקיים עוד מימי האדם הקדמון. ממצאיהם עשויים לסלול את הדרך לתרופות חדשניות שיטפלו בשתי התופעות

אישה לחוצה במיטה (ShutterStock)
שחררו את המחשב. זה משמין (אילוסטרציה: shutterstock)

רובנו יודעים באופן אישי שיש קשר הדוק בין לחץ רגשי והשמנה, אבל בהתחשב בזה שקו המותניים שלנו הוא לא הוכחה מדעית, טרם נמצא קשר מוכח בין השניים.

חוקרים שונים הציעו שלל רעיונות למהות הקשר: יש האומרים שלחץ נפשי מוביל לאכילת מזון לא בריא או אכילה לא בריאה המונעת ממניעים נפשיים. נטען גם שסטרס גורם למצב של חוסר איזון הורמונלי, שמשפיע באופן מסוים על תהליכים מטבוליים (הקשורים לתהליך חילוף החומרים) בגוף. אך עד כה, לא תואר מנגנון מפורט המסביר כיצד התהליך מתרחש בפועל.

עוד בנושא:
על הקצה: 7 סימנים שאתם באזור המסוכן של הסטרס
סטרס כרוני מאיץ את התפשטות הסרטן בגוף
אל תשמרו בבטן: כל הדרכים להיפטר מהכרס

מחקר ישראלי חדש שפורסם בכתב העת Trends in Molecular Medicine, שופך אור ומוסיף פרטים חדשים לגבי איך כל זה קורה. המחקר החדש הוא פרי עבודתם של פרופ' חרמונה שורק ממרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח והמחלקה לכימיה ביולוגית במכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן של האוניברסיטה העברית ושני חוקרים מבית החולים איכילוב, ד"ר חנן מידן וד"ר שני שנהר.

פרופ' שורק ועמיתיה מצאו כי אחד השחקנים המרכזיים בתהליך בו חרדה מובילה להשמנה הם מולקולות מיקרו-רנ"א, גנים קטנטנים, שתפקידם זוכה להכרה בקהילה המדעית רק לאחרונה. דרכם, הם מצליחים להתוות את הקשר בין מצבי לחץ וחרדה ותגובות המעודדות תהליכי השמנה.

סליל DNA (ShutterStock)
"הדנ"א הוא החומרה, והרנ"א - תוכנה" (צילום: shuttersrock)

הדנ"א הוא החומר הגנטי שנמצא בכל תא בגוף ומשמש תבנית ליצירת מולקולות רנ"א, שיוצאות מגרעין התא ומשמשות תבנית ליצירת חלבונים, לפי הקוד הגנטי המוטמע בדנ"א. "אוהבים להגדיר את הדנ"א כחומרה ואת הרנ"א בתור תוכנה", מסבירה פרופ' שורק. "הדנ"א הוא בעצם אוסף של אבני בניין שיוצרות שרשרת ארוכה, שממנה מורכב הגנום של האדם, ואת כל הרצף הזה אנחנו מכירים בעקבות פרויקט מיפוי הגנום", היא אומרת, בהתייחסה לפרוייקט הבינלאומי שבו נטלו חלק מדענים משנת 1990 עד שנת 2006, במטרה להתחקות אחר מיליארדי אבני הבניין המרכיבות את הגנים שמהם נוצרים כל המרכיבים של גוף האדם.

בתווך, נמצאות מולקולות המיקרו רנ"א (micro RNA), גנים הקטנים פי 100 מגנים רגילים, ונבדלים מגנים רגילים בדרכים נוספות, אשר מדענים עד כה לא ייחסו להם חשיבות יתרה. "בעקבות הגילוי של רצף הדנ"א במסגרת פרויקט מיפוי הגנום, גילינו הרבה דברים שהפתיעו לא מעט אנשים. בין היתר, גילנו כי יש גנים רבים שלא מייצרים חלבונים, כמו שגנים עושים בדרך כלל, אלא עושים את העבודה שלהם בדרכים אחרות, והמיקרו רנ"א שייך לקבוצה הזאת", היא מסבירה.

מלקולות שמתבייתות על גנים אחרים וחוסמות אותם

עם תום פרוייקט מיפוי הגנום, מדענים רבים זלזלו בדנ"א שאינו מייצר חלבונים ואף כינו אותו דנ"א "זבל" שאינו תורם תרומה משמעותית לתהליכים בתא. אך פרופ' שורק, החוקרת מספר שנים את פעילותן ותכונותיהן של מולקולות המיקרו-רנ"א והשפעתם על תפקודי המוח, מסבירה כי עם השנים ולאחר התעמקות בדנ"א הזה, ברור כעת כי הוא מהווה שחקן חשוב בתהליכי פיקוח ובקרה על ייצור החלבונים באמצעות גנים אחרים, ולפיכך בעל השפעה משמעותית על תהליכים בתא.

"אותם מיקרו-רנ"א יכולים להיארז בשלפוחיות זעירות שמצליחות לעבור בין רקמה לרקמה. הם כלי נייד ויעיל כלכלית, שפועל מהר וביעילות ומסייע לגוף לפקח על הרבה מאוד תהליכים", אמרה, והוסיפה כי בזכות גודלן הזעיר של אותן מולקולות הגוף משנע אותן במהירות וביעילות.
המיקרו-רנ"א לא מייצרים חלבונים, כאמור, אלא מתלפפים סביב תוצרי רנ"א של גנים שכן מייצרים חלבון וחוסמים אותם, למעשה, מביצוע תפקידם. "אמנם הם לא מייצרים חלבונים, אך הם מונעים מגנים אחרים לייצר אותם", הסבירה שורק.

אלפי מולקולות כאלה מצויות בגופינו, וביכולתן "להתביית" על גנים המייצרים חלבונים בעלי קוד גנטי פשוט. "אותם מיקרו-גנים מכירים רצפים קצרים מאוד של דנ"א, של שבע אבני בניין, דבר זניח מבין מיליארדי אבני הבניין, אך אותו רצף מופיע הרבה פעמים בהרבה גנים. כלומר, המיקרו רנ"א יכול 'להתביית' על משפחת גנים שמכילים את אותו צירוף של שבע אבני בניין ולחסום – או לווסת – תהליכים שמאפיינים אותם גנים", היא הסבירה.

רצף DNA (ShutterStock)
"אנחנו נושאים את הדנ"א של האדם הקדמון" (אילוסטרציה: ShutterStock)

שלושת החוקרים מצאו במחקר חפיפה משמעותית בין המיקרו רנ"א הקשורים לתופעות חרדה ואלה הקשורים לתופעות מטאבוליות. ממצאיהם עשויים בעתיד, לאחר מחקרים נוספים, לסלול דרך לתרופה שתרסן את התופעות הקשורות הללו.
כדי להבין את משמעות התגלית צריך לחזור אחורה אל אבותינו הקדומים והאופן בו הם התמודדו עם חרדה. "חלק ניכר ממולוקולות המיקרו-רנ"א הן חדשות יחסית, ונמצאות בבני אדם אך אינן קיימות במרבית היונקים. אנחנו בעצם נושאים את החומרה, את הדנ"א של האדם הקדמון", אומרת שורק. ההרכב הגנטי שלנו לא השתנה הרבה מאז ימיו של האדם הקדמון.

רודף אחרכם נמר?

"כשהאדם הקדמון נלחץ, זה קרה כי רדף אחריו נמר והוא נאלץ להיערך לסכנת פציעה או להתחבא במערה – ולפיכך להתארגן מחדש מבחינת אוכל - הגוף נערך לניצול מיטבי של כל טיפת אנרגיה, ואת זה עושים דרך תהליך מטאבולי של צבירת שומן בכבד". ואנחנו, כאמור, לא שונים בהרבה מאותו אדם קדמון. "מה שקורה זה שתגובות למצבי חרדה גם כיום מעוררות את אותן תגובות שהתעוררו באדם הקדמון לאור איום הנמר, כשאנחנו מתעדכנים למשל בחדשות ושמענו משהו לא נעים. מופעלים בעצם אותם תהליכים", היא אומרת.

אם הצדק עם החוקרים, הרי שניתן לנו הסבר חלקי למגפת ההשמנה בעולם המערבי, הפוקדת כחמישית מהאוכלוסייה ברוב היבשות בעולם: חרדה הולכת וגוברת בעולם מודרני, בו הטכנולוגיה מאפשרת חשיפה מרבית לשלל זוועות ואיומים, שעשויים לטרוד את שלוותנו.

אישה אוכלת מאפה (ShutterStock)
בקרוב לא נזקק לאכילה רגשית? (אלוטסרציה: shutterstock)

ומה הלאה? בעקבות המחקר עשויים לפתח בעתיד תרופה שתמנע את התהליכים הגופניים הללו. "המיקרו רנ"א כל כך קטנים, מדובר ברצף של כעשרים אבני בניין, כך שאפשר להנדס תרופה הופכית לרצף שלהם, להזריק אותה לגוף המטופל ולמעשה לחסום את פעילותו של המיקרו רנ"א", אמרה שורק. עם זאת, היא מסייגת ואומרת כי המיקרו-רנ"א כל כך פעילים, שכדי להגיע לכך נדרשים מחקרים נוספים. "חייבים לערוך מחקרים וניסויים נוספים ולבחון את אופן ההשפעה של חסימתן של אותן מולוקולות – לראות על איזה גנים נוספים נשפיע ומה עוד ישתנה במבנה התא ותהליכי הייצור שלו, כדי למנוע סיכונים לא רצויים".

היבט חשוב של ההשלכות של הטיפול בתהליכים הללו עשוי לפתוח פתח לטיפולים רפואיים חדשניים, היות וניתן להתאים את התרופה למבנה הגנטי של המטופלים. "יש לנו פה פתח לתקווה לצורה חדשה של טיפולים רפואיים שיותאמו לגנום של כל אחד. אם גן הוא כל כך קטן, קל יותר לשנות את הפעולה שלו".