1. אנשים בוחרים להיות שמנים.
לא נכון. התפיסה שהשמנה נובעת מהתנהגות הניתנת לשינוי הולכת ונחלשת ככל שמתגלים בפנינו מרכיבים נוספים של השמנה: אגירה יעילה יותר של שומן, קושי בוויסות רגשי, השפעה סביבתית-משפחתית, יצירת התניה של אוכל מנחם מילדות, נטייה התמכרותית, רגישות מוגברת לתגמול החיובי במוח בעקבות אכילה ועוד.
כולנו מכירים את החברה המעצבנת הזו שאוכלת מה שבא לה ולא עולה גרם. כפי שיש אנשים שיכולים לאכול הרבה ולעשות מעט ספורט מבלי לעלות במשקל, כך קיים גם המתרס השני בו נמצאים האנשים בעלי נטייה להשמנה.
2. לאנשים שמנים אין כוח רצון.
לא נכון. העובדות מדברות בעד עצמן קיימים לא מעט אנשים מצליחים פוליטית ,חברתית, כלכלית ואומנותית שהם גם שמנים, מה שסותר לחלוטין את המיתוס על כוח רצון ואופי חלש. הנה כמה דוגמאות לאנשים מצליחים שהם (או היו) גם שמנים: שר החינוך לשעבר שי פירון, שר התחבורה ישראל כץ, שרת הבריאות של בלגיה מגי דה בלוק, מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי, מנחת הטלוויזיה אופרה ווינפרי, השף מושיק רוט האוחז בשני כוכבי מישלן, זמר האופרה לוצ'אנו פבארוטי ז"ל, זמרת הבלוז אריתה פרנקלין, והרשימה עוד ארוכה.
3. שמנים אוכלים ג'אנק פוד ומתוקים ולכן הם עולים במשקל. בחלק מהמקרים זה נכון, אך במקרים אחרים אנשים בעודף משקל אוכלים אוכל בריא, ועודף המשקל אצלם נובע דווקא מהכמויות הגדולות ולא מסוג האוכל. זה מאפיין אנשים שיש להם קיבה גדולה מאוד, או לחלופין אנשים שאוכלים הרבה מאוד "קצתים" במשך היום. אכילה נשנשנית זו אופיינית בעיקר לנשים ויכולה לכלול מאכלים בריאים ואף "דיאטטיים".
4. אנשים שמנים לא עושים ספורט. לא נכון. אנשים רבים בעודף משקל ואף עם השמנה מבצעים ספורט כחלק משגרת יומם. בין אם זה הליכה, יוגה, פילאטיס שחייה ואפילו כדורגל, ספורט יכול להיות מנת חלקם של אנשים מלאים. דוגמא לכך היא טרנד ה"יוגה לשמנים" שחזק מאוד בארה"ב.
5. אם תעירו לאנשים שמנים על המשקל שלהם הם ירגישו שאכפת לכם, יקחו את עצמם בידיים וירזו. לא נכון. מחקר מ-2013 מצא שאנשים שחוו אפליה על רקע משקל היו בעלי סיכוי של פי 2.5 להישאר שמנים. במאמר עמדה של ד"ר קרולין רוס, מומחית בהפרעות אכילה והתמכרויות, היא מסבירה כיצד הסטיגמה נגד שמנים רק מחמירה את תופעת ההשמנה.
6. צריך להסביר לילדים שמנים שעודף משקל זה מסוכן ולהעיר להם אם עלו במשקל כדי שירזו. לא נכון. מחקרים מהשנים האחרונות מראים שילדים שהוריהם העירו להם על משקלם פיתחו יותר התנהגויות אכילה מופרעות בבגרותם. מחקר חדש של אנג'לה ר. סוטין, פרופסור למדע ולרפואה התנהגותית , קובע כי העלבת הילד בגלל משקלו תגרום לו דווקא לעלות במשקל. לפי המחקר, ילדים שהוריהם סיווגו אותם כבעלי עודף משקל נטו להשמין יותר במהלך השנים.
7. אנשים שמנים שהרזו לא מצליחים לשמור על משקלם ומשמינים כי התעצלו וחזרו להרגלים הישנים. לא נכון. מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Obesity עקב במשך 6 שנים אחרי משתתפי התכנית האמריקאית "לרדת בגדול" לאחר סיום העונה, וגילה שהירידה במשקל מצד אחד הורידה משמעותית את חילוף החומרים קרי את כמות הקלוריות שעליהם לצרוך, אך מצד שני הפכה אותם לרעבים יותר. כשהמשתתפים עלו במשקלם חילוף החומרים נשאר נמוך, מה שאומר שכעת יצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה כדי לשמור על משקלם החדש בהשוואה ללפני הדיאטה.
בעולם המחקר קוראים לתופעה זו "זיכרון מטאבולי". אפשר לומר שהגוף שהיה שמן "זוכר" ומנסה לחזור לנקודת המוצא ("סט פוינט"), ובכך למעשה מקשה על המרזים לשמור על משקלם החדש. זוהי הוכחה נוספת לכך שהשמנה היא מחלה כרונית, שאינה תלויה בלעדית בכוח רצון או בשמירה על דיאטה. מי שמעוניין לרדת במשקל יצטרך להשקיע מאמצים רבים יותר כדי לשמור על משקלו בהשוואה לאנשים במשקל דומה שלא עשו דיאטה על מנת לרדת במשקל.
8. אנשים שמנים הם בהכרח לא בריאים. לא נכון. מחקרים רבים הראו שאין תמיד קשר בין עודף משקל או השמנה מתונה לבריאות. היום קיימות עדויות רבות ל"שמנים בריאים" אשר אף על פי שהם בעודף משקל, מבצעים פעילות גופנית בקביעות, אוכלים בריא רוב הזמן ומדדי הבריאות הקליניים שלהם תקינים לחלוטין. מחקרים אפדימיולוגים הראו כי אנשים בעלי עודף משקל והשמנה מתונה שורדים יותר במקרי מחלות לב ואשפוזים.
9. ניתוח קיצור קיבה הוא קיצור דרך לאנשים שמנים שנכשלו ולא הצליחו לרזות בכוחות עצמם. לא נכון. אנשים שמגיעים לניתוחי קיצור קיבה לרוב ניסו בחייהם הרבה דיאטות, ואפילו הצליחו בהן. הבעיה היא שהצלחה זו היתה זמנית. למעשה רוב האנשים הסובלים מהשמנה מתקשים יותר בשמירה על המשקל מאשר בהורדתו. ניתוח קיצור קיבה אינו קיצור דרך כלל וכלל, אלא כלי עזר לשינוי הרגלים. ללא עבודה קשה והתמדה, ניתן לעלות במשקל למרות הניתוח.