שינויים קיצוניים באישיות עלולים להיות סימן לאלצהיימר

מחקר פורץ דרך של מכון ויצמן: טיפול נוגד סרטן עשוי לרפא אלצהיימר

שאלון חדש שהוצג השבוע בכנס בינלאומי לאלצהיימר, נועד לאתר אנשים שחוו שינויי אישיות משמעותיים. הסיבה לכך היא כי ייתכן שמדובר בסימן מקדים לאלצהיימר – כך לפי קבוצת חוקרי מוח.

השאלון החדש כולל 38 שאלות, וביניהן שאלות כמו: "האם האדם נעשה באחרונה נסער, תוקפני, עצבני או נתון למצבי רוח?"; "האם לאדם אמונות לא ריאליסטיות בנוגע ליכולותיו, בריאותו או מיומנויותיו?"; וכן – "האם לאדם לא אכפת יותר מכלום סביבו?" הרציונל לחיבור השאלון, מסבירים החוקרים, הוא העובדה שלא פעם שינויי אישיות והתנהגות הם סימן מקדים למחלות דמנציה, וביניהן גם אלצהיימר, ואלה מתבטאים עוד לפני שמופיע אובדן זיכרון. שינויים אלה כבר מוכרים מזה זמן מה כסימן מקדים לסוג מסוים של דמנציה – דמנציה פרונטו-טמפורלית.

עוד בנושא:
האם אלצהיימר פוגע בזיכרון כבר בגיל 3?
אוכלים את הראש: מאכלים שישמרו לכם על המוח

על בסיס השאלון, טוענים החוקרים, ניתן לייחס לאנשים אבחנה חדשה, אותה הם מכנים "ליקוי התנהגותי קל" (mild behavioral impairment). לפיהם, אבחנה זו – MBI – תוכל להקדים את האבחנה המעידה כיום על דמנציה בשלבה ההתחלתי, ומכונה "ליקוי קוגניטיבי קל" (mild cognitive impairment). אבחנה זו ניתנת לאנשים החווים קשיים קוגניטיביים מסוימים, אך שעדיין מסוגלים לבצע את רוב מטלות היום-יום. הם מדגישים, בכל זאת, כי כדי שאדם יאובחן עם MBI עליו (או על קרוביו) להעיד על סימפטומים הנמשכים יותר משישה חודשים, ועל "שינוי התנהגותי מהותי".

אך האם יש אכן צורך בסוג כזה של אבחון אישיותי? חוקרים, רופאים וקרוביהם של המטופלים חלוקים ביניהם בעניין. בעוד חלק מהם טוענים שאבחון מקדים עשו להועיל, הרי שאחרים חוששים מהשלכותיו – למשל מכך שאנשים יאובחנו כחולים באופן שגוי.

אחת המצדדים בשאלון היא נינה סילברברג, מנהלת תוכנית מרכזי האלצהיימר בארה"ב (גוף השייך למכונית הלאומיים לבריאות בארה"ב, ה"ו). "רוב האנשים חושבים על אלצהיימר בעיקר כעל בעיה של זיכרון – על אף שאנחנו יודעים, על בסיס שנים רבות של מחקר, שהיא עשויה להתחיל כעניין התנהגותי", אמרה. "לכן אני חושבת שאנחנו זקוקים לשאלון כזה".

הפסיכיאטר ד"ר זהינור איסמאיל מאוניברסיטת קלגרי, קנדה, משתייך לקבוצת החוקרים שחיברו את השאלון החדש. חשיבותו של השאלון, לדבריו, נעוצה בכך שלא פעם מתגלה בדיעבד ששינויים רגשיים והתנהגותיים הם סימפטום נסתר של דמנציה. הוא מסביר כי לעתים מתברר שאותו גורם במוח ששוחק את הזיכרון ואת היכולת הקוגניטיבית – מערער גם את מערכות הוויסות הרגשי והשליטה העצמית במוח.
הוא גם מוסיף שבעיות ההתנהגות עלולות להחריף ולהאיץ את התפתחות הדמנציה, במובן זה "שמצבם של מטופלי אלצהיימר עם בעיות התנהגות נעשה גרוע יותר במשך הזמן, בהשוואה לאלה שאינם מראים את בעיות התנהגות. בניתוחים שלאחר המוות רואים שהם סובלים מנזק מוחי משמעותי יותר".

חוקר המוח מאוניברסיטת דרום קליפורניה, ארת'ור טוגה, סיפר כי אמו ככל הנראה השתייכה לקבוצת האנשים שאצלם שינויי ההתנהגות היו סימפטום מקדים לאלצהיימר. לדבריו, היא היתה מתוסכלת והראתה שינויי התנהגות נוספים בשנות ה-70 לחייה – שנים לפני שפיתחה אלצהיימר. לכן לדבריו, "עלינו לשפר את יכולתנו לזהות אנשים המצויים בסיכון לפתח את המחלה, שהרי יבוא היום שיהיה טיפול אפקטיבי. אני מאמין שהתסכול שחוותה אמי נבע מניסיונותיה להסתיר את היכולת הקוגניטיבית שהלכה והתערערה".

איסמאיל מספק גם הוא דוגמאות לשינויי אישיות שבהם נתקל אצל מטופלים שפיתחו דמנציה. כך למשל, הוא טיפל באישה שבשנות ה-70 לחייה החלה להראות התנהגות מינית בלתי מרוסנת ("היא הפכה מחסודה למופקרת") ובאישה בת 67 ש"פתאום החלה לעשן קראק".

תסמין התנהגותי נוסף שמופיע לא אחת אצל חולי דמנציה – כך לפי הפרופסור לפסיכיאטריה ונוירולוגיה, ד"ר מארי גאנגולי – הוא התנזרות מפעולות שבעבר הסבו לאנשים הנאה רבה, גינון למשל. "לפעמים אנשים מפסיקים לגלות עניין בפעולות האלה כי הם לא מצליחים לפענח כיצד לבצע אותן".

בצד ההכרה בכך שיש יתרון לגילוי מוקדם של אלצהיימר, המומחה לרפואה פנימית מאוניברסיטת מישיגן, ד"ר קנת' לאנגה, חושש מצדו האחר של המטבע, והוא "אבחון יתר". המשמעות לדבריו, היא "שנתייג אנשים, ונכניס אותם למסלול של אבחון קליני. אז אנשים יעברו יותר ויותר בדיקות של דימות מוחי (כמו צילומי רנטגן ובדיקות MRI) – וייעשו יותר ויותר מודאגים. יש לבדיקות האלו גם משמעות כלכלית גדולה".

חיסרון נוסף לפי לאנגה הוא אבחון שגוי. כבר כיום לדבריו, כ-20% מהאנשים שאובחנו עם "ליקוי קוגניטיבי קל" (MCI) מאובחנים בהמשך כמי שתפקודם הקוגניטיבי תקין לגמרי. אבחון שגוי כזה עלול להתרחש כאשר אנשים מראים ביצועיים קוגניטיביים חלשים מהרגיל, וכן כאשר הם שרויים במתח או מצויים תחת השפעת תרופות. "לכן צריך לחשוב פעמיים על קיום של שאלון כזה. לדעתי מדענים צריכים לבחון אותו לפני שרופאים יחלו להשתמש בו". בכל זאת, לאנגה מכיר בכך שמבחני זיכרון אינם תמיד בגדר אינדיקציה מספקת לאלצהיימר – כי יש אנשים, בעיקר המשכילים שבהם, המסוגלים להצליח במבחנים אלה גם כאשר יכולתם הקוגניטיבית דועכת.

ווסלי פוסבר, בעלה של חולת דמנציה בשנות ה-60 לחייה בשם פאלמר, מספר כי אישתו החלה להראות שינויי התנהגות מטרידים כבר לפני עשור. לדבריו, היא החלה לחטוף מזון מצלחות של אנשים אחרים, ביקשה מחברים שילוו לה כסף ומישכנה את תכשיטיה. עדיין, הוא סבור "אבחון מקדים של דמנציה הוא חרב פיפיות. אמנם יש תרופות שיכולות להקל על מצב הרוח ועל שינויי ההתנהגות, אך גם נשאלת השאלה – האם אנשים באמת רוצים לדעת על המחלה בשלב מוקדם? הרי אין לה עדיין תרופה".

ד"ר גאנגולי מאמינה שהיתרונות של גילוי מוקדם עולים על החסרונות. "אסור לנו להתעלם מהסימנים המקדימים, ולחכות עד שיופיעו הליקויים הקוגניטיביים", אמרה. "כי אולי נחמיץ הזדמנות (לעכב את התפתחות המחלה), שאחר כך נצטער עליה".