פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איך תעזרו לילד שלכם להגמל מחיתולים גם בלילה?

      אתם מעירים את הילד כדי שיעשה פיפי, מורידים לו את כמות השתיה בערב או פשוט מתעלמים? היועצת שלנו מסבירה למה זה לא טוב לו, ומה עושים כדי שהגמילה תהיה מוצלחת, לכם ולהם

      גמילה מחיתולים (ShutterStock)
      חתיכת פרוייקט (צילום: suhtterstock)

      כל הורה מכיר את השלב שבו מתחילים לגמול את הילד מחיתולים. מדובר על פרוייקט לא קטן, שמותיר פעמים רבות את ההורים ואת הילד מתוסכלים. כמו בכל תהליך, גם פה יש כמה שלבים, ואצל חלק נרחב מהילדים שנגמלו בקלות מחיתולים ביום, עדיין יש קושי להיגמל בלילה.

      גמילת לילה ושליטה על שלפוחית השתן מושגת בדרך כלל בשלב השני, לאחר הגמילה מחיתולים ביום, ואכן בעבר היה נהוג לגמול את הילדים ביום ורק לאחר מספר חודשים להוסיף גמילת לילה. כיום נפוצה יותר הגישה המשולבת, מיידית או קרובה: הורדת החיתול במקביל, במהלך היום ולילה, או במרחק מספר ימים מצומצם, במטרה לעודד את הילדים להשיג שליטה מוחלטת על הסוגרים.

      אז איך גומלים את הילד בלילה? כתוצאה ממצוקה רבה ותסכול גבוה הורים רבים מנסים מגוון של פתרונות, שיטות ודרכים לסייע לילד להיגמל בלילה. במאמץ זה יש שיטות שעשויות דווקא לפגוע בתהליך. הנה ההמלצות מה כדאי ומה לא כדאי לעשות.

      ילד ישן (ShutterStock)
      לא מתעוררים מהרטיבות (צילום: shutterstock)

      מה לא מומלץ לעשות?

      להעיר את הילד לפיפי לילה: בדרך הזו ההורים לוקחים מהילד את האחריות על השליטה בשלפוחית ומעבירים אותה אליהם. הילד לא לומד שליטה ולכן אין כאן התקדמות. הורים רבים מתארים כי הילד ישן כל כך עמוק שהוא לא זוכר בבוקר שהעירו אותו לפיפי.

      להגביל את כמות השתייה בערב: כ"הקלה" להתחלת גמילת לילה זה יכול לעזור לילד ללמוד להשיג שליטה על הסוגרים, אבל לא כדרך חיים. המטרה היא ללמד שליטה, סגירה והתרוקנות על פי הצורך. אם צמצמנו את הצריכה, צמצמנו את הצורך להתרוקנות ובכך לא לימדנו את הילד שליטה אלא יצרנו מעקף.

      ילד שותה (ShutterStock)
      אתם בעצם לא מלמדים אותו כלום ככה (צילום: shutterstock)

      להתעלם מהבעיה: יש הורים שלא רוצים לפגוע ברגשותיו של הילד או לגרום לו תחושת כישלון ולכן מתעלמים מהבעיה, לא מטפלים ומשאירים את הילד עם חיתול לילה לאורך שנים. הבעיה היא שגישה זו פוגעת בדימוי העצמי של הילד בדיוק כמו התמודדות עם הבעיה, אם לא יותר, משום שהיא יוצרת מצב של הסתרה ומביאה את הילד לתחושת ייאוש.

      שיטת הפרסים: הורים מיואשים רבים מגיעים לשלב שבו הם מציעים לילד פרס על לילה יבש. שיטת הפרסים מוטלת בספק כאלמנט חינוכי משום שזו מוטיבציה חיצונית של הילד להשגת שליטה בגופו.

      מה כן מומלץ לעשות

      הכרה במצב כמו שהוא: הסובל העיקרי מהבעיה הוא הילד ולא ההורים. הורים לעיתים שוכחים זאת ומרגישים שלילד לא אכפת. הרבה פעמים תהיה זו העמדת פנים של הילד במטרה לא להראות את חולשותיו. הילד יודע שהוא אינו "כמו כולם" ולא השיג שליטה על צרכיו (משהו שנחשב תינוקי ומשפיל).

      לזכור שהילד לא עושה בכוונה: הילד לא מרטיב במטרה להעניש אתכם, הוא היה רוצה לשלוט בשלפוחית השתן שלו במצב שינה, רק שהוא לא מצליח לעשות זאת. הורים שמשדרים כעס, אכזבה וייאוש, הורים שכועסים, מאיימים ומענישים – משיגים בדיוק את ההפך ועלולים אפילו להחריף את המצב. גם אם אתם נאלצים לכבס אין סוף מצעים – אל תעבירו את התסכול אל הילד.

      העצמת הילד המרטיב: ילד מרטיב לבטח מתבייש בכך ועסוק בהסתרת העניין. הדימוי העצמי שלו נפגע ולעיתים גם היכולות החברתיות שלו. ההורה מכיר את ילדיו הכי טוב ולכן יודע איך לחזק אותו במקומות אחרים שבהם הוא חזק ובעל הצלחות כמו למשל משחקי כדור, בנייה בלגו, פתרון חידות או כל דבר אחר שמדגיש את חוזקותיו.

      תחושת תרומה ומועילות: ילד מתחזק בתחושת העצמי שלו כאשר הוא מועיל למשפחתו ולסביבתו. גייסו את הילד למטרות חיוביות כמו עזרה לאחיו, עזרה לכם בקניות בסופר, סידור המדיח או כל דבר אחר שיכול לגרום לו להרגיש בוגר, יכול ומסוגל. עזרה במטלות הבית, יחד עם פידבק חיובי מכם, יגרום לילד להרגיש אהוב ונחוץ ויתרום לטשטוש תחושת חוסר ההצלחה בהרטבת הלילה.

      עידוד להצלחה ומסוגלות: האמינו בילד שלכם וביכולתו להיגמל ושדרו לו זאת כל הזמן, כל לילה וכל בוקר. הסבירו לו כי זה תהליך של השגת שליטה על סוגרים ופרטו אותו לשלבים. החליטו יחד איתו ממה מתחילים וספרו לילד מה היכולות שאתם כהוריו רואים שיש לו שיתרמו לתהליך הגמילה. בכל פעם שיש התקדמות חיובית, עודדו אותו להמשיך ואם יש רגרסיה, קבלו את הנסיגה כחלק מתהליך שלם של התקדמות.

      גמילה מחיתולים (ShutterStock)
      האמינו בילד שלכם וביכולתו להיגמל ושדרו לו זאת כל הזמן (אילוסטרציה: shutterstock)

      מתי צריך לטפל בהרטבת לילה?

      לפני גיל 4 לא נהוג לטפל בהרטבת לילה (ויש שיאמרו רק בגיל 5 להתחיל) משום שעד גיל 4 – 25% מהילדים עדיין מרטיבים, בגיל 5 – 20%, בגיל 6 המספר מצטמצם ל- 15%, בגיל 12 ל– 5% ומגיל 18 ואילך 2% מהאוכלוסיה עדיין סובלים מהרטבת לילה.

      יש להבדיל בין הרטבה ראשונית- ילד שמעולם לא נגמל בלילה והמשיך להרטיב מיום היוולדו, להרטבה שניונית- ילד שנגמל גם בלילה מעל 6 חודשים ואז חזר להרטיב באופן קבוע למעלה מ-3 פעמים בשבוע. מרבית המרטיבים (מעל 75%) הם מרטיבים ראשוניים, ילדים בריאים שמעולם לא השיגו שליטה מלאה על מנגנון הרפלקסים בזמן שינה ולכן במקום לכווץ, הם ממשיכים לישון שינה עמוקה ומאפשרים ריפיון כשהשלפוחית מאותתת שהיא מלאה. ילדים אלו אינם מרגישים כי הרטיבו ולכן אינם מתעוררים כתוצאה מהרטיבות.

      איך מטפלים בהרטבת לילה אחרי גיל 5? כל התשובות

      להרטבה בלילה עשויות להיות מגוון סיבות ולכן מומלץ לבחור גישות שונות, לשלב, לפעול במקביל, להתייעץ ולא להתייאש אם שיטת טיפול אחת לא עובדת על ילדכם. מומלץ לעשות תחקור עמוק ולבחון את כל הזוויות שיכולות להיות גורם להרטבת הלילה כולל גיל הילד, המצב הרגשי, הבריאותי, ההתפתחותי, המוטורי והוויסותי של הילד. כמו כן כדאי לבחון את הרגלי השתייה של הילד, מערך היציאות והטלת השתן של הילד לאורך כל היממה

      הכותבת היא יועצת שינה בכירה ובעלת ביה"ס להורות ושינה MamamayaSchool