מה אפשר לומר לאישה שאיבדה היריון?

"אני חושבת שאני משתגעת, היה לי הכל וברגע זה הפך ללא כלום. הייתה לי סיבה לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחיות. הייתי בהריון וחיכיתי בקוצר רוח ללידה ופתאום אמרו לי שהוא מת. עברתי לידה שקטה ומאז גם אני הפסקתי לחיות. זה כאילו שהעולם התהפך ואני לא שולטת בשום דבר יותר, גם לא בעצמי".

"אנחנו נשואים 14 שנים ויש לנו ילד בן 7. לפני שנתיים הייתה הפלה בשלב מאוחר של ההיריון, מאז אשתי במצוקה נפשית גדולה. אני לא יכול יותר. הגעתי לקצה גבול היכולת שלי. הייתי רוצה לעזור אבל הדיכאון שלה השתלט על חיי הנישואין שלנו".

"אני מדבר אתכם ממפגש משפחתי. אמרתי שאני יוצא לעשן. אשתי נאלצה לעבור הפלה לפני שנה ומאז לא חזרה לעצמה. היום עם כל הילדים של האחיות שלה מסביב, היא לא מפסיקה לבכות ולהגיד שאף פעם לא יהיו לה ילדים"

"גיסתי איבדה את ההיריון. אני רוצה לנחם אותה ולא יודעת איך. מה אומרים?"

מדי שנה יש יותר מ-400 שיחות בנושאי היריון לער"ן, למעלה מחמישית מהן עוסקות בהפלות ובאובדן היריון. אף שמדובר בנושא מושתק, אובדן היריון שכיח מאוד - 10 עד 15 אחוזים מההריונות הידועים מסתיימים בהפלה, כשבערך 80% מההפלות קורות בטרימסטר הראשון. לידה שקטה (לידת עובר מת בין השבוע ה-20 לשבוע ה-40) מתרחשת ב-1 מתוך 160 לידות.

עוד בנושא:
מה הקשר בין הפלות חוזרות לקרישת דם?
מחקר חדש: הגורם להפלות חוזרות – מחסור בתאי גזע ברחם
קשר השתיקה: למה רופאים לא מדברים על דיכאון בהיריון?

אובדן היריון הוא אירוע טראומטי המעורר לעיתים מצוקה רגשית עזה, הטומנת בחובה ביטויים רגשיים, קוגניטיביים, התנהגותיים וגופניים, המהווים לא פעם בעצמם סיבה נוספת לדאגה וללחץ. נשים רבות מעידות על תחושות עצב, אשמה, כעס, היעדר הנאה מפעילויות שהיו משמעותיות עבורן בעבר, חרדה, תחושת קהות, ריקנות וחוסר אונים. הביטויים הקוגניטיביים עשויים לכלול טווח ריכוז נמוך, קושי בקבלת החלטות, פסימיות ודימוי עצמי נמוך. מבחינה התנהגותית, יש שחשות אנרגיות דלות וירידה ברמת הפעילות שמתבטאת גם בתחום החברתי, לרבות הסתגרות והימנעות ממפגשים חברתיים.

נוסף לכך קיימים ביטויים פיזיולוגיים העשויים להתבטא בהפרעות שינה, שינויים בתיאבון, תשישות ובסימפטומים פסיכוסומטיים. מחקרים אף מצאו קשר בין אובדן היריון לבין דיכאון ולהפרעה פוסט טראומטית. רמות לחץ גבוהות נמצאו בקרב נשים לאחר לידה שקטה, גם מספר שנים אחרי האובדן, שבמידה מסוימת ממשיך ללוות את האישה במשך חייה.

למרות עוצמת הכאב והצורך בתמיכה, הסביבה הקרובה בדרך כלל לא תופשת אובדן היריון והפלה כחוויית אובדן ואבל ולפיכך, נותרות נשים רבות בודדות בסבלן. בניגוד למיסוד מנהגי האבלות בעקבות מוות של אדם קרוב, שיש בהם תמיכה חברתית מובנית, במקרה של אובדן היריון, חסרה מודעות חברתית למהות חווית האובדן. בעוד שבמקרה של מוות, כולם יודעים שהאדם איבד מישהו יקר, באובדן היריון לא תמיד משתפים ומספרים ולכן חלק מהסביבה אינו מודע כלל לאירוע.

נשים רבות שחוו אובדן היריון מתארות תחושה של היותן כבולות על ידי קשר של שתיקה. גם כאשר נעשים פה ושם ניסיונות מגושמים לעודד ולחזק, לא פעם נאמרות אמירות אומללות שנתפשות על ידן כמבטלות את החוויה הרגשית שלהן ובכך מעצימות את בדידותן. הכחשה של חוויית האובדן על ידי הסביבה ועל ידי האישה עצמה והתעלמות ממטען הכאב הנפשי שהיא נושאת עמה לא מאפשרות לנשים להשלים את תהליך האבל באופן תקין ובריא.

אשליית שליטה היא מונח בפסיכולוגיה החברתית המתאר טעות ועיוות בייחוס סיבתיות לאירועים ולמצבים, כתוצאה מהצרכים הפסיכולוגיים שלנו. כאמור, לכולנו צורך לשלוט בסביבתנו ובעולמנו ולכן אנו נוטים להגזים בתפיסת יכולתנו להשפיע על התרחשותם של אירועים ושל תופעות שונות. במקביל, אנו נוטים להמעיט בחשיבות הגורמים שאינם בשליטתנו וכן בתופעות המתרחשות באקראי. עם כל פלאי הטכנולוגיה והרפואה, קשה לנו לקבל את אותם מצבים ואירועים בהם אנחנו מוצאים עצמנו סופגים מהלומות, ללא הכנות וללא הסברים. כאשר אנו מרגישים כי אין לנו שליטה על מאורעות חיינו, גוברת הנטייה לדיכאון, לפסיביות ולייאוש.

כאשר מזמנים לנו החיים מפגש עם מוות ואובדן, ההגנות שלנו נסדקות ושיווי המשקל הנפשי שלנו מתערער. אובדן של היריון, המייצג אובדן של ילד עתידי, יש ונחווה גם כהתפרקות זהות כאם לעתיד (בפעם הראשונה או לילד נוסף) ומערער את תחושת האחיזה בעולם. תהליך האבל מאפשר לנו לעבד קוגניטיבית ורגשית את חוויית האובדן ולהחזיר את תחושת האיזון לחיינו.

החיים לצד אישה שחוותה אובדן היריון יכולים להיות לא פשוטים. חווית האובדן עלולה לצבוע לעיתים את כל מערכות היחסים המשמעותיות (עם הורים, בני הזוג וילדים נוספים), בצבעים של מתח, כעס, אשמה והאשמה. מנגד, המעורבות והתמיכה של בני משפחה וחברים מהוות גורם משמעותי של עזרה נפשית ומקדמות התמודדות, הסתגלות ואף צמיחה לאחר האובדן.

תקשיבו. חשוב לתת לה מרחב בטוח לבטא את רגשותיה בכנות וללא חשש משיפוטיות ומביקורת. מומלץ ליצור אווירה נוחה ולתת לגיטימציה מלאה להבעת מגוון רגשות של כאב, הלם, ייאוש, אשמה, אדישות, תוקפנות, חרדה, צער, זעם ועוד. בשעת משבר ומצוקה כל אחת מגיבה ומתמודדת בדרכה.

אל תאיצו. היו איתה במקום שהיא נמצאת בו והתקדמו בקצב שלה. אל תפחדו לשאול כיצד אתם יכולים לסייע וכבדו גם את הצורך שלה להתבודד ולהסתגר לעיתים. לא הכל בהכרח היא רוצה או צריכה לחלוק. גם לתזמון ולהקשר יש משמעות. תנו לה להוביל ולהגיב בדרך שנכונה עבורה. לא חייבים לדבר את עצמנו לדעת, במקום שבו נגמרות המילים, אפשר גם לשתוק יחד. רק מתוך החיבור לעולמה ולחוויה שלה ברגע זה, נוכל להתקדם למחשבות ולרגשות מאוזנים ומיטיבים יותר. אם נתגבר על הנטייה להוביל את האישה שלצדנו "לחשוב חיובי" ונהיה איתה גם בתהומות הכאב, נוכל להעביר לה מסר חשוב של קבלה ואהבה, שותפות ותמיכה.

הימנעו ממתן עצות ומאמירות נחרצות. שימו בצד עמדות אישיות בנוגע לאופן שבו לדעתכם היא "צריכה" לנהוג או איך "ראוי" להגיב ופשוט ה?יו נוכחים. מתן עצות, הוראות ופתרונות מונע ממנה לבחון דרכי תגובה אפשריים בעצמה ומשדר חוסר אמון ביכולתה להתמודד. הוציאו מהדיאלוג ביטויים כגון: "את צריכה", "את חייבת", "אני במקומך הייתי...", "מדוע אינך...". הקפידו לכבד את תפיסת עולמה ואת אמונותיה. עמדות דתיות או רוחניות אינן נחלת הכלל. התאימו את דבריכם אליה ולא אל עצמכם. אם אתם בעלי תפיסת עולם דתית, יתכן ותמצאו נחמה באמירה כמו "אלוהים נתן ואלוהים לקח" אך חיוני לתת מקום למגוון תפישות ולפילוסופיות חיים שונות.

אל תבטלו ואל תגמדו את חווית האובדן. ניסיון להרגיע תוך הימנעות מהתייחסות לדבריה ולתחושותיה משדר חוסר הבנה ומתסכל. הימנעו מאמרות כנף נוסח: "אין לך מה לדאוג...", "יהיה בסדר...", "בואי נחליף נושא...". בנוסף, הקפידו להתגבר על הנטייה לתגובות "לפחות". כאשר היא משתפת אותנו בקושי עמו היא מתמודדת, לעיתים אנו חשים צורך לאזן וליפות את דבריה על ידי הצגת נקודות חיוב. בעוד כוונתנו טובה, אין בדברינו משום חיבור לדוברת ולצערה. למשל, אם חברה משתפת בחוויה הקשה של לידה שקטה, תגובות כמו "לפחות יש לך ילד אחד" או "לפחות יש לך בן זוג אוהב וקריירה מצליחה", לא מביעות שותפות אמפתית וממעיטות מעוצמת החוויה בה היא מבקשת לשתף אותנו. בהקשר זה, ראוי לזכור כי גם בן הזוג זקוק להבנה ולתמיכה ואמירות כגון "אתה צריך להיות חזק בשבילה", לא נותנות מקום גם לחוויית האובדן שלו.

התייחסו בכבוד לדברים ואל תתווכחו. איום או כניסה לוויכוח מעוררים התנגדות. הימנעו מאמירות כגון: "כן, אבל...", "אני אומר לך למה את טועה...".

אל תשימו את עצמכם במרכז. הסטת מוקד השיחה לעצמכם עלולה להעצים את תחושת בדידותה: "זה קרה גם לי כש...".

חזקו תחושת מסוגלות. אפשר לומר כי גם אתם לא יודעים את כל התשובות, אך חשוב להעביר את התחושה שהיא מסוגלת להחזיר לעצמה את תחושת השליטה ואת האמונה בכוחה לנהל חיים יציבים. חשוב לנרמל את התחושות ולהרגיע באמירה כי משברים ואירועי חיים טראומטיים קשים לכל אדם ודורשים הסתגלות מחדש והתמודדות. גם היא תתאושש בבוא עת ותחזור לשגרת חייה.

העצימו. עודדו אותה לא להישאר לבד בתחושותיה אלא להרחיב את מעגלי התמיכה באמצעות פנייה לאחרים משמעותיים בסביבתה. בהקשר זה, חשוב מאוד לחזק את עצם נתינת האמון בכם ולהודות על קיום השיחה אתכם: היכולת לבקש עזרה כשקשה היא אחד המשאבים המרכזיים העומדים לרשותה של אישה והיא עצמה מעידה על כוחות.

היו ערניים להחרפת סימני מצוקה: כאשר המתח ותחושת הלחץ אינם דועכים ואינם מרפים, חשוב לעודד אותה ברגישות לפנות ללא דיחוי לסיוע מקצועי. בנוסף, ניתן להיעזר בשירות ער"ן, בטלפון, באינטרנט, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מס' הטלפון לפניות הוא 1201. ניתן לפנות גם ב- 076-88444-00 SMS (בימי שני ורביעי בין השעות 18:00- 20:00) או בצ'ט.

ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, ומחברת הספר "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר", בהוצאת מטר.