פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חטפו והתקפלו: למה משרד הבריאות ויתר על קמפיין הנתרן?

      הקמפיין להפחתת צריכת הנתרן שהושק בתרועה רמה על ידי משרד הבריאות ככל הנראה יסתיים בקול ענות חלושה, לאחר שהמשרד נכנע ללחצי יצרניות המזון. מה כל כך מסוכן בנתרן, וכמה ממנו אנחנו באמת צורכים?

      חטפו והתקפלו: למה משרד הבריאות ויתר על קמפיין הנתרן?

      בווידאו: צפו בקמפיין של משרד הבריאות נגד החטיפים

      אחרי שיצא נגד קוקה קולה ומקדונלדס, משרד הבריאות יצא בשבוע שעבר למלחמה נגד החטיפים שכולנו אוכלים – במבה, ביסלי וצ'יפס. אבל בשונה מהקרבות הקודמים, הפעם משרד הבריאות נכנע ללחצים מצד היצרניות והחליט להפסיק לשדר את הקמפיין בטלוויזיה.

      בקמפיין – שכותרתו מפחיתים את צריכת המלח ושומרים על הבריאות – מדגישים את הסכנה הבריאותית בחטיפים. "תמיד בא לנו לנשנש משהו טעים, ככה בקטנה. בקטנה? זה ממש פוגע בגוף שלנו, הם מלאים בנתרן, נתרן זה מלח. כמות גדולה של נתרן גורמת לבעיות בריאות חמורות, למשל יתר לחץ דם, סרטן הקיבה ומחלות לב".

      עוד בנושא:
      מחקר גילה: גם מעט מדי מלח מסוכן לבריאות
      כמה מלח יש בלחם שלכם?
      המלח במזון הורס לכם את הדיאטה

      באתר של משרד הבריאות מפורטת כמות המלח בכל אחד מהחטיפים, ונכתב כי "חטיפים אהובים מאוד בישראל וחביבים במיוחד על ילדים ובני נוער. אך הם עשירים במלח ובקלוריות ריקות, שיחדיו מהווים גורם סיכון ליתר לחץ דם. מכאן, שהפחתת הצריכה של חטיפים היא בעלת השלכות בריאותיות וכלכליות משמעותיות".

      צ'יפס (ShutterStock)
      "התעשייה צריכה להיות חלק מהמהפך הבריאותי ולא ללכת ראש בראש" (אילוסטרציה: shutterstock)

      כאמור, אתמול בערב נודע כי המשרד החליט להפסיק את שידור הקמפיין, ככל הנראה בשל לחץ מטעם יצרניות המזון. למרות שנראה שבסיבוב הזה יצרניות המזון ניצחו בנקודות, סיגל פרישמן, דיאטנית קלינית ומנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בבית החולים בילינסון סבורה שיצרניות המזון צריכות לשנות תפיסה: "גם התעשייה צריכה להיות חלק מהמהפך הבריאותי שקורה עכשיו ולא להגיב רק מעמדת הנאשמת. היא צריכה ללכת יד ביד עם התהליך, לא ראש בראש".

      לדבריה, "יצרניות המזון עושות בשנים האחרונות צעדים 'מכבדי לקוח' ומפחיתות את כמות החומרים המזיקים במוצריהן, אבל יש מקום לתמרץ אותן לעשות את זה יותר. היצרניות מרגישות שהן מבחינתן מגוייסות למהלכים בריאותיים, אך יש מקום להמשיך את הלחץ מצד משרד הבריאות, ולא רק מצדו – גם משרד החינוך, משפחות והורים צריכים לקחת בזה חלק. משום שהדאגה הגדולה היא באמת לילדים, שהולכים ומשמינים, אוכלים הרבה יותר מזון מעובד ועושים הרבה פחות פעילות גופנית. הם אפילו הולכים פחות ברגל".

      למה משרד הבריאות בכלל יצא בקמפיין הזה? למה נתרן כל כך מסוכן?
      "זה חלק מקמפיין עולמי שסימן את הנתרן, השומן והסוכר – רכיבים שמצויים בשפע במזון מעובד, כאיום בריאותי. אותם רכיבים גורמים לנו לאכול יותר, משום שככל שהמזון יותר קריספי, מלוח או מתוק יותר אנחנו מתמכרים אליו וצורכים עוד ועוד ממנו וזה מוביל להשמנה. הנתרן כשלעצמו גורם לנטייה ללחץ דם גבוה. קבוצת הסיכון העיקרית היא ילדים, משום שהם מתרגלים לכמויות נתרן גבוהות בגיל צעיר ועם השנים מתרחשת שחיקה של תעלות הטעם והם זקוקים ליותר ויותר נתרן כדי לחוש את הטעם - ממש כמו התמכרות".

      סוכר או מלח על כפית עץ (ShutterStock)
      לשנות את הסימון על האריזות - ממיליגרם, לכפיות (אילוסטרציה: shutterstock)

      כמה רחוקה צריכת הנתרן היומית הממוצעת שלנו מההמלצות?
      "הפער הוא עצום. ההמלצה היא לצרוך עד 2,400 מיליגרם נתרן ליום, שהם 5-6 גרם או בערך כפית מלח. הצריכה האמיתית גדולה לפחות פי 3 מהכמות המומלצת. והעניין הבעייתי במיוחד הוא שרוב הנתרן שאנחנו צורכים, בין 40 ל-75 אחוזים, מגיע ממזון מעובד, לא ממלח שאנחנו מוסיפים בעצמנו למזון. כך שלאדם הרגיל קשה מאוד להעריך כמה מלח הוא באמת מכניס לגוף. לכן השינוי שנחוץ הוא באופן שבו מוצרי המזון מסומנים. להעביר את הסימון לחזית האריזה, באופן בולט ובגדול. ובמקום לסמן ביחידות שאנשים לא מבינים, כמו מיליגרם, כאילו שאנשים מסתובבים כל היום עם מחשבון ומחשבים את כמות הסוכר או הנתרן שהם צרכו היום – לסמן את התכולה בכפיות. זה יאפשר לכולם, כולל לילדים, להבין מה הם אוכלים".

      יש דרך להפחית את צריכת המלח בלי לוותר על כל מה שטעים לנו?
      "הכל עניין של מינונים. אם כל התזונה שלנו נסמכת על מזון קנוי ומעובד, זה יהיה מאוד קשה. אבל אם פעם ביום אנחנו אוכלים איזשהו חטיף או מנה אחת של אוכל מעובד, זה משהו שהוא בהחלט אפשרי. לא צריך גם ללכת למקום של סגפנות קיצונית, זה משהו שלא רק ילדים, אלא גם מבוגרים יתקשו לעמוד בו. לעבור למצפה בגליל ולגדל את הירקות שלנו בעצמנו, זה נפלא. אבל זה משהו שרק מעטים מסוגלים לעשות. ההמלצה העיקרית היא להכין בעצמנו כמה שיותר מהמזון שאנחנו אוכלים ולהמעיט ככל שניתן באכילת מזון מעובד. וגם בבישול, להפחית כמה שיותר את השימוש במלח וברטבים מוכנים כמו סויה, שמכילים המון נתרן".