פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      7 דברים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור לילדים שלכם להצליח בחיים

      כולם רוצים לגדל ילדים מוצלחים, שיגדלו להיות מבוגרים מוצלחים, ילדים שמחים, חברותיים, תלמידים טובים ומנומסים - אבל לא כולם יודעים איך לעשות את זה

      סשה ומליה אובמה, מאזינות לנאום חג ההודיה של אביהן (רויטרס)
      הוא בטח עושה משהו נכון. הנשיא ברק אובמה ובנותיו (צילום: AP)

      כולנו רוצים לגדל ילדים מוצלחים, שיגדלו להיות מבוגרים מוצלחים. ילדים שמחים, חברותיים, תלמידים טובים, מנומסים, פעילים, שכיף להיות בחברתם ושכולם נמשכים אליהם. האם יש משהו שאנחנו ההורים יכולים לעשות כדי להגביר את סיכוייהם של ילדינו להצליח? אני מאמינה שכן.

      עוד בוואלה! הורות:
      באיזה גיל הילד שלי אמור להתחיל לשחק עם חברים?
      השיטה שתגרום לילד שלכם להפסיק לקלל
      אמאל'ה: איך מבחינים בין פחד לחרדה בילדים?

      להשפעה ולחינוך ההוריים יש חשיבות גדולה לילדים בכל הגילאים, ובפרט בגיל הרך, מפני שדרכם לומדים הילדים מיומנויות חשובות מאד הקשורות להצלחתם ולאושרם. הנה 7 דברים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור להם להצליח:

      1. דברו עם הילד מהרגע שנולד

      ככל שתדברו יותר עם תינוקכם, ככל שהוא יהיה חשוף יותר למילים ולסביבה מדברת, הוא ילמד מהר יותר להביע את עצמו, לא דרך התנהגויות שליליות כגון בכי, הכאה, נשיכות, זריקת חפצים וכדומה אלא באמצעות השפה. כמובן שככל שהיכולת הוורבלית של הילד מפותחת יותר, ככל שהוא מסוגל להביע את עצמו דרך המילים ואינו נזקק להתנהגות תוקפנית על מנת להשיג את מבוקשו, כך עולה מעמדו החברתי בקרב הילדים, שאינם חשים מאוימים במחיצתו.

      אבא מחבק את הבת שלו (ShutterStock)
      דבר אליה. אב ובתו התינוקת (צילום: ShutterStock)

      הורים רבים מדברים אל תינוקם בשפת תינוקות, שמאופיינת בטון גבוה ומתיילד ובמשפטים פשוטים מאד, מאחר ולתחושתם התינוק מבין אותם כך טוב יותר וממילא אינו מסוגל להבין משפטים מורכבים. מחקר שנעשה לאחרונה בנושא שפה, על ידי ד"ר אן פרנאלד מאוניבסיטת סטנפורד, קובע כי התחלת הדיבור עם תינוקות בשלב מוקדם, בשפה רגילה ובמשפטים מורכבים היא הדרך הטובה ביותר לפתח את הוורבליות אצלם.

      לכן, במקום להגיד לילד בן החצי שנה: "הנה בננה", עדיף לומר לו: "הנה בננה, בוא נשים אותה בקערה יחד עם האפרסק והענבים". אה, ואין קיצורי דרך בעניין. חשיפה לשפה באופן עקיף, באמצעות טלוויזיה, מחשב או אייפד, אינה מסייעת ממש בהקניית אוצר מילים. אתם צריכים לדבר אליהם, והרבה.

      2. דברו על רגשות, והרבה

      תמללו רגשות באופן ברור והרחיבו את מנעד הרגשות - אמרו לילדים מה אתם מרגישים, והקפידו שתהיה הלימה בין מה שאתם אומרים למה שאתם מבטאים בשפת הגוף שלכם. כשהם קטנים תמללו גם את הרגשות שלהם, כפי שהם משתקפים מהתנהגותם. אמרו להם "אני רואה שאתה כועס עכשיו", "שמתי לב שאתה מתוסכל" וכדומה.

      אל תישארו בשלושת הרגשות הנפוצים: כעס, שמחה, עצב אלא הציעו להם הרחבה של הרגשות. הדבר יאפשר לילדיכם הן להסביר לסביבה מה הם חשים והן להבין תחושות של אנשים אחרים בסביבתם, מה שירחיב באופן משמעותי את יכולת האינטליגנציה הרגשית שלהם וכמובן את השתלבותם בחברה.

      3. עודדו עצמאות אצל הילדים

      בניגוד לעבר, אז ילדים נטלו חלק במטלות השוטפות של הבית בצורה טבעית, היום הנטייה היא לשמור אותם קטנים, כי הם הרי "התינוקות שלנו". ואולם, חשוב מאד לעודד ילדים להתנסויות ולרכישת עצמאות החל מגיל צעיר מאד, כבר מגיל שנה. לפי אלפרד אדלר, אבי אסכולת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, לאדם יש צורך עמוק ובסיסי בהרגשת שייכות מרגע היוולדו. תחושת השייכות נובעת מכך שאנו מרגישים משמעותיים, תורמים ובעלי ערך לסובבים אותנו. זה נכון לגיל חמישים ונכון לגיל שנתיים.

      ילדים עוזרים בעבודות הבית (ShutterStock)
      עזרה בבית תגרום לילדים להרגיש חשובים יותר. ילדים שוטפים כלים (צילום: ShutterStock)

      לתרום לאחר ולהרגיש שאתה מועיל לסביבה הם כאמור צרכים בסיסיים אך הם דורשים אימון ופיתוח, ואין מקום טוב להתאמן עליהם מאשר בסביבה הבטוחה והאוהדת של הבית. תפקידנו כהורים הוא לאפשר לילדינו להתאמן בפעילויות השונות, החל מפעילויות הקשורות ישירות לילד, כמו ניקיון ואכילה, ועבור לפעילויות הבית השונות. העיקרון המנחה צריך להיות: להעניק לילד את התחושה שיש לו חלק משמעותי בכל מה שקורה בסביבתו ושהוא עצמו חשוב לסביבה, תורם לה ונתרם.

      הורים רבים מופתעים לגלות כמה דברים עושים ילדיהם בצורה עצמאית בגן, שאינם עושים כלל בבית: עורכים שולחן, מסדרים כיסאות, מפנים בעצמם את האוכל מהשולחן, מנקים את השולחן, מזיזים כיסאות, מחזירים את השטיח למקומו ועוד. הילדים רוצים ומסוגלים, ומה שאינם יודעים הם לומדים במהירות. זה אנחנו, ההורים, שצריכים לאפשר להם להתנסות בכך גם בבית.

      4. תנו דוגמה אישית

      ילדים לומדים מדוגמה אישית פי אלף מונים ממה שהם לומדים מדיבורים והטפות, בפרט בגיל הרך. לכן, אם אתם רוצים שילדיכם יהיו חברותיים, בדקו עם עצמכם כמה אתם מדגימים התנהגות חברותית, כמה ואיך אתם מארחים ומתארחים ואיך אתם מתנהלים עם האורחים שלכם בזמן האירוח. אם אתם רוצים שילדיכם לא יקללו עליכם להימנע מלקלל, גם קללות קטנות ויומיומיות, כי ילדיכם צופים בכם ומעתיקים אתכם, אם אתם רוצים לגדל את ילדיכם להיות דייקנים ולהצליח לעמוד במשימות שהם התחייבו להם, אינכם יכולים להגיע מדי יום באיחור ניכר למסגרת החינוכית, למשוך בכתפיים ולהגיד "לא נורא, פה זה לא אוניברסיטה" , ואם אתם רוצים ללמד את ילדיכם לא לצרוח בזמן כעס ותסכול כדאי מאד שלא תשאגו עליהם "אסור לצעוק".

      ילד כועס (ShutterStock)
      כדאי מאוד שלא תשאגו על הילד שלכם "אסור לצעוק".(צילום: ShutterStock)

      5. הנהיגו את המשפחה

      הורים רבים מתבלבלים היום. הם רוצים לגדל את ילדיהם באווירה פתוחה, משוחררת וחופשית, באופן שונה לגמרי ממה שהם גדלו. הם רוצים "משפחה דמוקרטית". אלא ששום ארגון דמוקרטי לא מתנהל באנרכיה או באופן שבו כולם קובעים הכל. גם בדמוקרטיה, נבחרים מנהיגים ומהרגע שהם נבחרו הם מובילים את האנשים בדרכם. לספינה יכול להיות רק רב חובל אחד, לספינת המשפחה יכולים להיות מקסימום שניים- ההורים. זכרו שזה תפקידכם ואל תתבלבלו להניח אותו בידיהם של ילדיכם. אתם אלו שצריכים לקבוע שעת שינה ברורה ולהתעקש עליה, אתם אלו שצריכים להוביל תהליכים חינוכיים במשפחה, אתם אלו שרואים אופק וחזון, שלקראתו אתם צועדים כמשפחה, גם אם אי אפשר לראות אותם מהגובה של הילדים. הובילו את המשפחה וזכרו את תפקידכם. כך יתאפשר לילדים להתאמן בתפקידים שלהם, כילדים.

      6. הימנעו מלהיות העין של האח הגדול

      ככל שהורים רוצים לגדל את ילדיהם בפתיחות ובחופש, כך הם גם מתנהלים לעיתים בגישה חודרת ושתלטנית, רואים ויודעים הכל ומנהלים את חיי הילדים ללא מתן אפשרות לילדים להתנהל לבד ובכך לפתח מיומנויות בסיסיות שיצטרכו בעתיד הקרוב. לכן, תנו לילדיכם להתנהל לבד וגם אם אתם רואים הכל, נסו להעלים עין לפעמים.

      אל תמהרו "לסדר להם". אם ילדכם נקלע לעימות עם ילד אחר, אל תמהרו להתקשר לגננת ולזעוק חמס ואז להתקשר להורי החבר ולשאוג עליהם, אלא דברו עם ילדיכם, בררו מה היה, שאלו מה היה יכול להיעשות אחרת והקנו לו עצמו מיומנויות וכלים לפעם הבאה שדבר דומה יקרה. עבדו איתו על המיומנויות החברתיות ואל תהיו עסוקים בלתקן ילדים והורים אחרים.

      אמא ושני ילדים מפריחים בועות סבון בחוץ (ShutterStock)
      תנו להם גם להסתדר לבד (צילום: ShutterStock)

      7. צפו מילדיכם וסמכו על יכולותיהם

      ילדים שהוריהם מעמידים בפניהם מטרות, מצפים שהם ישיגו אותן וסומכים על יכולותיהם, משיגים יותר ומצליחים יותר. אין הכוונה לשים לילדים מטרות שנועדו להגשים את חלומותיכם שלכם (לדרוש מהילד להיות רופא כי זה מה שאתה תמיד חלמת שתהיה), אולם כן להציב מטרות כגון: סיום לימודים עם בגרות מלאה, או: לסמוך על הילד שמסוגל להישאר בגן לאחר שההורה עוזב אותו מבלי להתפרק.

      קרן יטיב, יועצת משפחתית בכירה ממרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה