מה הכי מעצבן נשים בהיריון?

אחחח היריון, איזו תקופה מופלאה; רצף של רגעים מתוקים, סאונד טראק של ציוצי ציפורים וניחוחות של בית, רוגע ונועם.
ככה בדיוק מתארות נשים רבות את התקופה הזאת טרום הפיכתן לחלק ממועדון ההריוניות.

בפועל, להוציא את היידי בת ההרים ועוד כמה יחידות סגולה שלא שמו לב ופתאום ביום בהיר אחד הפכו לאימהות (וכן, אצלן זה תמיד ביום בהיר אחד. לא בלילה ולא בסופה), רוב הנשים חוות את התקופה הזאת, או לפחות חלק ניכר ממנה בצורה אחרת. חיבוקי אסלות, הימנעות רצונית מניחוחות ומאכלים שונים שדווקא חשקו בהם בעבר (מי אמר סושי, בקבוק יין וסטייק מדמם?) ופיתוח "קרייבים" בלתי מוסברים למאכלים שבעבר לא חשבו שיצרכו בכמויות מסחריות (במבה, בננה, סחוג וגלידה- ואם אפשר לשלב ביניהם מה טוב), הם רק חלק מהדוגמאות.

ברגעים שכן הצליחו להתחבר לבטן שהתעגלה לה לאיטה וללטף אותה אפילו בשלבים שכבר לא זיהו את כפות הרגליים שלהן (והס מלהזכיר נעילת נעליים עם שרוכים לבד) תמיד היו נשמות טובות שצצו מכל עבר בדיוק ברגע הלא מתאים. אחרי שעמדת שעות מול המראה בניסיונות להיראות ולהרגיש טוב עם עצמך- הם יזרקו הערות נטולות טאקט באופן משווע: "מה? עוד לא ילדת?"- לא, בשביל מה ללדת? אני נהנית לסחוב איתי עוד 90 טון בחום יולי-אוגוסט. או: "אה, את עוד בהיריון?"- לא, זו אשליה אופטית, לכולם אני נראית כמו ג'יזל בתצוגה של ויקטוריה סיקרט.

את היגון, התוגה והרחמים העצמיים - שהם נחלתה של כל הריונית, אחרת משהו בהיריון לא תקין- לא יכולה ההריונית המצויה להטביע בטיפה המרה, אליה היא כל כך מתגעגעת. יום אחרי יום היא נאלצת להתמודד עם הסביבה, הריחות, הטעמים, העצות ועם ההוא שם בסלון שהיא כל כך אוהבת, אבל אפילו הוא בתקופה הזאת מצליח להביא לה את העצבים מכל דבר, בעיקר כשהוא מחמיא לך. כי אתה "סתם אומר, לא נכון, אני שמנה, אני מכוערת, אני מחוצ'קנת", היא מייבבת מולו ונראית באמת קצת פחות אסתטית.

אבל זו רק תקופה והיא עוברת ובסופה מתחילים החיים האמיתיים- רצופים חוויות, עליות וירידות משל עצמם. והזמן עובר לו והיא שוכחת. ואז היא שוב נכנסת להיריון והכל קורה מחדש.

עוד בנושא:

איזה פעילות גופנית הכי מומלצת בהיריון?
למה כדאי להוציא את בן הזוג מחדר לידה?
האוכל שיעביר לך את הבחילות בהיריון