ממחקר חדש שפורסם לאחרונה בירחון הרפואי PLoS One עולה שמספר מחלות אוטואימוניות, בהן הגוף בעצם תוקף את עצמו, נמצאו כקשורות להתפתחות של הפרעות אכילה. במדגם שכלל למעלה מ-2,000 חולים שסובלים מהפרעות אכילה מצאו חוקרים מאוניברסיטת הלסינקי בפינלנד, שיעורים גבוהים משמעותית של מחלות אוטואימוניות בהשוואה לקבוצת ביקורת של אנשים בריאים.
עוד בנושא:
אוכלים למוות: האנשים שלא יודעים שובע
התסמונת המוזרה שגורמת לאנשים לאכול קרטון
הפרעות אכילה הן קבוצה של מצבים המאופיינים בהפרעה מתמשכת של הרגלי אכילה שפוגעת בתפקוד, בבריאות הגופנית או במצב הנפשי. קבוצה זו כוללת מחלות מוכרות כמו אנורקסיה נרבוזה, בולמוסי אכילה (אכילה כפייתית) ובולמיה נרבוזה. גם מחלות מוכרות פחות נכללות בקבוצה זו, ביניהן הפרעות בהן החולים נמנעים או מגבילים את עצמם בצריכת מאכלים מסוימים, תסמונת פיקה, והפרעת העלאת גירה.
מחלות אוטואימוניות הן קבוצת מחלות שבהן תאים של מערכת החיסון יוצרות נוגדנים כנגד רקמות שונות בגוף שאותן הן מזהות בטעות כ"גורם חיצוני", בדומה לחיידק, שיש לתקוף אותו ולסלקו. דוגמאות שכיחות הן סוכרת מסוג 1, תת-פעילות של בלוטת התריס (מחלת השימוטו) וזאבת אדמנתית.
במחקר הנוכחי נמצא כי הלוקים בהפרעות אכילה היו בסיכון גבוה פי שתיים לחלות במחלות אוטואימוניות של המערכת האנדוקרינית, ובמיוחד לסוכרת מסוג 1 וכן למחלות של מערכת העיכול, ובראשן מחלת קרוהן. התוצאות הראו כי 8.9% מהאנשים עם הפרעות אכילה ו-5.4% מהנחקרים הבריאים אובחנו כלוקים לפחות במחלה אוטואימונית אחת.
עובדה מעניינת היא שגם לאחר שהוציאו את שתי קבוצות החולים הללו (חולי הסוכרת והקרוהן) עדיין נמצאו שיעורים גבוהים משמעותית של מחלות אוטואימוניות בקרב הקבוצה של הלוקים בהפרעות אכילה. אחת הסברות המרכזיות שעלו בקרב צוות המחקר היא שתהליכי דלקת ארוכי שנים המתרחשים בגוף יכולים להשפיע גם על תפיסה וקוגניציה ובסופו של דבר לגרות ולעודד הפרעות אכילה.
משפיע גם על מצב הרוח
מחקרים קודמים קשרו בין מחלות אוטואימוניות וזיהומים בגיל צעיר לבין עלייה בסיכון ללקות בהפרעות במצב רוח בכלל ובסכיזופרניה בפרט, וכן הפרעת קשב וריכוז, הפרעות אובססיביות כפייתיות, והפרעת דחק פוסט-טראומטית. עלייה זו מיוחסת למתווכים שונים שלוקחים חלק בתהליך הדלקת, שמגרים ומשפיעים גם על רקמות אחרות בגוף.
החוקרים ממליצים לרופאים המטפלים בסובלים מהפרעות אכילה להיות עירניים ורגישים לסיכון המוגבר ולתפקיד האפשרי של מחלות אוטואימוניות בקרב אוכלוסיית חולים ייחודית זו.