המוח נעשה חד יותר: הדרך הפשוטה שמסייעת למוח להזדקן טוב יותר

בשנים האחרונות הפך הצום לסירוגין לאחת משיטות האכילה הפופולריות בעולם, בעיקר בזכות הקשר שלו לירידה במשקל ולשיפור מדדים מטבוליים. כעת, מחקר חדש מעלה אפשרות מסקרנת נוספת: ייתכן שלא רק מה שאנחנו אוכלים חשוב לבריאות המוח, אלא גם פרק הזמן שבו אנחנו בוחרים לאכול במהלך היום.

המחקר, שהוצג בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לתזונה (American Society for Nutrition), מצא כי נשים מבוגרות שאכלו את כל ארוחותיהן במהלך חלון זמן של כשמונה עד תשע שעות ביום הציגו שיפור גדול יותר בחלק ממבחני החשיבה בהשוואה לנשים שאכלו במשך כ-12 שעות ביום. חשוב להדגיש כי מדובר בממצאים ראשוניים שהוצגו בכנס מדעי ועדיין לא עברו את תהליך ביקורת העמיתים הנדרש לפרסום בכתב עת.

את המחקר הובילה פרופ' סו שאפס מאוניברסיטת ראטגרס בארצות הברית. החוקרים ביקשו לבדוק האם לתזמון הארוחות יש השפעה על תפקוד המוח מעבר להשפעה הידועה של ירידה במשקל.

במחקר השתתפו 47 נשים בגילי 50 עד 79 שסבלו מעודף משקל או מהשמנת יתר. כל המשתתפות קיבלו הנחיה להפחית כ-500 קלוריות מצריכת המזון היומית.

אלא שבעוד אחת הקבוצות המשיכה לאכול במשך כ-12 שעות ביום, הקבוצה השנייה התבקשה לרכז את כל הארוחות לחלון זמן של פחות מתשע שעות. בפועל, רוב המשתתפות בקבוצה זו אכלו בין השעות 10:00 בבוקר ל-18:00 בערב, כך שחלון האכילה היומי עמד בממוצע על 8.2 שעות בלבד.

לאחר שישה חודשי מעקב איבדו המשתתפות בממוצע כ-15 פאונד, שהם קרוב ל-7 קילוגרמים. אולם בניגוד למה שאפשר היה לצפות, הירידה במשקל הייתה כמעט זהה בשתי הקבוצות.

טלט דכאן הגיע הממצא המעניין ביותר.

למרות הירידה הדומה במשקל, הנשים שאכלו במהלך חלון זמן קצר יותר הצליחו יותר במבחנים שבדקו תכנון מרחבי, פתרון בעיות ותפקודים ניהוליים. בנוסף, הן נטו לבצע פחות טעויות במבחני זיכרון ולמידה, אם כי ההבדל הזה לא הגיע לרמת מובהקות סטטיסטית.

לעומת זאת, החוקרים לא מצאו הבדלים בין הקבוצות במבחני זמן תגובה או ביכולת לבצע כמה משימות במקביל.

לדברי החוקרים, ככל שחלון האכילה התקצר, כך נצפה שיפור גדול יותר בחלק ממבחני החשיבה.

החוקרים עדיין אינם יודעים להסביר בוודאות את המנגנון שעומד מאחורי הממצאים, אך הם מעלים כמה אפשרויות.

אחת ההשערות היא שתזמון הארוחות משפיע על השעון הביולוגי של הגוף, המכונה גם השעון הצירקדי. בנוסף, ייתכן שהשפעות על חילוף החומרים, על תהליכי דלקת או על הדרך שבה הגוף מגיב לחומרי מזון, משפיעות גם על תפקוד המוח.

עם זאת, מדובר בשלב זה בהשערות בלבד, והמחקר לא נועד לבדוק את המנגנונים הביולוגיים עצמם.

האם צום לסירוגין מגן מפני דמנציה? זו כבר מסקנה שהמחקר אינו מאפשר להסיק.

מחלת אלצהיימר וצורות אחרות של דמנציה הופכות לשכיחות יותר ככל שתוחלת החיים עולה, כאשר נשים ואנשים עם עודף משקל נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלות.

למרות שמחקרים רבים בחנו את הקשר בין תזונה לבין בריאות המוח, מספר המחקרים שבדקו האם שינוי בהרגלי האכילה יכול להשפיע באופן ישיר על הסיכון לדמנציה עדיין קטן יחסית.

המחקר הנוכחי לא בחן דמנציה ואינו מוכיח שניתן למנוע ירידה קוגניטיבית באמצעות צום לסירוגין. הוא גם כלל מספר קטן יחסית של משתתפות, כולן נשים עם עודף משקל או השמנת יתר, ולכן לא ניתן לדעת האם הממצאים יהיו דומים גם אצל גברים, אצל אנשים במשקל תקין או באוכלוסיות אחרות.

החוקרים עצמם מדגישים כי יש צורך במחקרים גדולים וארוכי טווח כדי לבדוק האם היתרון שנמצא במבחני החשיבה אכן נשמר לאורך זמן, והאם הוא מתורגם גם להפחתת הסיכון לפתח דמנציה.

בשלב זה, המסר המרכזי של המחקר אינו שכולם צריכים לעבור מיד לצום לסירוגין, אלא שתזמון הארוחות עשוי להיות גורם נוסף שכדאי לחקור במסגרת הניסיון לשמור על בריאות המוח בגיל המבוגר.

אם הממצאים יאוששו גם במחקרים גדולים יותר, ייתכן שבעתיד יתברר שלא רק איכות התזונה וכמות הקלוריות חשובות לבריאות, אלא גם השאלה הפשוטה לכאורה: **באילו שעות אנחנו אוכלים.**