המונה ליזה, האישה המפורסמת ביותר בעולם האמנות, ממשיכה לעורר דיונים גם יותר מ-500 שנה אחרי שצוירה. כעת, מומחים לרפואה טוענים כי הדמות האייקונית מציורו של לאונרדו דה וינצ'י ככל הנראה סבלה מהשמנת יתר ואף ייתכן שהתמודדה עם בעיה הורמונלית בבלוטת התריס.
הדברים הוצגו בכנס האירופי להשמנה שנערך באיסטנבול על ידי ד"ר מייקל יפי, אנדוקרינולוג ילדים מאוניברסיטת טקסס ביוסטון, שחקר לאורך השנים את האופן שבו אמנים מפורסמים תיארו גוף אנושי ביצירותיהם.
לדבריו, בתקופות קדומות נשים מלאות גוף נחשבו אידיאל יופי. "בעבר השמנה לא נתפסה כדבר שלילי כפי שהיא נתפסת כיום", הסביר. "מנהיגים, בני אצולה ואנשים בעלי מעמד חברתי גבוה צוירו עם מסת גוף גבוהה, וגם נשים שנחשבו יפות במיוחד הוצגו כבעלות קימורים ובטן מלאה".
המונה ליזה, שנחשבת לאחד הציורים המפורסמים והיקרים בעולם ומוצגת כיום במוזיאון הלובר בפריז, צוירה בתחילת המאה ה-16. ההערכה הרווחת היא כי מדובר בדיוקנה של ליזה גררדיני, אישה איטלקייה ואם לארבעה ילדים.
לדברי ד"ר יפי, מבנה הפנים והגוף בציור עשוי להעיד על עודף שומן גוף, ואולי גם על תת פעילות של בלוטת התריס. "יש מחקרים שטוענים שהיא סבלה מהיפותירואידיזם חמור", אמר. "אי אפשר כמובן לקבוע אבחנה רפואית מציור, אבל אנחנו יכולים לנתח מאפיינים חיצוניים. הסבר פשוט יותר הוא שהיא פשוט עלתה במשקל בעקבות הריונות ולידות".
תת פעילות של בלוטת התריס היא מצב שבו הבלוטה אינה מייצרת מספיק הורמונים חיוניים. התופעה שכיחה יותר אצל נשים ועלולה לגרום לעלייה במשקל, עייפות, תחושת קור, עצירות ודיכאון קל.
החוקר הוסיף כי גם דמויות מפורסמות אחרות בהיסטוריה, בהן המלחינים באך והנדל, הוצגו ביצירות אמנות כבעלי עודף משקל, ולדבריו ייתכן שסבלו מסוכרת סוג 2. בנוסף, מלאכים וילדים ביצירות קלאסיות צוירו פעמים רבות עם קפלי שומן וגוף עגלגל, דבר שנחשב באותה תקופה לסמל לבריאות ושפע.
לדברי ד"ר יפי, אידיאל היופי באמנות עשוי להשתנות שוב בשנים הקרובות בעקבות הפופולריות של זריקות ההרזיה כמו ויגובי ומונג'רו. "ייתכן שבעתיד נראה ביצירות אמנות יותר פנים רזות ושקועות, מה שמכונה כיום 'פני GLP-1'", אמר. "אם פיקאסו היה חי היום, כנראה שגם הוא היה מצייר את זה".