ד"ר מאיה רוזמן מגלה: סודה, קולה, זירו או דיאט - מה הכי פחות מזיק?

המשקאות המוגזים תופסים מקום משמעותי בסל הקניות של רובנו, והצריכה שלהם רק הולכת ועולה עם השנים. ברור לנו שהערך התזונתי של המשקאות השונים אינו דומה, אבל באופן כללי מעבר לנזק הסביבתי הברור של בקבוקי הפלסטיק והפחיות - שמצדיק בפני עצמו הפחתה בצריכה - עולות גם כמה שאלות בריאותיות: עד כמה המשקאות האלו באמת מזיקים לנו? האם יש כאלו שעדיפים על אחרים? האם משקאות דיאט עוזרים לדיאטה או דווקא פוגעים בה? ולמה שתייה מבקבוק זכוכית מרגישה טעימה יותר?

מדובר במים שהומס בהם פחמן דו־חמצני בלחץ גבוה. זהו. הגז הזה יוצר במים חומצה פחמתית, ולכן כל משקה מוגז - כולל סודה - יותר חומצי קצת ממים רגילים. האם זה בעייתי? לא באמת. רוב מיצי הפירות למשל חומציים באותה מידה ואף יותר.

בנוסף, המיתוס שלפיו משקאות חומציים "משנים את חומציות הגוף" פשוט לא נכון - הגוף שומר על איזון חומצי מדויק מאוד, והחומציות של המשקה מנוטרלת בקלות כבר בקיבה (תחילת מערכת העיכול). החומצה בקיבה חזקה פי אלפים מכל משקה.

פעמים רבות עולה השאלה לגבי בליעת הגזים שנמצאים בתוך המשקה. האם הם גורמים לנפיחות או אי־נוחות במערכת העיכול? כאן דווקא יש הפתעה - אצל חלק מהאנשים משקאות מוגזים יכולים להקל על בחילות או תחושת כבדות. החיסרון העיקרי הוא פשוט: הגזים עצמם, שלעיתים יוצאים מהר מאוד החוצה.

סודה היא למעשה מים עם גז בלבד, בלי תוספת סוכר או ממתיקים. לא רק שאין בה חיסרון תזונתי משמעותי, יש לה אפילו כמה יתרונות: היא טעימה יותר לרבים מאשר מים רגילים, נותנת תחושת "פינוק", ולעיתים גם תורמת לשובע. אצל לא מעט אנשים היא עוזרת להפחית את כמות האוכל בארוחה שלאחר מכן.

קולה היא אולי המשקה הפופולרי ביותר, אבל גם אחד הבעייתיים ביותר. לדעתי אפשר אפילו להגיד שקולה זה בעצם מים, עם עוד 5-7 כימיקלים וחומרים לא רצויים ברשימת הרכיבים.

נתחיל עם כמות הסוכר הגבוהה - שמקושרת היום לשורה ארוכה של מחלות, כולל סוכרת, מחלות לב והשמנה:

בכוס קולה קטנה (250 מ"ל) בערך 6-7 כפיות סוכר
בפחית (330 מ"ל) בערך 9-10 כפיות סוכר
כוס גדולה (חצי ליטר) מכילה כ 13 כפיות סוכר!

אבל זה לא רק הסוכר. חומר בעייתי נוסף הוא חומצה זרחתית. חומצה זו עלולה לשבש את האיזון בין סידן לזרחן בגוף, ובטווח הארוך לפגוע בבריאות העצמות והשיניים.

וכמובן, הקולה מכילה גם קפאין. בעבר זה נחשב חיסרון, אך כיום ידוע שלקפאין יש גם יתרונות בריאותיים, כך שהבעיה אינה הקפאין עצמו אלא השילוב שלו עם סוכר - שילוב שמגביר ערנות וגם עשוי לחזק את תחושת ההתמכרות למשקה.

ואגב, הנה שאלה שאני נשאלת מדי פעם: האם יש באמת הבדל בין קולה דיאט לקולה זירו? אז התשובה היא לא! מבחינת רשימת הרכיבים - אין ביניהן הבדל משמעותי, ולכן גם אין יתרון בריאותי ברור לאחת על פני השנייה.

והנה משהו שאולי יפתיע אתכם: משקאות כמו ספרייט ופנטה אינם מכילים בדרך כלל חומצה זרחתית, וזה כביכול יתרון מסוים על פני קולה. עם זאת, הם עדיין מכילים כמויות סוכר דומות, ולכן הנזק המטבולי נשאר. בנוסף, מדובר במשקאות עם רשימת רכיבים ארוכה יחסית, הכוללת צבעי מאכל, חומרי טעם וריח ומייצבים - רובם אינם תורמים לבריאות.

לאור הנזקים הברורים של סוכר, עולה השאלה אם עדיף משקה דיאט שמכיל תחליפי סוכר, שנחשבים כיום לאופציה עדיפה במקרים רבים?

ברוב המשקאות הדיאטטיים נמצא את הממתיק אספרטיים, שהיה בעבר במרכז מחלוקת. מחקרים ישנים העלו חשש לפגיעה במוח, או פוטנציאל סרטני, אך מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שההשפעה תלויה בכמות - ובצריכה מתונה אין עדות לנזק משמעותי.

ממתיק נוסף הוא אצסולפאם K, כימיקל שכדאי להמעיט בצריכתו ככל האפשר.

לעומתם, סוכרלוז - שנמצא במשקאות מוגזים חדשים יותר - נחשב כיום לאחד הממתיקים הבטוחים יחסית, למרות שגם לגביו יש מחקרים שמראים השפעה מסוימת על חיידקי המעי.

הרבה טוענים שמשקה בבקבוק זכוכית באמת טעים יותר, והאמת היא שזה לא דמיון. יש לכך הסבר פיזיקלי פשוט: פחמן דו־חמצני "בורח" בקלות יחסית דרך פלסטיק, פחות דרך פחית, וכמעט לא דרך זכוכית. לכן משקה מבקבוק זכוכית שומר על הגזים טוב יותר.

בנוסף, פלסטיק עלול לשחרר חומרים בכמויות קטנות שמשפיעים על הטעם, וגם אלומיניום בפחיות יכול להגיב מעט עם המשקה. זכוכית, לעומת זאת, כמעט ואינה מגיבה עם הנוזל - ולכן הטעם נשמר נקי יותר.

אז מה כדאי לבחור?
אם כבר משקאות מוגזים - סודה היא הבחירה העדיפה ביותר.
אם רוצים מתוק, עדיף לבחור במשקאות עם ממתיקים כמו סוכרלוז ולא סוכר.
ובכל מקרה, אם אפשר - עדיף בקבוק זכוכית.