מה עדיף - פיתה או לחם? לד"ר מאיה רוזמן יש תשובה בשבילכם

היא נחשבת ל"אויבת הדיאטה" האולטימטיבית ורבים בטוחים שהיא משמינה הרבה יותר מלחם - אבל האמת היא שמבחינה תזונתית, הפיתה מסתירה יתרונות שיגרמו לכם לחשב מסלול מחדש.

מכל המאכלים שזוכים ל"יחסי ציבור" גרועים בעולם התזונה, נראה שדווקא הפיתה נמצאת כנראה בראש הרשימה. משום מה, התקבעה התפיסה שפיתה היא "פצצת קלוריות" משמינה, בעוד הלחם נתפס כאופציה השפויה והבריאה יותר.

האמת היא ששניהם עשויים מאותם רכיבים בדיוק, אך בבדיקה מעמיקה של העובדות - לפיתה יש כמה יתרונות מפתיעים שהופכים אותה דווקא לבחירה המועדפת שלי.

לקורס הדיאטה האינטרנטי של ד"ר מאיה רוזמן לחצו כאן

לפני שנצלול להבדלים, חשוב להבין שמבחינת חומרי הגלם, המרחק ביניהן קטן מאוד.

הנה נקודות הדמיון המרכזיות:

1. הערך הקלורי:
בחישוב ל-100 גרם מוצר, הערך הקלורי של פיתה ולחם כמעט זהה. ההבדל היחיד הוא במשקל היחידה שאנו אוכלים: בעוד שפרוסת לחם ממוצעת שוקלת כ-30-35 גרם, פיתה אחת שוקלת כ-80-100 גרם.
המשמעות היא שפיתה אחת (כ-240 קלוריות בממוצע) שווה בערכה הקלורי ל-3 פרוסות לחם רגיל. היא לא "משמינה" יותר - היא פשוט יחידת מנה גדולה יותר.

2. אינדקס גליקמי וסוכרת:
האינדקס הגליקמי מודד את המהירות שבה הפחמימות מתפרקות לסוכר בדם. ככל שהמדד גבוה יותר, כך הסוכר עולה מהר יותר, מה שמוביל להפרשת אינסולין מוגברת ולתחושת רעב מהירה יותר.
בגרסה הלבנה: גם לחם לבן וגם פיתה לבנה הם בעלי אינדקס גבוה (כ-65).

בגרסה המלאה: ברגע שעוברים לקמח מלא או קמח שיפון, האינדקס בשניהם יורד לכ-55. כלומר, מבחינת ההשפעה על רמות הסוכר ותחושת השובע - אין הבדל בין השתיים, אלא רק בין סוג הקמח.

3. כמות השמרים:
רבים שואלים - "אם בפיתה יש שמרים, למה היא לא תופחת כמו לחם?" התשובה אינה בכמות השמרים (שהיא זהה ברוב המקרים), אלא בתהליך.

הלחם עובר התפחה ארוכה ואפייה איטית בטמפרטורה בינונית, מה שמאפשר לבועות האוויר להתפזר בצורה אחידה וליצור מרקם אוורירי.

הפיתה, לעומת זאת, עוברת התפחה קצרה ונזרקת לתוך "מכת חום" - תנור בטמפרטורה גבוהה מאוד לזמן קצר.

החום הקיצוני הופך את הנוזלים שבבצק לאדים במהירות, ואלו נלכדים במרכז ויוצרים את "כיס האוויר" המפורסם.
אותו חומר גלם - תהליך פיזיקלי שונה.

טרנד הכוסמין כבש את המדפים, אך חשוב לעשות הפרדה: כוסמין הוא בסך הכל סוג של חיטה. כוסמין לבן הוא פחמימה ריקה לכל דבר, עם ערך קלורי ואינדקס גליקמי כמעט זהים לחיטה לבנה.
יש בו אמנם מעט פחות גלוטן ומעט יותר חלבון, אך במונחים של בריאות וירידה במשקל - זה זניח.
היתרון האמיתי קיים רק בכוסמין מלא, המכיל את הקליפה והנבט, ואז יתרונותיו זהים לאלו של קמח מלא "רגיל" (יותר סיבים, ויטמינים מקבוצה B ומינרלים כמו אשלגן ומגנזיום).

כאן נכנסים היתרונות הפרקטיים והבריאותיים שרבים נוטים לשכוח:

1. הרשימה הנקייה (ללא חומרים משמרים):
זה אולי הנתון המפתיע ביותר: ברוב הפיתות התעשייתיות שנמכרות בשקיות בסופר, אין חומרים משמרים!

כדי שלחם מדף יישאר רך וגמיש לאורך ימים, מוסיפים לו לעיתים קרובות חומרים משמרים, מתחלבים ומשפרי אפייה. פיתה, לעומת זאת, היא מוצר "נקי" יותר המורכב בדרך כלל מקמח, מים, שמרים, מלח ומעט סוכר להזנת השמרים.

2. יעילות ויכולת נשיאה:
מבחינה פרקטית, הפיתה היא כלי הקיבול המושלם. ה"כיס" מאפשר להכניס חלבון (גבינות, ביצים, חזה עוף או טופו) וירקות בצורה מאובטחת, מבלי שהתכולה תיפול מהצדדים. בארוחה מחוץ לבית, מדובר ביתרון עצום ליצירת ארוחה מאוזנת ומשביעה.

3. אסטרטגיה לירידה במשקל:
בזמן דיאטה, אפשר להשתמש ב"פיתות מיני" (או מה שנקרא לעיתים פיתה קלה). חשוב להבין: אין כאן קסם תזונתי, מדובר פשוט בפיתה קטנה יותר ששוקלת כחצי מפיתה רגילה, ולכן מכילה כחצי מהקלוריות (כ-100 קלוריות ליחידה).

אבל, זהו פתרון מצוין לנשנוש ביניים או להכנת מספר כריכים קטנים לאורך היום, שמעניקים תחושה של "הרבה אוכל" בערך קלורי נמוך.

הבעיה האמיתית עם פיתה אינה הפחמימה, אלא הקיבולת שלה. הפיתה הרגילה הינה גדולה, מבחינת שטח פנים, והממרח נוטה "להיבלע" בתוכה, מה שגורם לנו לשים כמויות גדולות מבלי להרגיש.

חומוס: כף חומוס שטוחה נעלמת בפיתה. כדי שהיא תהיה "מלאה", אנחנו שמים לעיתים כף גדושה מאוד שיכולה להגיע לבדה ל-300 קלוריות.

שוקולד: כפית שוקולד מכילה כ-70 קלוריות. מילוי נדיב של 5 כפיות בתוך פיתה מגיע ל-350 קלוריות. החשבון הסופי: פיתה עם שוקולד יכולה להגיע בקלות ל-600 קלוריות (כולל הפיתה עצמה). זה שווה ערך ל-10 פרוסות לחם קל עם גבינה!

בשורה התחתונה: אל תפחדו מהפיתה. אם תבחרו בפיתה מקמח מלא, תמלאו אותה בחלבון איכותי ובהרבה ירקות, ותשימו לב לכמויות הממרח - קיבלתם את אחת הארוחות הבריאות, הנקיות והנוחות ביותר שיש למטבח הישראלי להציע.