יש אנשים שיכולים לזכור 50 מספרי טלפון בעל פה, יש כאלה שרואים צבעים שאף אחד אחר לא רואה, ויש את ג'וי מילן מסקוטלנד שיכולה להריח מחלות. לא סתם להריח, אלא לזהות במדויק ריחות ייחודיים הקשורים למחלות מסוימות, ובמקרה הספציפי של מחלת הפרקינסון - אפילו כ-17 שנים לפני שהמחלה מתפתחת.
פרקינסון היא מחלה נוירולוגית הגורמת לרעד בלתי רצוני, תנועה איטית ונוקשות שרירים. הסיפור של מילן, כיום בת 75, מתחיל בשנת 1982, אז הייתה בת 33, נשואה ללס מגיל 16, וחיי הנישואים התנהלו בשגרה רגילה עד שפתאום היא התחילה להבחין בניחוח שונה ממנו. "זה היה ריח מעופש ודחוס", היא סיפרה לגרדיאן. "חשבתי שזה קשור לחדרי הניתוח שבהם לס עבד, ואמרתי לו להתקלח יותר. זה גרם לוויכוחים ביננו".
ג'וי לא ידעה שמה שהיא מריחה הוא למעשה התחלת התפתחותה של מחלת פרקינסון בגופו של בעלה - שנים לפני שהוא קיבל אבחון רשמי בגיל 45.
מילן סובלת (או נהנית, תלוי איך מסתכלים על זה) ממצב נדיר הנקרא היפרוסמיה: חוש ריח רגיש ביותר המאפשר לזהות ריחות ספציפיים הקשורים למחלות. היא מספרת שכאחות שעבדה בבתי חולים, תמיד ידעה לזהות מחלות לפי הריח: "הייתי יודעת אם הסוכרת של מישהו מחמירה, יכולתי להבין אם מישהו סובל אחרי ניתוח. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה פעם אחת שנכנסתי למחלקה עם 18 מיטות והרחתי שחפת, שיש לה ריח של ביסקוויט שמנוני".
כשלס אובחן סופית עם פרקינסון, הזוג התחיל להשתתף בקבוצת תמיכה לחולי פרקינסון. ואז קרה משהו מדהים - ג'וי זיהתה את אותו ריח מוכר מכל האנשים בקבוצה. היא מספרת: "כשיצאתי משם, יכולתי להגיד לכם מי מהם חולה בפרקינסון ומי לא. היו שם יותר מ-30 אנשים, והייתי די בטוחה בעצמי".
עוד בנושא
למה לזקנים יש ריח מוזר? למחקר הזה יש תשובה מעניינת
"אני טועם ומריח שמות - וזה השם שיש לו ריח של פיפי"
איך זה קורה?
המדע מאחורי היכולת הזו נעוץ בחומר שנקרא סבום, הפרשה שומנית המופרשת מהעור ומשתנה כשמתפתחת מחלת פרקינסון. כשהזוג פנה לחוקרים כדי לבדוק את היכולת המיוחדת של ג'וי, הפרופסור פרדיטה באראן מאוניברסיטת מנצ'סטר ערכה ניסוי פשוט אך מבריק: היא נתנה לג'וי להריח חולצות שלבשו חולי פרקינסון לצד חולצות של אנשים בריאים.
ג'וי זיהתה נכון את כל החולצות, כולל אחת של אדם שאובחן כחולה פרקינסון רק שמונה חודשים לאחר מכן - הוכחה מדהימה ליכולת שלה. "מי היה מאמין שחוש הריח, הדבר הכי יומיומי, יכול להפוך לכלי רפואי מהפכני?" אמרה פרופ' באראן.
כיום, פרופ' באראן והצוות שלה, במימון קרן מייקל ג'יי פוקס למחקר פרקינסון, עובדים על פיתוח בדיקה באמצעות מטלית סטרילית שתוכל לאבחן פרקינסון בדיוק של 95% בתנאי מעבדה. הבדיקה מבוססת על איסוף דגימות מהמצח והגב העליון, וניתוח הרכב הסבום. החוקרים מצאו אלפי תרכובות ייחודיות, 500 מהן שונות בין חולי פרקינסון לבין אנשים בריאים.
המטרה היא ליצור בדיקה פשוטה שתוכל לזהות את המחלה הרבה לפני שהתסמינים הפיזיים מופיעים. כיום, רבע מחולי הפרקינסון מקבלים אבחון שגוי בהתחלה, ולעתים קרובות הם עוברים ניתוחים מיותרים בכתף או ברגל בגלל כאבים שמקורם במחלה.
ג'וי, שאבדה את בעלה ב-2015, ממשיכה לעבוד עם המדענים חרף הקושי הרגשי. "זה קשה מאוד", היא אומרת על היכולת שלה לזהות אנשים חולים ברחוב. "אבל חתמתי על הסכם סודיות כי זה לא אתי לגשת לאנשים ולהגיד להם שהם חולים".
היא מספרת שהסבתא שלה, שגם הייתה בעלת חוש ריח חד, הזהירה אותה בצעירותה שלא להשתמש ביכולת הזו. "היא אמרה לי שזה יהיה קשה אלא אם אחליט להמשיך עם זה. ואני החלטתי. הייתי אחות, טיפלתי בחמותי ובבעלי, וזו הייתה ההחלטה הנכונה".
פרופ' באראן מספרת שהצוות שלה קרוב מאוד לפיתוח בדיקה מעשית: "אנחנו מקווים שתוך שנתיים נוכל להתחיל לבדוק אנשים בשיטה הזו". עבור חולי פרקינסון עתידיים, זה יכול להיות ההבדל בין שנים של סבל ללא אבחון לבין טיפול מוקדם שיכול לשפר משמעותית את איכות החיים.
כפי שג'וי אמרה בהרצאה שלה ב-TED: "מה אם נשים עם פרקינסון שמקבלות אבחון שגוי במשך שנים היו יכולות להיבדק בבדיקה פשוטה? מה אם צעירים עם פרקינסון יוכלו לקבל אבחון מוקדם במקום לעבור ניתוחים בכתף או ברגל בגלל כאבים עזים? איזה הבדל זה יכול לעשות".