מילותיה האחרונות קורעות הלב של אדוארדה אוברה בת ה-16 הן שהובילו לסיפור המשפחתי המאוד טראגי של משפחתה. כשאדוארדה מצאה את עצמה בתרדמת, משפחתה החליטה לעשות הכל כדי להשאירה בחיים - וכך עשתה במשך 42 שנה במה שמומחים טוענים שהיא התרדמת הארוכה ביותר בהיסטוריה.
אדוארדה, שזכתה בתקשורת לכינוי "היפהפייה הנרדמת של אמריקה", נותרה 42 שנים בתרדמת בזמן שמשפחתה עברה גיהנום בניסיון להחזיקה בחיים. עד גיל 16 היא חיה חיים נורמליים לחלוטין עם הוריה האוהבים, קיי וג'ו, ואחותה, קולין, שאליה הייתה קרובה מאוד. היא הייתה תלמידת בית ספר פופולרית ומאושרת שחיה במיאמי והשיר האהוב עליה בזמנו, אי שם ב-1970, היה "הילדה של בובי" - כי זה הזכיר לה את הקראש שלה מבית הספר שקראו לו בובי. בובי יישאר חלק מחייה של אדוארדה במשך עשרות שנים ויבקר אותה לעיתים קרובות - על אף שהיא מעולם לא ידעה זאת.
כשהייתה בת 16, אדוארדה, שסבלה מסוכרת וצרכה אינסולין דרך הפה, חלתה בשפעת וחוותה הקאות שמנעו מהתרופה להיות יעילה. משפחתה סיפרה שהיא "התעוררה רועדת וכאובה מאחר שהאינסולין שנטלה דרך הפה לא הגיע לזרם הדם שלה". ג'ו בדיוק חזר ממסע דיג כשנכנס לחדר של בתו וראה שרגליה מכוסות ב"גושי סוכר" מתחת לעור. העובדה שלא הצליחה לצרוך אינסולין הביאה להצטברות של סוכר במערכת הדם שלה. המשפחה מיהרה לקחת את אדוארדה לבית החולים. קולין נזכרה: "אחותי צרחה. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. אבא שלי התחיל לשפשף את רגליה כדי לנסות לגרום לסוכר לזרום. הוא הרים אותה ופשוט הבהלנו אותה לבית החולים".
המשפחה הגיעה לבית החולים בשעה 02:00 ב-3 בינואר 1970 - יום הנישואים ה-22 של ג'ו וקיי. לפני שאיבדה את הכרתה, אדוארדה הסתכלה על אמה ואמרה לה: "תבטיחי שלא תעזבי אותי". אמה הגיבה: "כמובן שלא. לעולם לא אעזוב אותך, יקירתי, אני מבטיחה - והבטחה היא הבטחה". באותו רגע אדוארדה איבדה את הכרתה ונכנסה לתרדמת סוכרתית (מצב היפרגליקמי היפראוסמולרי). אמה הבטיחה שתעמוד במילתה ומאז משפחתה מעולם לא עזבה אותה. קיי וג'ו דאגו לבתם בקפדנות יום אחרי יום לאורך עשרות שנים.
קיי זנחה את כל עיסוקיה כדי לדאוג לבתה בשגרת יום מפרכת, שבה ישנה 90 דקות בלבד כדי להבטיח שתמיד תוכל להיות זמינה עבורה. הוריה הקריאו לה סיפורים, השמיעו לה מוזיקה, דאגו לסובב אותה על מיטתה כל שעתיים כדי למנוע פצעי לחץ, רחצו אותה, סיפקו לה אינסולין והאכילו אותה דרך צינור. נחישות משפחתה להשאיר אותה בחיים גרמה לכך שהם הוציאו סכומי עתק על בריאותה ונכנסו לחוב של 200 אלף דולר עד שנת 2007. ג'ו מת הרבה לפני, בשנת 1977, לאחר שסבל מהתקף לב לאור העובדה שהעמיס על עצמו 3 עבודות כדי לשלם את החשבונות הרפואיים של בתו. קיי מעולם לא עזבה את אדוארדה, עד שהיא מתה ב-7 במרץ 2008, בגיל 80.
לאורך עשרות שנים אומללות, קיי תמיד החזיקה בתקווה שהילדה שלה תתאושש. כשקיי מתה, אחותה של אדוארדה, קולין, עזבה את עבודתה כדי לתפוס את מקומה כמטפלת במשרה מלאה. קולין אמרה: "לא חשבתי פעמיים. היא אחותי ואני אוהבת אותה". היא אמרה באותה תקופה ל"מיאמי הראלד": "אחותי לימדה אותי כל כך הרבה, ואני מדברת על עכשיו - אחרי שנכנסה לתרדמת. היא לימדה אותי כל כך הרבה על אהבה ללא תנאי, שאני לא יכולה לומר שהרגשתי קודם לכן. היא לימדה אותי על סבלנות שלא הייתה לי קודם".
הסיפור המדהים של אדוארדה משך תשומת לב עולמית, כאשר ידוענים כמו ניל דיימונד ואפילו הנשיא ביל קלינטון ביקרו את המשפחה. אלפי אנשים מכל העולם טסו לביתם כדי להביע תמיכה בחוסר האנוכיות של המשפחה. בעל טור במיאמי הראלד, צ'ארלס ווייטד, טען ב-1983 שאדוארדה התעוררה במשך שני לילות ברציפות ואמרה "שלום" אך שבה לתרדמת, אולם המידע הזה מעולם לא אומת בידי המשפחה.
עוד בנושא
איך זה מרגיש להיות בתרדמת? אנשים שהתעוררו חושפים
אף גבר לא היה בתרדמת יותר שנים מהאיש הזה
ניסיון ההתנקשות באדוארדה
בעוד שרבים תמכו במחויבותה של המשפחה להשאיר את אדוארדה בחיים, לא כולם חושבים שהם עשו את הדבר הנכון. קבוצה אמריקאית הדוגלת בזכות למות בשם Hemlock Society הייתה מתקשרת לבית לעתים קרובות - ומפצירה בקיי לתת לבתה למות. בהזדמנות מצמררת אחת, מישהו אפילו ניסה לנקוט בפעולה. קיי קיבלה שיחת טלפון ב-26 בדצמבר 1981 מאדם מסתורי שאמר שהוא עומד לגאול את בתה המסכנה מיסוריה. כמה שעות לאחר מכן נורו שלושה כדורים לתוך בית המשפחה. למרבה המזל, אף אדם לא נפגע.
אדוארדה נותרה בתרדמת 42 שנים ונפטרה בבית משפחתה ב-21 בנובמבר 2012, כשהייתה בת 59. קולין הודיעה על מותה ברשתות החברתיות וכתבה: "אתמול בזמן שטיפלתי באדוארדה שמתי לב שהיא מסתכלת ישירות עליי, מעניקה לי את החיוך הכי גדול שראיתי אי פעם, עוצמת את עיניה ומצטרפת לאמא שלי בגן עדן".
אלפים המשיכו לבקר בביתה גם לאחר מותה - כשהם מתעניינים בסיפור יוצא הדופן של אהבה ומחויבות נצחית. שרשור רדיט שדן בחייה ספד לה ולמשפחתה, כשמשתמש אחד כתב: "אני לא יכול לדמיין כמה קשה להחזיק בתקווה הזו כל כך הרבה זמן ובשביל כלום בסופו של דבר. אנשים מרימים ידיים מהרבה פחות". אחר הוסיף: "אין לי דבר מלבד אהדה לאמא שלא הפסיקה לאהוב את בתה". מהצד השני, היו גם כאלה שפחות פרגנו למשפחה, "הם היו צריכים לתת לה ללכת. היא נותרה תקועה שם והוריה ויתרו על חייהם בשבילה", כתב אחד המשתמשים, "ההחלטה להשאירה בחיים גרמה לכולם סבל".