"סוד האושר": הטריק שעוזר לשבוראת מעגלי הסטרס והחרדה

כשאנחנו מתמודדים עם בעיות מכל סוג, חלקנו מאמינים שככל שנחשוב עליהן יותר - כך נדע להתמודד איתן בצורה טובה ביותר. בפועל, בדרך כלל דווקא החשיבה המופרזת הזאת על הבעיות רק מעצימה אותן, בייחוד אם מדובר בכאלו שאנחנו לא יכולים לשלוט בהן או לפתור אותן כרגע, כמו המצב הביטחוני, הכלכלי או אפילו הרגשות העוצמתיים שפשוט אי אפשר להכיל. אז במקום זה, אפשר לנסות אסטרטגיה אחרת לגמרי שלעיתים נוגדת את האינטואיציה.

את הסיטואציה הזאת אתם בטח מכירים: אתם מתחילים לנקות את הבית, עושים ספורט שאתם אוהבים, מתעסקים באומנות, או מבצעים כל פעולה אחרת שעוזרת לכם להיכנס ל"זון". ואז הכול מסביב פשוט מתחיל להיעלם - המחשבות, הדאגות והסחות הדעת- ואתם פשוט נשאבים לתוך הפעולה, בלי לחשוב על שום דבר אחר.

לתופעה הזאת, תאמינו או לא, יש שם מדעי - "מצב זרימה", ובמשך עשרות שנים היא נחקרה במוסדות אקדמיים מובילים. בימים המאתגרים האלו, כשאנחנו מתמודדים כבר תקופה ארוכה עם מצב ביטחוני וחברתי מורכב שלא ברור מתי ישתפר, חשוב מאי פעם להכיר טכניקות שיעזרו לשלוט טוב יותר באתגרים הרגשיים והמנטליים שאנחנו חווים. מצב הזרימה, מסתבר, יכול להיות אמצעי רב עוצמה בארגז הכלים הזה, אז בואו נבין מה בדיוק קורה לנו כשאנחנו "בזון" ואיך אפשר להיכנס למצב הזה מתי שרוצים.

כרקדנית בלט מקצועית, ג'וליה כריסטנסן הכירה היטב את מצב הזרימה המדובר: שקיעה מוחלטת בתנועות הגוף, ללא הרעש המנטלי המתמיד שבדרך כלל מלווה אותה. שעות רבות יכלו לחלוף בלי שתשים לב, אבל אז פציעת גב שמה קץ לקריירה שלה ולצד השינויים הרבים שזה הביא, היא מצאה את עצמה מתגעגעת לשלווה המנטלית שליוותה את האימונים וההופעות. "הבנתי שאני לא יכולה לשלוט במחשבות שלי ומעולם לא הייתי צריכה להתמודד עם זה קודם", היא סיפרה בראיון ל"גרדיאן".
כיום, כריסטנסן היא מדענית בכירה במכון מקס פלאנק בפרנקפורט, וספרה האחרון "הדרך לזרימה" מתעד את ניסיונותיה לחוות מחדש את אותה התחושה של שקיעה מוחלטת בפעילות מסוימת.

מחקרים מראים שכניסה למצב זרימה יכולה לשפר את הביצועים שלנו בפעילויות כמו ספורט או אומנות, תוך שיפור היצירתיות והאיזון המנטלי. הפסיכולוג ההונגרי המנוח מיהאי צ'יקסנטמיהאי, שטבע לראשונה את המונח "זרימה", הגדיר אותו כ"סוד האושר", אבל מה זה אומר בדיוק? ואיך אפשר להיכנס למצב התודעתי החמקמק הזה?

צ'יקסנטמיהאי החל את מחקריו בשנות ה-70, לאחר שראיין מאות משתתפים על העליות והמורדות בחייהם. בניגוד להנחה שאנחנו הכי מאושרים בזמן מנוחה, הוא גילה שההיפך הוא הנכון וששיאי האושר לעתים קרובות כללו רמות גבוהות של מיקוד מנטלי. הפעילות הספציפית בהקשר הזה לא נראתה חשובה - זה יכול להיות שחייה, נגינה בכינור או ביצוע ניתוח מוח. מה שהיה חשוב באמת היה תחושת השקיעה המוחלטת והשליטה בפעולה.

על בסיס ראיונות נוספים, צ'יקסנטמיהאי הגדיר את המאפיינים העיקריים של החוויות האלה, מה שהוביל אותו להגדרת מושג הזרימה. אותם האלמנטים כללו כאמור רמת ריכוז גבוהה וכן תחושת שליטה, תוך הפחתה בהרהורים או דאגות, ועם מטרה ברורה ומשוב מיידי. המצב התודעתי הזה גם מאופיין באובדן תחושת הזמן, כשלא שמים לב לדקות או לשעות שחולפות.

על פי ההמחקר של צ'יקסנטמיהאי, סביר שניכנס למצב זרימה כשאנחנו מוצאים את האיזון המושלם בין היכולות שלנו לבין רמת הקושי של הפעילות. אם המשימה קלה מדי, היא לא תתפוס את תשומת הלב שלנו ואז כנראה שנהיה מוסחים והמחשבות ינדדו לדברים אחרים. אם היא קשה מדי, נתחיל להרגיש לחוצים ממנה ו"הזרימה" תיעלם. רק כשאנחנו מגיעים לאיזון המושלם בין הנאה לאתגר - זה מאפשר באמת להיכנס למצב הייחודי הזה, עם כל היתרונות הפוטנציאליים שלו.

כשמסתכלים אחורה על החיים שלנו, סביר להניח שכולנו יכולים לשים את האצבע על לפחות רגע אחד בחיים שבו חווינו את הזרימה שמתוארת כאן, אבל מומחים מדגישים שלא כל האנשים יצליחו לשהות במצב הזה באותה הקלות.

לדוגמה, מחקרים מראים שככל שאדם נוירוטי יותר, כך הוא פחות נוטה לחוות זרימה, אולי בגלל שהוא יתקשה לכבות את ה"מבקר הפנימי" שעלול להוציא אותו ממצב הריכוז המוגבר.

הנטייה שלנו להיכנס "לזון" יכולה להיות מושפעת גם מה-DNA. אבל הגנים הספציפיים, כמו גם הדפוסים העצביים הייחודיים שקשורים למצב הזרימה, עדיין לא זוהו במלואם ונמצאים כעת במרכזם של מחקרים מדעיים חדשים. עם זאת, כריסטנסן מאמינה שמדובר ב"גביע הקדוש", של חקר התודעה, לא פחות, ומקווה שהמחקרים האלו יביאו עם הזמן לשיפור באופן שבו אנחנו תופסים את המוח שלנו ואת מצבי התודעה השונים שפועלים בתוכו.

אז למרות שהמדע כאמור עוד רחוק מלהבין עד הסוף את מצב הזרימה, מומחים מדגישים כי היתרונות של השהייה בו כבר מבוססים היטב. אנשים שחווים זרימה באופן קבוע פחות רגישים לדיכאון וחרדה, אפילו אם מדובר באנשים עם רמות גבוהות של נוירוטיות, שכאמור מתקשים יותר לשהות במצב החמקמק הזה.

אז כדי להבין בעצמכם איך זה משפיע עליכם - כל מה שאתם צריכים זה לחפש את הפעולה המיוחדת הזאת שאתם יכולים להישאב לתוכה לגמרי - בין אם זה עבודה בגינה, ריצה בשכונה או אפילו למידה של תחביב חדש שתמיד רציתם להתחיל. תזכרו שזה לא "עוד דבר" שאתם עושים במהלך היום - אלא ממש כלי טיפולי שיכול לשפר את הבריאות הנפשית ולהקנות לכם עוד קצת יציבות בימים שהם הכול חוץ מיציבים.