הרפס הוא פצע מאוד לא נעים, הוא מגרד, כואב ולא אסתטי, אבל האם הנגיף מאחורי הפצע השכיח עלול להעמיד אנשים בסיכון גבוה יותר למחלת אלצהיימר? מחקר ארוך טווח של יותר מאלף נחקרים בני 70 בשוודיה מצא כי אלו שנחשפו לנגיף הרפס סימפלקס מסוג 1 (HSV-1) עומדים בפני סיכון כפול לפתח דמנציה. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Alzheimer's Disease.
ההערכות כיום הן שכ־90% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינות המתפתחות נחשפו להרפס מסוג 1. במדינות המפותחות מגיע שיעור הנחשפים לווירוס לכ־50% מהאוכלוסייה, בין אם הם יודעים זאת או לא, כלומר, מערכת החיסון שלהם נחשפה לפתוגן בשלב מסוים בעבר.
בעוד שרבים עם הרפס בפה אינם מפתחים תסמינים, אחרים מתמודדים עם התלקחויות של דלקת ושלפוחיות סביב הפה והשפתיים מעת לעת. ללא קשר לאופן שבו הזיהום נראה מבחוץ, התוצאות החדשות משבדיה מצביעות על כך ש-HSV-1 עשוי להיות בעל השפעות מרחיקות לכת על כל הגוף.
"זה מרגש שהתוצאות מאשרות מחקרים קודמים", אומרת האפידמיולוגית אריקה וסטין מאוניברסיטת אופסלה בשבדיה. "עוד ועוד עדויות עולות ממחקרים שכמו הממצאים שלנו, מצביעים על נגיף ההרפס סימפלקס כגורם סיכון לדמנציה".
הגורמים לדמנציה הם כנראה אחת התעלומות הנחקרות ביותר במדע הרפואה המודרני. אלצהיימר הוא הסוג השכיח ביותר של דמנציה, ולעתים קרובות, אך לא תמיד, הוא מסומן על ידי הצברות גושי חלבון לא תקינים במוח. במשך שנים, מדעני מוח וחוקרי תרופות מתמקדים במניעת גושים אלו כדי להפחית ירידה קוגניטיבית ללא הצלחה.
כבר בשנות ה-90, רמות חריגות של HSV-1 DNA נמצאו במוחם של חולי אלצהיימר שמתו. מאוחר יותר, בשנת 2008, חוקרים גילו DNA של HSV-1 קיים ב-90 אחוזים מפלאק החלבון במוח שלאחר המוות של חולי אלצהיימר. יתרה מכך, 72 אחוז מה-DNA HSV-1 במוח נמצאו בתוך הפלאקים הללו. הממצאים העלו כי התגובה החיסונית לנגיף ההרפס הייתה קשורה קשר הדוק לירידה קוגניטיבית.
ובעוד כמה מחקרים מצאו שהנוגדנים ל-HSV-1 קשורים לסיכון לדמנציה, אחרים לא מצאו קשר כזה. חוקרים מאוניברסיטת אופסלה ואוניברסיטת אומאו בשוודיה עקבו אחר מטופלים צעירים יותר במשך תקופה ארוכה יותר. מכל 1,002 המשתתפים הבוגרים שאחריהם עקבו במשך 15 שנים, 82% היו נשאים של נוגדני HSV-1. מטופלים אלו היו בסיכון גבוה פי שניים לפתח דמנציה במהלך המחקר בהשוואה לאלו שלא נשאו נוגדני HSV-1.
"מה שמיוחד במחקר הספציפי הזה הוא שהמשתתפים הם בערך באותו גיל, מה שהופך את התוצאות לאמינות עוד יותר שכן הבדלי גיל, שקשורים אחרת להתפתחות דמנציה, אינם יכולים לבלבל את התוצאות", אומרת וסטין.
וסטין ועמיתיה קוראים לניסויים מבוקרים אקראיים כדי לחקור האם טיפול בהרפס יכול לעזור למנוע או לעצור את הופעת הדמנציה. עם זאת, בקשות לניסויים קליניים קודמים בנושא אנטי-ויראלים ודמנציה נדחו על ידי גופי מימון.