ויאגרה ידועה בעיקר כמסייעת להפרעות זיקפה, אך מחקר חדש שפורסם ב-Nurology מצביע על כך שהיא עשויה גם להוריד את הסיכון למחלת אלצהיימר, כך מדווחים באתר CNN.
המחקר ניתח את רישומי הבריאות של כמעט 270,000 גברים בבריטניה. שאובחנו עם הפרעות זיקפה משנת 2000 עד 2017. החוקרים השוו את שיעורי מחלת האלצהיימר בקרב גברים שנרשמו להם תרופות לטיפול בהפרעת זיקפה (בעיקר סילדנפיל, השם הגנרי לויאגרה) לאלה בקרב גברים שלא קיבלו מרשם.
גברים שקיבלו מרשם לוויאגרה היו בסיכון נמוך ב-18% ללקות באלצהיימר בהשוואה לאלו שלא. הירידה הייתה גדולה יותר בקרב גברים שקיבלו 20 מרשמים או יותר במהלך חמש שנות המעקב של המחקר.
"לא היו לנו ציפיות חזקות וחשבנו שבוודאי אין ראיות ישירות בין התרופות הללו והפחתת הסיכון לאלצהיימר. אבל בהחלט מצאנו אפקט מגן", אומרת רות ברואר, מרצה בבית הספר לרוקחות של מכללת לונדון ועורכת המאמר. "אנחנו מרגישים שאלה מועמדים מצוינים לשימוש חוזר בתרופות [לאלצהיימר]."
המחקר אינו הראשון שחקר את הקשר בין תרופות להפרעות זיקפה וסיכון לאלצהיימר. שני מחקרים קודמים, שניהם נערכו בארה"ב, הגיעו למסקנות סותרות: האחד מצא סיכון נמוך ב-69% לאלצהיימר בקרב המשתמשים בתרופות, בעוד השני לא מצא קשר. ברואר מציינת, עם זאת, שאחד מאותם מחקרים הסתמך על נתוני ביטוח, בעוד שהמחקר שלה כלל מידע מפורט יותר מרישומי בריאות רפואיים אנונימיים משירות הבריאות הלאומי של בריטניה. זה אפשר לצוות שלה להבחין בגורמים מבלבלים פוטנציאליים שיכולים להשפיע על הפרעות זיקפה או על הסיכון לאלצהיימר, כגון עישון, שימוש באלכוהול ומצבים בריאותיים אחרים. גם לאחר בקרה על אותם גורמים, הקשר בין התרופות לסיכון נמוך יותר לאלצהיימר נשאר.
אלצהיימר היא אחת מבעיות הבריאות הקשות ביותר כיום, בעיקר בעקבות התבגרות האוכלוסיה העולמית, ויש מחקרים המשערים שהיא הפכה להיות גורם המוות השלישי בשכיחותו.
טיפולי זיקפה כמו הוויאגרה פועלים על ידי הרפיית כלי הדם והגברת זרימת הדם. השפעה זו עשויה להגיע למוח, שם שיפור זרימת הדם עשוי לסייע בניקוי הצטברות של חלבונים רעילים הקשורים בקשר הדוק למחלת אלצהיימר. בהתבסס על מחקרים בבעלי חיים, התרופות גם מגבירות בעקיפין את הרמות של כימיקל מוחי בשם אצטילכולין, המעורב בזיכרון, למידה ותשומת לב.
למרות שהנתונים אינם מבססים קשר סיבתי בין תרופות להפרעות זיקפה לבין סיכון נמוך יותר לאלצהיימר, ברואר מצביעה על ראיה נוספת שמחזקת את הקשר. כשהיא פירטה את הנתונים לפי גיל, לתרופות הייתה השפעה הגנה חזקה יותר בקרב גברים בני 70 ומעלה בהשוואה לגברים מתחת לגיל 70. "נראה שלתרופות יש יתרון גדול יותר בקרב אנשים בסיכון הגבוה ביותר לאלצהיימר", היא אומרת. "אנו סבורים שהתוצאות המבטיחות הללו צריכות להצדיק נטילת תרופות אלה הלאה כמועמדות לשימוש חוזר".
מגבלה אחת של המחקר היא שלמדענים היו נתונים רק על מספר המרשמים שקיבלו הגברים, ולא יכלו לוודא אם הם מילאו את המרשמים או השתמשו בתרופות כראוי. הם גם לא יכלו להסביר כמה פעילות גופנית או מינית עשו הגברים; ייתכן, למשל, שגברים עם הפרעות זיקפה פעילים יותר מבחינה מינית ופיזית מגברים אחרים.
ברואר מקווה שחוקרים אחרים יחקרו עוד יותר את הפוטנציאל של תרופות להפרעות זיקפה על ידי עריכת ניסויים לטיפול בבעיות אלו על ידי הכללת גברים ללא הפרעות זיקפה, יחד עם נשים. אם הקשר יישאר חזק, תרופות אלו עשויות לספק דרך נוספת לאנשים להגן על עצמם מפני ההפרעה הנוירודגנרטיבית.