עשרות שנים לפני: מדענים גילו סימנים מקדימים חדשים לאלצהיימר

קשה לחזות מראש מי יפתחו דמנציה (קיהיון) בהמשך חייהם, ורבים מעדיפים לא לדעת על כך מראש. מצד שני, אבחון מוקדם עשוי לאפשר שינויים באורח החיים וטיפולים שיעכבו את התפתחות התהליך הניווני או יפחיתו את חומרתו. מחקר ראשוני שפרטיו פורסמו לאחרונה עשוי להוביל לפיתוח בדיקת דם שתתריע על קיומו של סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה עשרות שנים מאוחר יותר. המחקר גילה סמנים מסוימים שמופיעים בדם עשר עד עשרים שנה לפני הופעת תסמיני המחלה, וכך עשויים להצביע על סיכון אפשרי זמן רב לפני שהמחלה תתפרץ בפועל.

מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח, שמתאפיינת בירידה מתמשכת בתפקוד המנטלי. זוהי המוכרת ביותר בתוך משפחה של הפרעות בעלות תסמינים דומים שנקראות דמנציה. החולים סובלים מירידה כללית בתפקוד השכלי, בכישורי הלמידה והחשיבה, בזיכרון לטווח קצר, בהתמצאות בזמן ובמרחב, בתפיסה החזותית, בקשב, בעיבוד המידע וביכולת השיפוט. במצבים מתקדמים החולים אינם יכולים לבצע משימות פשוטות או לדאוג לעצמם וזקוקים לטיפול צמוד. רוב החולים הם בני 65 שנה ומעלה ושכיחות המחלה עולה עם הגיל. כמעט שליש מבני ה-85 ומעלה סובלים ממחלת אלצהיימר.

אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא. עם זאת, יש דרכים להאט את קצב ההידרדרות במצב החולים. בתחילת חודש יולי השנה אישר מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) לתת לחולים עם דמנציה קלה תרופה חדשה בשם לקמבי (Leqembi), שהראתה לראשונה הצלחה ממשית בהאטת המחלה.

אבחון מחלת אלצהיימר ומחלות דמנציה נעשה באמצעות מבחנים קוגניטיביים, שבוחנים את כישורי החשיבה והזיכרון של הנבחנים, בשילוב אמצעי דימות מוחי כמו MRI. עם זאת, בדרך כלל רק בנתיחה שלאחר המוות אפשר לזהות את התהליך הניווני הספציפי במוח שהיה אחראי לפגיעה התפקודית.

בפועל התהליך הניווני מתחיל שנים רבות לפני הופעת התסמינים הראשונים. מאחר שמחקרים רפואיים מתמקדים בדרך כלל בחולים מאובחנים, חקר מחלות הדמנציה מתבסס כמעט במלואו על האוכלוסייה המבוגרת מאוד, מגיל 65 ומעלה. כך אובד מידע יקר ערך על ראשית התפתחות המחלה, שכן נראה כי התהליכים שמובילים בסופו של דבר לדמנציה מתחילים כבר בגיל העמידה, כלומר בסביבות גיל ארבעים עד חמישים.

למרות ההתקדמות הרבה שהושגה בשנים האחרונות בהבנת מחלת אלצהיימר, איננו יודעים בוודאות מה גורם לה, והדבר מגביל גם את יכולתנו לאבחן אותה. כמו בכל מחלה, כבר בשלבים המוקדמים להתפתחותה מופיעים בגוף סמנים ביולוגיים, כגון כמות חריגה של חלבונים מסוימים שעשויים לנבא את התקדמות המחלה. רוב המחקרים שנעשו עד כה התמקדו בקבוצה מצומצמת של סמנים כאלה, ובראשם החלבונים בטא-עמילואיד וטאו, שמצטברים במוח ויוצרים שכבת משקעים. משערים כי המשקעים הללו פוגעים בתקשורת בין תאי העצב וגורמים נזק לתאים והרס של רקמת המוח.

עד לאחרונה, שיטות המחקר הקיימות הגבילו את המדענים למעקב אחרי חלבון אחד או שניים לכל היותר. כניסתן של טכנולוגיות חדשות, בין השאר בתחום הבינה המלאכותית, שינתה מאוד את המצב. ההתפתחויות האחרונות בחקר החלבונים מאפשרות לחוקרים לבחון בעת ובעונה אחת מספר עצום של חלבונים וללמוד את הקשרים בינם ובין הסיכון להופעת דמנציה בהמשך החיים.

במחקר שפורסם בכתב העת Science Translational Medicine, צוות מהמכון הלאומי להזדקנות באוניברסיטת טקסס ובית הספר לבריאות הציבור ג'ונס הופקינס בלומברג, בדק דגימות דם שנאספו מכמעט 11 אלף נבדקים בני 65-45 שהשתתפו במחקר שנמשך 25 ​​שנה. כחמישית מהם פיתחו דמנציה במהלך שנות המחקר. החוקרים מדדו את כמויות החלבונים שנמצאו בדגימות הדם ובחנו את הקשר בינם לבין הסיכון לפתח דמנציה בהמשך החיים. הם זיהו 32 חלבונים שרמתם הייתה גבוהה או נמוכה מהרגיל אצל מי שהופיעה אצלם דמנציה בהמשך החיים. 26 מהם היו קשורים להתפתחות דמנציה בטווח הקצר - בתוך 15 שנה, וששת הנותרים הצביעו על סיכוי להתפתחות דמנציה בטווח הרחוק יותר.

החלבון שהראה את הקשר החזק ביותר בינו ובין התפתחות דמנציה היה חלבון בשם GDF15. כל עוד מצב הגוף תקין, החלבון הזה מצוי בריכוז נמוך ברוב האיברים. כשנגרם נזק לרקמת הכבד, הכליות, הלב או הריאות, רמתו עולה. הוא ממלא תפקיד מרכזי בתהליכים רבים בגוף, ובכלל זה בתהליכי דלקת, מוות תאי ותיקון תאים, וקשור גם לסרטן, השמנת יתר, מחלות לב ועוד.

כצפוי, רוב הסמנים החלבוניים שנמצאו קשורים לתפקוד המוח - אך לא כולם, דבר שעשוי להעיד שהתהליכים ההרסניים של הדמנציה אינם מוגבלים רק למערכת העצבים. לדוגמה, אחדים מהחלבונים שנמצאו מעורבים בפעילות מערכת החיסון, רמז לכך ששיבושים בתגובה החיסונית של הגוף עלולים להגביר את הסיכון לדמנציה. חלבונים אחרים אחראים לתהליכים ביולוגיים שמווסתים ייצור, קיפול או פירוק של חלבונים. כמו כן, החוקרים מצאו חריגות ברמותיהם של חלבונים המעורבים בקרישת דם. קרישי דם נקשרו בעבר לסיכון מוגבר להתפתחות מחלת אלצהיימר.

כדי לבסס את ממצאיהם בחנו אותם החוקרים מול מחקרים קודמים. הם מצאו שארבעים אחוז מהסמנים הללו נמצאו גם בנוזלי מוח ושדרה של חולי אלצהיימר מאובחנים, היו קשורים למחלות ניוון עצבי ולדלקות במערכת העצבים או נמצאו ברמה חריגה בניתוחים שלאחר המוות שנעשו לחולי אלצהיימר.

כדי לחזות את הסיכון לדמנציה, חשוב להתבסס על קיומם של כמה סמנים זה לצד זה ולא להתבסס על סמן ביולוגי אחד. החוקרים פיתחו, לפיכך, מודל הכולל 13 סמנים חלבוניים. לדבריהם, בדיקת דם שתתמקד בחלבונים האלה בסביבות גיל 40 או 50, תוכל לחזות הופעת דמנציה או מחלת אלצהיימר עשרים או שלושים שנה מאוחר יותר.

נכון לעכשיו, הקשר שזוהה בין החלבונים להופעת המחלה הוא נסיבתי בלבד, אבל ייתכן שבעתיד יפותחו טיפולים חדשים שיתמקדו בחלבונים האלה. כמו כן יכול להיות שהם יסייעו להבחין בין צורות שונות של המחלה, ועל ידי כך להתאים לכל חולה את הטיפול המיטבי עבורו או עבורה.

לכתבות נוספות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי