מתקשים לשמור על המשקל אחרי הדיאטה? זו הסיבה

אנחנו עובדים קשה, סופרים קלוריות, חושבים טוב טוב על כל מה שאנחנו מכניסים לגוף ומצליחים בקושי רב להוריד את הקילוגרמים העודפים. ואז, בכל פעם, אחרי תקופה לא ארוכה של דיאטה, אנחנו עולים שוב במשקל, כועסים על עצמנו מאוד ומתחילים לחשוב שאולי אף פעם לא נצליח לעמוד במשימה הזאת.

אז למה המצב המתסכל הזה מוכר לכל כך הרבה אנשים? ובכן, מטבע הדברים, לשאלה הגדולה הזאת יכולות להיות הרבה תשובות אפשריות, אבל מחקר חדש ומעניין מצא את אחד מהגורמים המרכזיים שהופכים את התהליך הזה למורכב ומתסכל הרבה יותר לאנשים מסוימים.

במחקר, שפורסם ביוני האחרון בכתב העת Nature Metabolism, מדענים ניסו להבין את התהליכים הנוירולוגיים שמתרחשים אצל אנשים עם השמנת יתר שסובלים בדיוק מהבעיה הזאת. זאת במטרה להבין בצורה טובה יותר איך לעזור לאנשים אלו לצאת מהמעגל האינסופי הזה של ירידה ועלייה במשקל.

כדי להבין את מסקנות המחקר, כדאי להתעכב לרגע על האופן שבו המוח ומערכת העיכול שלנו מתקשרים זה עם זו. בכל פעם שאנחנו אוכלים, מופעלת מערכת מורכבת של אותות עצביים בין שני האזורים האלו, אשר בין היתר משפיעה על מידת הרעב, הסיפוק מהמזון והרצון לאכול יותר או פחות.

במסגרת המחקר הנוכחי, קבוצת חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת אמסטרדם, בחנה מה קורה בגופם של 30 אנשים עם משקל תקין ועוד 30 אנשים שסובלים מהשמנת יתר, לאחר ארוחה עתירת פחמימות ושומנים. במהלך הניסוי, החוקרים ניטרו את פעילות המוח של הנבדקים ובחנו בעיקר כמה דופמין (מוליך עצבי שנרחיב עליו בהמשך) משוחרר אצלם לאחר הארוחה.

הממצאים הראו כי בקרב מי שסובלים מהשמנת יתר, שחרור הדופמין לאחר הארוחה היה נמוך במידה ניכרת בהשוואה לאנשים עם משקל גוף תקין. בנוסף, החוקרים גילו שאפילו לאחר דיאטה של 12 שבועות, שהובילה לירידה ממוצעת של כ-10 אחוזים במשקלם של כלל המשתתפים שסובלים מהשמנת יתר, לא היה שינוי בהפרשת הדופמין בתגובה למאכלים עתירי פחמימות ושומנים.

אז איך כל זה קשור לקושי לשמור על משקל תקין לאחר ירידה במשקל? פרופ' מיירי סרלי מאוניברסיטת אמסטרדם, שהובילה את המחקר הנוכחי, הסבירה זאת כך: "הממצאים שלנו מראים שתגובות מסוימות בתוך המוח משתנות אצל אנשים עם השמנת יתר, מה שעלול להשפיע על הרגלי האכילה בטווח הארוך".

דופמין, נדגיש, הוא כימיקל חיוני אשר ממלא תפקיד מרכזי במנגנון התגמול במוח. במילים פשוטות, כשמופרש במוח יותר דופמין, אנחנו מרגישים סיפוק מיידי וכך גם המוטיבציה שלנו לעמוד במטרות וביעדים שלנו עולה. כאשר ההפרשה של הכימיקל הזה נמוכה, קשה יותר לקבל החלטות שאנחנו יודעים שיטיבו איתנו.

בנוסף, החוקרים גילו כי בקרב מי שסובלים מהשמנת יתר, המוח היה פחות מודע לכמות האוכל שנכנסה לקיבה, או כפי שניסחה זאת ד"ר סרלי: "למוח יש פחות יכולת לתעד את המזון שנכנס לגוף, מה שעלול להוביל לאכילת יתר".

ואם זה לא מספיק, השינויים האלו ממשיכים להופיע כאמור אצל אנשים עם השמנת יתר גם אחרי שהצליחו לרדת במשקל ואפילו אם הצליחו לשמור על מסת גוף תקינה לאורך זמן, מה שאומר שאנשים אלו, על פי ההערכות, עלולים לסבול מקושי מתמשך לשמור על המשקל. "העובדה שהתגובות האלו במוח אינן משתנות לאחר הירידה במשקל עשויה להסביר מדוע רוב האנשים חוזרים למשקל המקורי שלהם, גם לאחר דיאטות מוצלחות", הוסיפה ד"ר סרלי.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להתגבר על האתגר הזה? ובכן, המודעות לנושא בהחלט עשויה קודם כל להפחית את האשמה והבושה שנלוות למאמצים הכושלים לשמור על משקל יציב לאורך זמן. בנוסף, אם אתם מרגישים שאתם מתמודדים כבר תקופה ארוכה עם עליות וירידות חדות במשקל - אפשר להתייעץ עם גורם רפואי ולשקול אפשרויות טיפוליות שיעזרו לשבור את המעגל הזה ולהשיג שינוי יציב וארוך טווח.

ובמקביל לסיוע הרפואי, אפשר בהחלט לשקול להכניס לשגרת היום הרגלים שהוכחו מחקרית ככאלו שמגבירים את ייצור הדופמין, כמו לדוגמה פעילות גופנית שאתם אוהבים ונהנים להתמיד בה, שיפור השינה, חשיפה לשמש ואפילו האזנה למוזיקה שעושה לכם טוב.