אנחנו יודעים שהם לא בריאים לנו, שהם משמינים, מזיקים וממכרים, ועדיין, כשאנחנו עושים סיבוב בסופר, בין אם הילדים מנדנדים שנקנה ובין אם אנחנו האשמים המרכזיים, התחושה היא שפשוט אי אפשר לוותר עליהם. במחקר חדש שנערך על ידי חוקרים ממכון מקס פלנק לחקר המטבוליזם בקלן, בשיתוף עם אוניברסיטת ייל, ניסו להבין למה בדיוק זה כל כך קשה, ואיך באמת המאכלים שאנחנו הכי אוהבים לשנוא, משנים לנו את המוח, ממש ככה.
לאחר סדרת ניסויים ובחינות מעמיקות, פרסמו החוקרים את הממצאים שלהם בכתב העת Cell Metabolism והמסקנות שעלו משם בהחלט יכולות לעניין (וגם להדאיג) אתכם מאוד. באופן די אבסורדי, הנטייה הטבעית של המוח האנושי היא להעדיף לאכול הרבה מזונות מתוקים, מלוחים, עתירי שומנים ופחמימות, מתועשים, ובאופן כללי כל דבר אחר שברור לנו שהוא מזיק לבריאות. במחקר הנוכחי, הדגישו המומחים כי הנטייה הזאת לא זהה אצל כולנו, שיש אנשים שהיא גבוהה אצלם הרבה יותר - ושהם מאמינים שהם יודעים למה.
רוב האנשים חושבים שמדובר במשוואה פשוטה - חלקנו נמשכים באופן טבעי למאכלים פחות בריאים, אז האנשים האלו אוכלים יותר מהם ואז משמינים. ד"ר שרמילי אדווין טנרג'ה (Sharmili Edwin Thanarajah), מדענית מוח מאוניברסיטת קולון ומי שהובילה את המחקר הנוכחי, חושבת שכדאי להסתכל על המשוואה הזאת דווקא מזווית הפוכה.
"אחנו חושבים שהמוח שלנו לומד להעדיף מזונות לא בריאים", היא ציינה והסבירה שעל פי התיאוריה שלה, ככל שאנחנו אוכלים יותר מזונות כאלו, אנחנו משפיעים על מנגנונים נוירולוגיים במוח שמשנים אותו ומשפיעים עליו לרעה.
קל ללמוד, קשה מאוד לשכוח
כדי לבחון את התיאוריה הזאת, החוקרים לקחו 50 מתנדבים וחילקו אותם לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה הם קיבלו בכל יום פודינג קטן המכיל הרבה שומן וסוכר בכל יום למשך שמונה שבועות, בעוד שהקבוצה השנייה קיבלה פודינג שהכיל את אותה כמות הקלוריות, אך פחות שומן וסוכר. לאורך כל תקופת הניסוי, וגם לפניו ואחריו, החוקרים ניטרו את פעילות המוח של המתנדבים, שאף אחד מהם לא ידע לאיזו קבוצה הוא משתייך.
בקרב המשתתפים שאכלו פודינג עם רמות גבוהות של שומן וסוכר, החוקרים הבחינו בפעילות מוגברת של המערכת הדופמינרגית, שאחראית למוטיבציה ולתגמול. ניטור הפעילות הזה אף הראה כי המוח של הנבדקים "חיווט את עצמו מחדש" לאחר תקופת הניסוי. "החיווט המחודש הזה", הסבירו החוקרים, "גורם למוח להעדיף באופן לא מודע אוכל מתגמל. דרך השינויים האלו במוח, אנחנו לא נהיה מודעים לכך, אבל נעדיף מזונות שמכילים יותר שומן וסוכר".
נדגיש כי במשך תקופת הניסוי, הנבדקים לא הורו לבצע שינויים נוספים בתזונה או באורח החיים. בנוסף, הקבוצה שקיבלה את הפודינג ה"משמין", לא עלתה במשקל יותר מקבוצת הביקורת וגם לא סבלה מעלייה בערכים כמו סוכר בדם או כולסטרול. עם זאת, החוקרים מאמינים כי אחרי הניסוי, חברי הקבוצה ימשיכו להעדיף מזונות לא בריאים. ד"ר מארק טיטגמאייר (Marc Tittgemeyer) מאוניברסיטת קלן שלקח חלק במחקר, הסביר כי "קשרים חדשים שנוצרים במוח לא מתפרקים כל כך מהר. הרי כל הפואנטה של המוח היא שברגע שלומדים משהו, יהיה קשה מאוד לשכוח אותו".
הדופמין הוא מוליך עצבי שמשפיע מאוד על ההחלטות שאנחנו מקבלים. הוא מופרש בתגובה לגירויים שונים ויכול לתרום להעלאת המוטיבציה לביצוע פעולות שונות - בין אם הן תורמות או מזיקות לנו. וכמו שמאכלים מתוקים או מלוחים יכולים לגרום להפרשה מוגברת של דופמין, כך גם פעולות אחרות עשויות לייצר את אותה ההשפעה - פעולות כמו התעמלות, טיול בטבע, ספורט אתגרי או אפילו זמן איכות עם אנשים אהובים.
המסקנה שעולה מהמחקר הזה היא אמנם לא מאוד מפתיעה, אבל חשוב להתעכב עליה ולהבין את משמעותה. באופן כללי, ככל שנלמד את המוח דברים שמועילים לנו, כך יהיה קל יותר להתמיד בהרגלים בריאים, מועילים ומפתחים. מנגד, ככל שנתרגל לאכול מזונות לא בריאים, להשתמש בחומרים ממכרים או לבצע פעולות שמזיקות לנו - כך רק נעמיק את המנגנונים העצביים במוח שקשורים להרגלים האלו ויהיה קשה יותר להשתחרר מהם בהמשך.