הגורם המפתיע שעלול ליצור הפרעות האכילה

מערכת העיכול, ובמיוחד המעיים בתוכה, משמשת בית לטריליוני חיידקים, נגיפים ופטריות, המכונים יחד מיקרוביום המעיים. הם משפיעים על תהליכים רבים בגוף, ביניהם התפתחות המוח, תפקוד מערכת החיסון, עיכול ופירוק והרכבה של תרופות. לכן כשהאיזון בהרכב המיקרוביום מופר, עלולות להתפרץ מחלות רבות, ביניהן דלקות מעיים, טרשת נפוצה וסוכרת מסוג 2. מחקר חדש מעיד כי הרכב המיקרוביום קשור גם לבריאות הנפש - ולהפרעת אכילה שבאה לידי ביטוי בהרעבה עצמית.

אנורקסיה נרבוזה (בעברית: ציימנות), היא הפרעת אכילה מסוכנת, המאופיינת בהתעסקות כפייתית בדימוי הגוף ובאכילה. התסמינים, שכוללים דימוי גוף מעוות, מחשבות אובססיביות על אוכל, דפוסי התנהגות טקסיים, ואכילה שלא מספקת את צורכי הגוף, לא פעם בליווי פעילות גופנית נמרצת, מובילים לירידה משמעותית במשקל ובמקרים קיצוניים למוות.

ההפרעה יכולה לפגוע באנשים מכל מגדר ומוצא אתני ובכל שלב בחייהם, אולם רוב הנפגעות הן נערות או נשים צעירות. מדובר בתופעה שכיחה, שמסבה ללוקים בה סבל ונזק בריאותי, אך נכון להיום לא נמצא לה טיפול תרופתי יעיל. כמו הרבה הפרעות נפש, הסיבות לאנורקסיה נרבוזה אינן ברורות לגמרי. נראה שהיא נובעת משילוב של גורמים סביבתיים, רגשיים ותורשתיים. בנוסף, מחקרים הראו כי שיבושים בהרכב המיקרוביום עלולים למלא אף הם תפקיד בהתפתחות ההפרעה.

במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Nature Microbiology, צוות בראשותו של חוקר הגנטיקה של חילוף החומרים אוֹלוּף פדרסן (Pedersen) מאוניברסיטת קופנהגן אסף דגימות צואה ודם מ-77 חולות אנורקסיה נרבוזה ו-70 נשים בריאות שמשקלן תקין והשווה את הרכב החיידקים, הנגיפים והמטבוליטים - חומרים שחיידקים מפרישים בתהליכי חילוף חומרים - בשתי הקבוצות.

ההשוואה העלתה שהרכב המיקרוביום של אנורקטיות שונה מאוד מזה של נשים בריאות. אצל הסובלות מאנורקסיה נרבוזה הוא היה עשיר בחיידקים שמעורבים בהרכבה ובפירוק של מוליכים עצביים כמו סרוטונין, דופמין וטריפטופן, שעשויים להשפיע על תהליכים פיזיולוגיים בגוף ועל תפקודי המוח, ההתנהגות, מצב הרוח וויסות התיאבון. יתר על כן, אצל אנורקטיות נראו ריכוזים גבוהים יותר של מטבוליטים שעשויים לפגוע בתיאבון, ובהם כאלה שמאיטים את מעבר המזון במעיים, מפחיתים את תחושת הרעב ומעוררים תחושת שובע. בנוסף, חיידקי המעיים שלהן ייצרו פחות ויטמין B1, שמחסור בו עלול לעורר תסמינים הקשורים לתפקודי המוח, כגון חוסר תיאבון, קשיי זיכרון, חרדה, דיכאון, עצבנות, נדודי שינה ועוד.

המיקרוביום של האנורקטיות גם היה עשיר מאוד בנגיפים. במיוחד בלטו בו הבקטריופאג'ים - נגיפים שתוקפים חיידקים וכך יכולים להפר את האיזון הרגיל באוכלוסיית חיידקי המעיים.

החוקרים סבורים כי ההרכב הלא מאוזן של המיקרוביום במעיים של הנבדקות תרם במידה מסוימת להתפתחות הפרעת האכילה. עם זאת אין בכך כדי לשלול את האפשרות שההבדלים שנצפו באוכלוסיות החיידקים נבעו מהירידה במשקל, ולא גרמו לה בעצמם. כלומר ייתכן שהאכילה הבלתי מאוזנת שלהן היא זאת שהובילה לשינויים בהרכב במיקרוביום ולא להפך.

כדי לבדוק אם המיקרוביום משפיע ישירות על תחושת הרעב והשובע ומוביל לירידה מהירה במשקל, החוקרים השמידו את החיידקים במעיהן של עכברות והשתילו במקומם צואה של נשים עם אנורקסיה נרבוזה. לאחר מכן האכילו אותן במשך שלושה שבועות במזון דל קלוריות, כדי לדמות את דפוסי האכילה של נשים אנורקטיות.

נמצא שהעכברות הללו ירדו במשקל יותר מעכברות שהושתלה להן צואה של נשים בריאות, וגם התקשו יותר לחזור למשקלן התקין לאחר מכן. עוד נמצא שבאזורים במוח שלהן שאחראים על בקרת התיאבון פעלו ביתר שאת גֵנים שמעורבים בדיכוי תיאבון. כלומר, מיקרוביום שמקורו בנשים אנורקטיות הגביר את תסמיני המחלה ותרם לירידה במשקל.

המחקר מחזק את ההשערה שהרכב המיקרוביום במעיים עשוי להשפיע על הופעת תסמיני המחלה. עם זאת, מדובר במחקר לא גדול שנעשה על אוכלוסייה הומוגנית למדי, כך שקשה להכליל את המסקנות על נשים שאינן מדנמרק או על אלה שסובלות מאנורקסיה נרבוזה חריפה פחות לעומת משתתפות המחקר. יש גם גורמים אחרים שעשויים לשנות את הרכב המיקרוביום ולא נבדקו במחקר, כמו סוג התזונה או פעילות גופנית, ורצוי מאוד להשוות את שתי הקבוצות גם מול המיקרוביום של נשים רזות מאוד אך בריאות.

למרות סימני השאלה שנותרו, ממצאי המחקר מעידים כי ייתכן ששינוי הרגלי האכילה והפעילות הגופנית שיסייעו להרכב המיקרוביום להתאזן, או נטילת תוספים פרוביוטיים של חיידקים מועילים עשויים לשפר את מצבם של הסובלים והסובלות מאנורקסיה נרבוזה. ניסויים קליניים שבהם מחסלים תחילה את אוכלוסיית חיידקי המעיים הלא מאוזנת של החולות באמצעות אנטיביוטיקה ולאחר מכן משתילים מיקרוביום מצואה של אישה בריאה, עשויים להוביל לפיתוח טיפול חדש ומועיל, שיוכל להשתלב לצד הטיפול הפסיכיאטרי הרגיל.

מכון דווידסון