לפני ארבע שנים, רונית אופיר לקחה את הילדים שלה לצפות בסרט במתחם הסינמה סיטי. מה שבעבור רובנו נתפס אז, בימים שלפני הקורונה, כבילוי שגרתי ולא מרגש במיוחד, היה בשבילה אירוע משנה חיים, לא פחות. "אני זוכרת שהיה שם דוכן שאיפשר להתנסות עם משחק במציאות מדומה", היא מספרת, "הילדים נורא התלהבו וגם אני שמתי את המשקפיים ואז פתאום מצאתי את עצמי על קורת עץ בין שני בניינים בניו יורק והייתי צריכה לעבור ביניהם".
"פתאום הפחד הציף אותי, ממש הרגשתי משותקת. אמרתי לעצמי, 'רונית, את עומדת עכשיו על הרצפה בסינמה סיטי. רוצי, מה אכפת לך? ממה את מפחדת?' ופשוט לא הייתי מסוגלת. אז הבנתי כמה למדיום הזה יש את הכוח לייצר רגשות במנותק מהמציאות ובמנותק ממה שהאדם יודע ומבין. דרך הטכנולוגיה הזאת אפשר להתגבר על מה שהעין רואה ואפילו על מה שההיגיון מספר לנו".
המציאות המדומה (VR) היא בהחלט טכנולוגיה מסקרנת ויש מי שמאמינים שהיא תהיה הדבר הגדול הבא בעולם הדיגיטל. חברות ענק כמו מטא ואפל הימרו עליה בגדול, אך מנגד יש גם מי שמפקפקים בה וטוענים שהיא מסורבלת, מגושמת ולא באמת יכולה להחליף את המחשב והסמארטפון. בנוסף, בחברת מטא כבר מראים סימנים ראשונים לדעיכת הטרנד, עם ירידת המחירים של משקפי ה-VR ותגובות צוננות לעולם הווירטואלי שיצרה.
"לעבוד על המוח ולצאת לעולם דמיוני שבו הכול יכול לקרות"
אבל זה שהמציאות המדומה לא משתלטת על כל חלקה טובה במרחב הווירטואלי, עדיין לא אומר שהיא לא יכולה לשמש גם למטרות ספציפיות שהן הרבה יותר מרק בידור ופנאי, כמו לדוגמה בתחום בריאות הנפש.
אולי תופתעו לגלות שטיפול במציאות מדומה (Virtual reality therapy או VRT) הוא לא דבר חדש. מחקרים על הגישה הזאת נערכו עוד משנות ה-80, אך עסקו בעיקר בפרקטיקות כמו דמיון מודרך והיפנוזה. במסגרת טיפול כזה, מייצרים עולם דמיוני ואינטראקטיבי שבו אפשר לבצע חשיפה מבוקרת לגירויים שליליים כדי לסייע בפיתוח חוסן רגשי, או דווקא לייצר גירויים חיוביים כדי להעצים רגשות חיוביים ומחזקים.
כיום, התפתחות הטכנולוגיה מציעה הזדמנויות חדשות לחקר הגישה הזאת, בין היתר תוך שימוש במשקפי VR ופיתוחים דומים נוספים. בישראל כבר פועלות מעבדות שלומדות את הטיפול במציאות מדומה, כאשר שתיים מהבולטות שבהן נמצאות באוניברסיטת חיפה ובמרכז לטיפול שיקומי בבית החולים שיבא. בין היתר, במעבדות האלו בחנו באמצעות טכנולוגיה של חברת AppliedVR איך טיפול כזה יכול להשפיע על חולים אונקולוגיים. הממצאים הראו כי הטיפול היה יעיל בהפחתת כאב, חרדה ורגשות שליליים אחרים הנלווים להתמודדות עם סרטן.
גם בבית החולים לילדים לוסיל פקארד, המשתייך למערכת הבריאות של אוניברסיטת סטנפורד, פועלת תוכנית בשם CHARIOT, שהובילה מחקרים שונים על האופן שבו טכנולוגיית VR משפיעה על ילדים באשפוז. מהמחקרים האלו עולה בין היתר כי שיטות טיפול במציאות מדומה סייעו לילדים להפחית את החרדה הנלווית לטיפולים ואף להיעזר פחות במשככי כאבים ובתרופות הרגעה. באופן דומה, גם מחקר שפורסם בכתב העת PLOS ONE קבע כי טיפול במציאות מדומה הפחית את ההיעזרות במשככי כאבים אצל מבוגרים במחלקות האשפוז.
אופיר, שבעצמה עובדת כמטפלת, מנטורית ומאמנת להתפתחות אישית בשיטת NLP, מסבירה מה יש דווקא בשיטה הזאת שהשפיע עליה בצורה עוצמתית כל כך. "כשאתה מרכיב את המשקפיים, כולך שם, מנותק מהעולם. זו חוויה דמיונית שחווים בצורה מאוד ריאליסטית, עם כל הגוף והחושים. זה סוג של 'לעבוד על המוח', לצאת לעולם דמיוני שבו הכול יכול לקרות. יש דברים שאנחנו יכולים לדבר עליהם הרבה בטיפול, אבל פתאום כשאנחנו חווים אותם פיזית, זה מאפשר לשחרר מחסומים ומגבלות ובאמת לעבור תהליך משמעותי".
טרנד מגניב או "הטכנולוגיה של העתיד"? תלוי את מי שואלים
ככל שהעמיקה בזה יותר, כך אופיר הבינה עד כמה עמוקה ההשפעה של הטכנולוגיה הזאת יכולה להיות על הטיפול באנשים. "פתאום קראתי על חולי לב בשיקום, שהקרינו להם נופים ב-VR כשהם הלכו על מסילה והמוטיבציה שלהם ללכת ולשמור על כושר עלתה. אלו הדברים הפשוטים האלו שפתאום מכניסים עוד קצת רגש וחווייתיות לחיים, בצורה שיכולה לשפר אותם. וזו רק ההתחלה של הפוטנציאל בטכנולוגיה הזאת".
ההבנה הזאת גרמה לה להמר על כל הקופה ולהקים סטארטאפ בשם BloomVR, שפיתח סדרת מסעות ("ריידים") במציאות מדומה, שמאפשרים למטפלים רגשיים לשדרג את הטיפול שלהם. "אלו מסעות שלוקחים אנשים דרך עולמות קסומים. הם יכולים לרכב על חד קרן, לגעת בקשת בענן, לרחף מעל שמי ניו יורק, או לשוט בחלל, תוך שהם מקבלים עוגנים טיפוליים, חיזוקים חיוביים והזדמנויות לריפוי ולהתפתחות. גם אני באופן אישי משתמשת בכלי הזה בטיפולים, כהשלמה לשיח בקליניקה. המפגש כולו הוא נמשך חמישים דקות, כשהמסע ב-VR נמשך עשר דקות, אבל הוא משמש כדי לחוות רגשות מסוימים ולעבוד אותם בהמשך בשיחה".
מדלן לוברה, שטופלה אצל אופיר בשיטה הזאת, מספרת כי "התחושה היא של חוויה חוץ גופית בלי לצאת מהגוף. זה כאילו הוציאו את ה"פלאג" לרגע ויצאתי מהמציאות הזאת. עשיתי שלום למה שקורה פה והכול חזר אליי. החיים חזרו אליי. התחילו לזרום אנרגיות של שמחה ואהבה להכול".
אולם לצד הסקרנות הטבעית סביב הטכנולוגיה והפוטנציאל שלה, חשוב לזכור שעדיין מדובר בתחום שנמצא בחיתוליו ולא נחקר מספיק לעומק. הפיתוחים שכבר משמשים לטיפול ב-VR נחשבים מצומצמים ומוגבלים וגם המחקרים סביבם עדיין לא רחבים ומשמעותיים. בנוסף, תג המחיר של אביזרי ה-VR נכון להיום עדיין גבוה מדי בשביל שהם יהיו נגישים לכולם.
עם זאת, כמו שטיפולים בזום הפכו פופולריים בזמן הקורונה ועזרו להרבה אנשים לשפר את מצבם הנפשי גם אם בעבר הם לא הצליחו לעשות זאת בגלל מגבלות של מיקום גיאוגרפי או לו"ז עמוס מדי, ייתכן שבשנים הקרובות נראה גם את משקפי ה-VR המשונים נכנסים יותר ויותר לקליניקות טיפוליות. אופיר, ששוחחה איתנו רגע לפני שטסה לכנס VR בארצות הברית, סיפרה כי היא מאמינה בכל ליבה שכבר בשנים הקרובות, יותר בתי חולים ומוסדות רפואיים ירכשו כלים וטכנולוגיות מהתחום הזה. "ככה בתי החולים יוכלו להציע למטופלים רגיעה לפני ואחרי הטיפולי הרפואי, לפני ההרדמה, וכדרך להתגבר על פוביות, חרדות וסטרס. ואז, אני מקווה, עוד מטפלים רגשיים ופסיכולוגים מכל התחומים יאמצו את החדשנות הזאת כחלק בלתי נפרד מסל הכלים הטיפולי".