לא מעט מחקרים מראים שחיים בזוג הם טובים יותר לבריאות, כל עוד הזוגיות טובה. מחקר חדש מצא כי לאנשים שחיים יחד עם בן זוג יש רמות סוכר נמוכות יותר בדם, גם אם הזוגיות שלהם לא משהו. המחקר מצא כי בידוד חברתי מגביר את הסיכון לסוכרת מסוג 2.
החוקרים מאמינים שחיים עם אדם הם מקור חשוב לתמיכה חברתית למבוגרים באמצע החיים, על פי המחקר שפורסם בכתב העת בנושא סוכרת של British Medical Journal. הם גילו שההשפעות היו זהות בכל מערכת יחסים, בין אם הקשר היה הרמוני או פחות.
המחברת הראשית, קתרין פורד, מאוניברסיטת קרלטון באוטווה, אמרה כי "תמיכה מוגברת למבוגרים שחווים אובדן של מערכת יחסים זוגית או מגורים משותפים בגלל גירושים או שכול, כמו גם פירוק של סטריאוטיפים שליליים סביב מערכות יחסים רומנטיות בגיל מאוחר יותר, עשויות להיות נקודות מוצא לטיפול בסיכונים בריאותיים, ליתר דיוק הידרדרות בוויסות הגליקמי, הקשורים למעברים זוגיים אצל מבוגרים".
המחקר מתבסס על עבודה קודמת שזיהתה יתרונות בריאותיים מנישואים ומגורים משותפים, במיוחד עבור מבוגרים, יחד עם מחקרים שהסיקו כי הסיכון לסוכרת מסוג 2 קשור לבידוד חברתי, בדידות וגודל הרשת החברתית.
הצוות מלוקסמבורג וקנדה חקר אם יש קשר בין מצב משפחתי ואיכות זוגית לרמות גליקמיות ממוצעות במבוגרים, תוך שימוש בנתוני סמנים ביולוגיים ממחקר האורך האנגלי של ההזדקנות (ELSA). זהו מדגם של מבוגרים המתגוררים באנגליה בני 50 ומעלה ובני זוגם, המספקים נתונים מדי שנה, מתוכם השתמשו החוקרים בנתונים של 3,335 מבוגרים בגילאי 50 עד 89 ללא סוכרת שאובחנה קודם לכן בין השנים 2004 ל-2013.
המשתתפים נתנו דגימות דם כדי למדוד את רמות הגליקמיה הממוצעות או הגלוקוז בדם, ונשאלו אם יש להם בעל, אישה או בן זוג שאיתם הם גרים, יחד עם שאלות שמדדו אם מערכת היחסים תומכת או מתוחה.
כמו כן נאסף מידע על מספר גורמים כגון פרטים על גיל, הכנסה, תעסוקה, עישון, פעילות גופנית, דיכאון, מדד מסת הגוף וקיום סוגי קשרים חברתיים אחרים ברשת החברתית שלהם (ילד, משפחה קרובה אחרת, חבר). המחקר בדק גם את הסיכויים לטרום סוכרת, שהיו נמוכים יותר בקרב אלה שהיו נשואים או חיו חיים משותפים.
לא חייבים להיות מאושרים
ניתוח הנתונים לאורך זמן הראה שאנשים שמערכות היחסים שלהם השתנו, בגלל גירושים למשל, חוו גם שינויים משמעותיים ברמות הסוכר בדם ובסיכויים לטרום סוכרת. באופן מפתיע, איכות הקשר לא שינתה באופן משמעותי את הרמות הממוצעות של גלוקוז בדם, מה שמצביע על כך שמערכת יחסים תומכת או מתוחה הייתה פחות חשובה מסתם קיום מערכת יחסים בכלל.
כמחקר תצפיתי, החוקרים אמרו שהם לא הצליחו לקבוע סיבה, או, למשל, האם אנשים במצב בריאותי גרוע יותר נוטים יותר להתגרש. פורד אמרה כי החוקרים התייחסו לנישואים ולזוגיות כאל אותו דבר, כלומר הם אינם יודעים אם מצב משפחתי מקנה יתרונות כלשהם ביחס לחיים משותפים. המחקר גם לא חקר את היתרונות של חיים עם בן זוג או בן בית, אבל פורד חשדה ש"לא תהיה לזה את אותה השפעה".