מחקר חדש מצא כי לאנשים נשואים יש סיכון נמוך יותר לדמנציה ולהפרעות קוגניטיביות בהשוואה לאנשים רווקים או גרושים, מה שמגבה מחקר משמעותי אחר על היתרונות של זוגיות.
בהסתכלות על מדגם גדול של מבוגרים, החוקרים מהמכון הנורבגי לבריאות הציבור (NIPH) זיהו גורם מגן אפשרי בהיותם נשואים בחיים מבוגרים, בעוד שלאלה שהיו רווקים היה סיכון מוגבר באופן משמעותי לפתח את המחלה הנוירו-התפתחותית.
"יש מתאם בין להיות נשוי באמצע החיים לבין סיכון נמוך יותר לדמנציה כאדם קשיש. הנתונים שלנו מראים גם שגרושים מהווים חלק ניכר ממקרי הדמנציה", אמר מחבר המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Aging and Health, וגארד סקירבק.
כדי לבחון יותר את הקשרים בין נישואים לבריאות קוגניטיבית אצל אנשים מבוגרים, החוקרים לקחו מדגם של 8,706 מבוגרים בין הגילאים 44-68 ועקבו אחריהם כשהם מזדקנים מעבר לגיל 70. המטרה הייתה לזהות כמה מהם רווקים או גרושים ואם היה קשר לאלו שפיתחו דמנציה לאחר גיל 70.
מחקרים קודמים זיהו כי בידוד חברתי הוא גורם סיכון חזק לדמנציה, במיוחד בגברים ובאלו ללא ילדים. עם זאת, מחקר זה כלל גברים ונשים כאחד, כמו גם אנשים עם ובלי ילדים.
התוצאות הראו כי 11.6 אחוזים מהמדגם פיתחו דמנציה, ו-35.3 אחוזים פיתחו ליקוי קוגניטיבי קל (MCI). מבין האנשים הללו, השכיחות הנמוכה ביותר של דמנציה הייתה באלה שהיו נשואים ברציפות, והגבוהה הייתה באלה שלא היו נשואים, לאחר מכן גרושים, ולאחר מכן גרושים לסירוגין. כאשר החוקרים התאימו את המספרים כדי לראות כיצד היו נראים מקרי דמנציה אם לכולם היה אותו סיכון כמו הקבוצה הנשואה, החישובים שלהם הראו ירידה של 6 אחוזים במקרים.
למה זה קורה? המחקר עדיין לא יכול לחשוף אם זה חלק מהזוגיות, הסבירות ללדת ילדים, או תכונה אחרת בעלת פוטנציאל הגנה שמגיעה עם נישואים מתמשכים. זה יכול להיות גם מגוון של גורמים אחרים, כולל השמנת יתר, מתח כתוצאה מגירושים, עישון וחוסר פעילות גופנית.
ללא קשר, נראה כי אנשים לא נשואים וגרושים עשויים להוות מספר רב של מקרי דמנציה וכי להפחתת הבידוד החברתי עשויה להיות השפעה עצומה בשיפור איכות החיים של הזקנה.