כשמשהו לא עובד בזוגיות האינסטינקט שלנו הרבה פעמים הוא לחפש טיפול זוגי. אם ישנה בעיה ביחסים אז כדאי למצוא לה פתרון משותף, לא? ובכן, כן ולא. כן, היה נחמד למצוא לזה פתרון משותף, אך לפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא להתחיל בעצמנו, במנגנון שלנו שמאפשר את אותו ריקוד זוגי שבו אנו חיים וממנו אנו סובלים, לשנות אותו, ואז משם להשפיע על הדינמיקה ביחסים.
הנה דוגמא שתעזור להבין את זה קצת יותר לעומק: ש' לא מרוצה מבעלה. למה? כי הוא לא נותן לה את מה שהיא צריכה: חום, שיתוף פעולה, מישהו שאפשר לסמוך עליו. הוא לא אמביציוזי מספיק. מה היתרונות שלו? הוא אדם טוב, דואג לילדים, הוא יציב בעבודה, אנשים אוהבים אותו.
למה השלילי שהיא רואה בבעלה מתעלה על הצד החיובי? מסתבר שכך היה תמיד אצל ש'. בכל מערכות היחסים שלה היא ראתה את מה שלא עובד בבן הזוג, ולכן תמיד הגיע הרגע שבו היא התרחקה או הרחיקה. לכן היא התחתנה רק בגיל 38. והפעם היא לא רוצה לדפוק הכל ולפרק את החבילה.
לקחת אחריות על הצד שלנו
אפשר ללכת במקרה כזה לטיפול זוגי ולנסות לשפר את הדרך שבה הם מבינים, מתקשרים ומתנהגים האחד אל השנייה. אך האם זה יעזור לש' לראות את הצד החיובי בו לאורך זמן? אולי מה שיעלה את הזוגיות על מסלול חדש הוא דווקא לשנות את הנטייה של ש' לשים את האצבע על מה שלא עובד?
הרי ככל שהיא תראה יותר את היתרונות של בעלה, כך היא תהיה מרוצה יותר מהזוגיות שלה ותעביר עליו פחות ביקורת. וככל שהיא תעביר עליו פחות ביקורת, עולה ההסתברות שהוא ירצה יותר להתקרב אליה, ולתת לה לפחות חלק מהדברים שחסרים לה. זהו מעגל סגור שבדרך כלל מספיק לשנות מרכיב אחד משמעותי בו כדי לשנות אותו.
וזה בדיוק הרעיון בלהגיע לטיפול זוגי לבד: לקחת אחריות על הצד שלנו, לשנות מנגנון פנימי שלנו ואז להשפיע על הצד השני ולהזמין ממנו תגובה חדשה. איך זה עובד? הנה שלוש תובנות שיעזרו לנו להבין את זה:
1. זוגיות היא מאזניים
לכל מערכת יחסים זוגית יש שני צדדים שמזינים האחד את השני. אדם שתלטן זקוק לפרטנר שמוותר על עצמו. אדם ביקורתי זקוק לשותף שיודע לספוג. אדם פסיבי צריך לידו מישהו שיודע לקחת את המושכות. אי אפשר להתנהג בזוגיות כפי שאנחנו נוהגים בלי צד שני שמאפשר בדרך כלשהי, גם אם היא לא מודעת, את ההתנהגות הזאת.
אם אנחנו נוטים לשתוק כשהצד השני מרים את הקול, אנחנו מאפשרים את הרמת הקול. אם אנחנו לוקחים על עצמנו הכול בבית, אנחנו מאפשרים לצד השני להיות מה שאנחנו קוראים לו 'פרזיט'. יש שני צדדים, וצעד חשוב לשיפור איכות היחסים הוא לקחת אחריות על הצד שלנו בסיפור.
2. מערכות יחסים רבות בנויות על ציר זוגיות פוגעני
מה זה ציר פוגעני? ציר עליו נעה מערכת היחסים ובו כל אחד מבני הזוג תופס צד אחד מנוגד לשני, ציר שמכיל פגיעה וחוסר הרמוניה: מתעלל מול קורבן, משתלט מול מוותר על עצמו, עושה הכל מול פרזיט, ביקורתי מול מתכווץ. ככל שהשנים עוברות, בדרך כלל הציר עליו הזוגיות שלנו מושתתת הולך ומתעצם, עד שמגיעה נקודה שבה אנחנו אומרים שאי אפשר להמשיך יותר ככה.
למה אנחנו חיים על הציר הזה? בדרך כלל מבט קצר על הבית שבו גדלנו ועל הבית שבו בן זוגנו גדל מסבירים את זה. אנחנו קולטים בדרך כלשהי דפוס יחסים מההורים שלנו ומשכפלים אותו בזוגיות שלנו. אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו בחירה, אך לפעמים הבחירה שיש לנו היא רק בין שני הצדדים של הציר שגדלנו לאורו.
אם בן הזוג לא עושה כלום בבית, אנחנו בדרך כלשהי מאפשרים את זה. אם בן הזוג כל הזמן מעביר עלינו ביקורת, משהו בנו מאפשר לזה להתרחש. יש איזה הקשר חיובי למילה 'מאפשר'. אני מאפשרת לו לצאת עם חברים, אני מאפשר לה לעשות מה שהיא רוצה. אך זה עובד גם הפוך: בדרך לא מודעת אני מאפשר לה לדבר אלי לא יפה, או אני מאפשרת לו לא לעשות כלום בבית.
איך אנחנו מאפשרים התנהגות כזו שבפועל פוגעת בנו? כי אנחנו חיים על ציר זוגיות שמאפשר פגיעה, ועד שלא נשחרר אותו - הוא ימשיך להפעיל אותנו וליצור מציאות שהרבה פעמים מנוגדת לרצוננו לחיות בזוגיות נעימה ומיטיבה.
3. מספיק אחד בשביל ליצור ריקוד זוגי חדש
כשאדם מפסיק לשתוק מול פגיעה, הצד הפוגע לא יכול להישאר באותו המקום. כשאדם מפסיק לוותר על רצונו, הצד השני לא יכול להמשיך להשתלט. כשאדם מפסיק לקחת על עצמו הכול בבית, הצד השני לא יכול להמשיך לא לעשות כלום. כדי לשנות דינמיקה זוגית, הרבה פעמים הדבר שאנחנו צריכים לעשות הוא לשנות את הצד שלנו בסיפור.
אם נפסיק להעביר ביקורת אז הצד השני יוכל להפסיק לחשוש לתקשר איתנו, ואולי אפילו לרצות להתחיל להתקרב. אם נפסיק לוותר על עצמנו ועל הרצונות שלנו, הצד השני יאלץ לקחת אותנו יותר בחשבון. כל שינוי שאנחנו עושים בציר הזוגי מהצד שלנו משפיע גם על הצד השני, וגורם לו לחפש איזון חדש מולנו.
זוגיות היא משחק סכום אפס. אף אחד לא יכול להמשיך להתנהג כפי שהוא מתנהג במרחב המשותף אם אנחנו זזים מהמקום שלנו על פני הציר. לכן, במקרים רבים שינוי אישי יוצר שינוי זוגי.
גילי ויינטראוב הוא מטפל רגשי ויוצר גישת טיפול זוגי בחצי