פעמיים בשנה הילדים שלנו מקבלים תעודות. פעמיים בשנה הם וגם אנחנו ממתינים בדריכות, במתח ובהתרגשות רבה לתוצאות. זה נכון גם אם אין לכם מושג למה לצפות וגם אם כבר קיבלתם תמונה חלקית או מלאה באסיפת ההורים או בשיחות עם המורים והילדים.
מטבע הדברים, ביום הזה אפשר לצפות לאחד משני תרחישים אפשריים. כשהתעודה טובה, מובן שהיא תעורר שמחה ונחת אצלכם ואצל הילדים. אולי תחגגו עם פיצה משפחתית, אולי תצאו לבילוי מהנה וכמעט בטוח שתשתפו גם את בני המשפחה המורחבת בחדשות הנפלאות. מנגד, כשהתעודה מצביעה על "כישלונות" כאלו ואחרים, אפשר להבין מדוע היא יכולה לעורר אכזבה ותסכול, בין אם הרגשות האלו יתפרצו החוצה ובין אם הם יישארו חבויים עמוק בפנים.
"אם הוא ימשיך ככה, לאן הוא יגיע?"
משיחות רבות שערכתי עם הורים שהגיעו לייעוץ בעקבות תעודות מאכזבות של ילדיהם, התרשמתי בעיקר מחוסר האונים והלחץ שלהם מול ה"כישלונות" שמודפסים על הנייר המהודר. "מה יהיה איתו?", זו שאלה שחוזרת המון במפגשים האלו, "אם הוא ימשיך ככה, לאן הוא יגיע? אם כבר עכשיו הוא מתקשה, מה זה אומר על מה שיהיה בבגרויות? בצבא? באוניברסיטה?".
אי אפשר להתעלם מהעובדה שקשיים בלימודים מייצרים מצב לא פשוט, שעלול להלחיץ ולהדאיג מאוד. כמובן שאנחנו כהורים רוצים לראות את הילדים שלנו מצליחים, פורחים, מרוצים מעצמם, מתנהגים באופן מכבד ועטופים בחברים שדוחפים אותם קדימה. וכשהציפיות שלנו לא מתממשות במציאות, המוח האנושי נוטה לרקום סיפורי אימה מלחיצים, שחשוב להיות מודעים אליהם ולקשר התלוש בינם לבין החיים עצמם.
"כל נסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה"
כולנו רוצים להיות הורים טובים יותר לילדינו. כדי לעשות את זה, כדאי לחשוב איך לשנות את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו ועל הילדים שלנו. ההמלצה הזאת, חשוב להבין, מגובה במחקרים רבים שנערכו לאורך השנים ומראים שאפילו שינויים קלים בניסוח של הנרטיב במוח יכולים לייצר השפעה אדירה על החיים בשורה ארוכה של היבטים.
לדוגמה, במקום לראות את הכישלון כדבר מפחיד ומאיים, אפשר להתייחס אליו כהזדמנות. לתפיסתי, הכישלון אינו ההיפך מהצלחה, אלא האירוע המשלים שלה. בהקשר הזה, ד"ר צבי ציקליק פרסם מאמר אקדמי בשם "למידה מכישלונות" שבו הוא ממחיש כמה חשוב להפסיק לתייג את המונח "כישלון" כשלילי, ובמקום זאת להתייחס אליו כצעד חיובי וקריטי במסע להתפתחות והתחדשות.
גם ההיסטוריה מלאה בסיפורים על אנשים שחוו כישלונות רבים עד שהצליחו בגדול. תומס אדיסון, ממציא נורת הליבון החשמלית, התייחס פעם לחשיבות הכישלון כדרך להשגת המטרה: המצאת הנורה החשמלית באה רק לאחר שנכשל ב-10,000 ניסיונות קודמים. באחד מציטוטיו המפורסמים אמר: "אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתי, כל נסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה".
גם מייקל ג'ורדן, הכדורסלן האגדי, סיפר בסיכום הקריירה שלו ש"החטאתי יותר מ-9,000 זריקות לסל, מתוכן 26 היו זריקות מכריעות במשחקים. הפסדתי בכמעט 300 משחקים, נכשלתי שוב ושוב בחיי - וזו בדיוק הסיבה שהצלחתי". הסיפורים מעוררי ההשראה האלו מלמדים שקושי יכול להיות הזדמנות, אבל רק בתנאי שיודעים איך ללמוד ולצמוח ממנו. כדי שזה יקרה, חשוב שאנחנו ההורים נעבוד ביחד עם הילדים שלנו על חקר הכישלון כהזדמנות להתפתחות.
"תחקיר ההתרסקות" והפירות המתוקים שלו
כשמטוס מתרסק, שורה של מומחים בעלי שם עולמי מתקבצים כדי לתחקר לפרטי פרטים את האירוע ולגבש מסקנות שמופצות לחברות תעופה ורשויות בכל רחבי העולם על מנת למנוע ממקרים דומים להתרחש בעתיד. להבדיל אלפי הבדלות, כשתלמיד חוזר הביתה עם תעודה שנתפסת כ"כישלון", חשוב לבצע תחקיר יסודי על מנת להבין איך לשפר את מנגנון הלמידה ולצלוח את האתגרים בצורה מיטיבה ויעילה יותר בהמשך הדרך.
כדי להבהיר איך מנהלים תהליך כזה בצורה מיטיבה, אני רוצה לשתף בדוגמה קצת אחרת, שאולי תפתיע אתכם. השבוע המורה שלי ליוגה ראתה שחלק מהתלמידים לא ביצעו נכון את התנוחה שהסבירה עליה, אז היא ביקשה מתלמידה שביצעה את התרגיל באופן שגוי להדגים. אני זוכרת שדי הופתעתי מהבקשה. למה לבקש דווקא מזו שנכשלה? אבל בעוד שגלית הניעה אותה לאט לתנוחה הנכונה והסבירה לנו מה צריך לתקן, הבנתי כמה נכון ללמוד מביצועים כושלים. התיקון המחיש בצורה מדויקת מה כולנו היינו צריכים לעשות כדי לשפר ולדייק את התנועה.
עוד בנושא:
כך תלמדו את הילדים שלכם להיכשל בלי לתת לזה לשבור אותם
הורות רעילה: 4 דברים שאתם צריכים להפסיק לעשות לילדים שלכם
ממש כך, גם הורים יכולים לבדוק ביחד עם ילדיהם מה לא עובד, מה כן עובד, מה צריך לשנות והאם הפחד מכישלון משתק אותם ומונע מהם להתקדם. בהקשר הזה, חשוב לבדוק אם ההימנעות מלמידה היא תוצאה של חוסר אונים נלמד, שלאט ובהדרגה מטפח ייאוש וסלידה מהלימודים. אולי תחושת המסוגלות של הילד נמוכה והוא אינו מאמין שהוא בכלל יכול להגיע להישגים גבוהים יותר? אולי יש לו פערי ידע שצריך להשלים והוא לא יודע איך? אולי הוא מתמודד עם הפרעות קשב וריכוז שמונעות ממנו לתפקד "כמו כולם"?
אלה רק מעט דוגמאות לשאלות שאין בהן ביקורת או האשמה, אלא רצון ללמוד, להבין ולשנות ביחד. כך, במקום שתעודה "גרועה" תגרום אכזבה ותסכול, ניתן להפוך את האירוע להזדמנות להתחבר לילדיכם, לגרום להם להבין שאתם רואים אותם ושאתם תעשו הכול כדי למצוא ביחד איתם פתרונות לשיפור המצב. וכפי שניסח זאת נשיא ארצות הברית לשעבר פרנקלין רוזוולט, "האומץ להעז וחוסר הפחד מכישלון הם הבסיס לכל מהלך יזמי וחדשני".
הכותבת היא ורד סנדק, מנחת הורים מומחית בתחום הפרעות קשב ולקויות למידה, בשיתוף עם אתר אקספרטס - ייעוץ מומחים