אוקטובר הוא חודש המודעות הבינלאומי לסרטן השד. שלטי חוצות וקמפיינים בכל המדיות קוראים לנשים ללכת להיבדק ולשים לב לסימנים חשודים, כי גילוי מוקדם מציל חיים. אוקטובר הוא חודש ורוד, ולא במקרה - סרטן השד היא המחלה הממארת השכיחה ביותר בקרב נשים, היא פוגעת באיבר שמזוהה עם נשים ונתפסת כמחלה "של נשים", אבל גם גברים יכולים לחלות בה. מכיוון שרבים אינם יודעים את הפרט החשוב הזה, יש מקום להגברת המודעות לנושא, וחודש אוקטובר הוא הזדמנות מצוינת לעשות זאת.
ב-8 השנים האחרונות אני העובדת הסוציאלית במרכז לבריאות השד בבית החולים איכילוב. אני מלווה מדי יום נשים רבות שאובחנו עם סרטן השד, אבל אחת לכמה זמן פוגשת גם בגבר שאובחן עם המחלה. הדברים שאביא מבוססים על המפגש שלי עם גברים בבית החולים ועל על ממצאי עבודת הדוקטורט שכתבתי שבמסגרתה חקרתי את החוויה של גברים שאובחנו עם סרטן השד בישראל.
בכל שנה מאובחנים בישראל בין 50 ל־70 גברים עם סרטן השד, ושכיחות המחלה עומדת על 1 עד 1.5 אחוזים מכלל מקרי סרטן השד. גבר שחולה בסרטן השד מטופל במרפאות המתמחות בטיפול במחלה, ובנשים. דמיינו מה מרגיש גבר שאובחן עם סרטן, התמודדות מורכבת ללא קשר לזהות המגדרית של המחלה, ושעליו לשבת מוקף נשים בהמתנה לממוגרפיה או לכירורג/ית שד. גברים רבים מתארים את ההמתנה לצד נשים ואת המבטים שנועצים בהם כמעוררים אי נוחות ומבוכה. בנוסף, עלוני המידע העוסקים במחלה מיועדים לנשים, כתובים בלשון נקבה ועוסקים בסוגיות המעסיקות נשים כמו התאמת חזייה לאחר ניתוח - גם מידע שאינו רלוונטי ולא מותאם לצרכיו של גבר, אבל גם מחזק את החוויה של חוסר שייכות למקום.
הגברים שפגשתי וראיינתי היו מרוצים מהטיפול הרפואי שקיבלו. לצד שביעות הרצון חלקם פגשו בדרך מזכירות/טכנאים/רוקחים שהופתעו מכך שגם גברים חולים במחלה, או באנשי צוות רפואי שפגשו בתחילת הדרך שהדגישו בפניהם עד כמה המחלה נדירה או שאין להם ניסיון בטיפול בגברים. הסיטואציות האלה מייצרות חוויה של שונות, אחרות, בדידות ומבוכה בקרב הגברים המאובחנים במחלה.
השכיחות הנמוכה יחסית של המחלה בגברים באה לידי ביטוי גם במעט מחקר קליני בנושא, ולכן הטיפול מבוסס בעיקרו על המחקר הקיים העוסק במחלה ובטיפול בה בקרב נשים. אחד ההבדלים המרכזיים בין הגישה הטיפולית בגברים לנשים הוא הנטייה לבצע יותר ניתוחים לכריתת השד אצל גברים מאשר ניתוחים משמרי שד. הסיבה המרכזית לכך היא מיעוט רקמת השד אצל גברים שלא תמיד מאפשר לשמר את השד. יחד עם זאת, גם כאשר קיימת אפשרות כירורגית לשמר את השד, הנטייה היא לבצע ניתוח לכריתת השד.
הסיבה לכך קשורה לתפיסה רווחת שלשד של גבר אין משמעות תפקודית או רגשית עבור גבר. מאותה הסיבה גם פרוצדורות לשחזור הפטמה פחות מקובלות כשהמטופל הוא גבר. אולם, הספרות המחקרית מלמדת שאחד הדברים המרכזיים שמפריעים לגברים שחלו במחלה (וכאמור עברו לרב ניתוח לכריתת שד) הוא המראה של החזה המנותח, שמתאפיין בצלקת, היעדר פטמה וא-סימטריה, וגברים רבים מסתירים את החזה כדי להימנע מחשיפת העובדה שחלו בסרטן השד. הם יבחרו ללכת עם חולצה בים או בבריכה, מקומות בהם מקובל שגברים הולכים חשופי חזה, או יהיו עסוקים באופן בו החולצה שהם לובשים מסתירה היטב את הא-סימטריה שנוצרה בחזה. חשוב שהצוותים הרפואיים יהיו מודעים לקושי הזה של המטופלים הגברים, יכירו בו ויציעו להם מענה מתאים, כפי שמציעים לנשים.
בחודש אוקטובר הוורוד המוקדש להעלאת המודעות לסרטן השד, צריך לדבר גם על סרטן השד בגברים. העלאת המודעות הציבורית לכך שגם גברים יכולים לחלות במחלה, ולסימנים שיש לשים אליהם לב חשובים - כי גילוי מוקדם יכול להציל גם חיים של גברים. אבל להעלאת המודעות והרחבת השיח הציבורי בנושא תפקיד נוסף להצלת חיים - בכוחם להביא לשינוי בחוויה של הגברים שאובחנו עם המחלה ולטשטש את המבוכה והבדידות שחלקם מרגישים, אך לא צריכים להרגיש.