למה אנחנו כל כך מפחדים להתאהב?

"אני רוצה למצוא זוגיות, אבל זה פשוט לא מצליח לי", הוא משפט שנשמע - בצורה כזו או אחרת - אינספור פעמים בחדר הטיפולים. כל כך הרבה פעמים עד שלעיתים נדמה שלהיות בזוגיות היא משימה בגדר חובה, כאילו שאם אנחנו לא בזוגיות משהו לא בסדר איתנו. מבט זריז בלוח השידורים של כל אחד מגופי השידור יכול לאשש את המחשבה הזו, כשמספר תוכניות הטראש-ריאליטי שמטרתן להיכנס אליהן ללא זוגיות ולצאת מהן מאוהבים ומאושרים מרקיע שחקים. אז בתור התחלה, וזו התחלה חשובה שכדאי לזכור אותה, להיות בזוגיות היא כנראה לא משימת חייכם, ואם אתם לא נמצאים באחת כזו זה לא אומר שאתם מקולקלים.

ולמרות זאת, לפעמים יש רצון וניסיון אמיתיים להיות במערכות יחסים רומנטיות, אבל יש משהו שעוצר אותנו. למרות שהיא חכמה, מצחיקה, יפה וכל מה שיכולת לחשוב עליו, זה פשוט לא הולך. למרות שהוא רגיש, אינטליגנטי והוא מסתדר עם הכלב שלך הכי טוב בעולם, משהו שם חסר. למרות אינסוף דייטים, הזוגיות המיוחלת וההתאהבות פשוט לא שם.

לפעמים זה מתבטא במשפטים כמו "נגמרו הרווקים האיכותיים בגיל שלי בעיר" או "פשוט עוד לא מצאתי את האחת הנכונה", לפעמים זה הופך להעדפה של החופש והריגוש של חיי הרווקות כי נמאס לנו להתאכזב, ולפעמים זה פשוט נראה כמו המון מערכות יחסים קצרות שמגיעות ברצף אחת אחרי השניה, שתמיד חסר בהן משהו.

אבל פעמים רבות כל הדברים האלה הם לא יותר מהסוואה של פחד. פחד מלהתאהב באמת. אפילו יש לזה שם בתרבות הפופ - פילובופיה (philophobia, רק בואו נזכור שממש לא מדובר בהפרעה עם קריטריונים לאבחנה, אלא רק בשם). מדובר בפחד חמקמק, שיודע להסתיר את עצמו די טוב, שיכולות להיות לו סיבות שונות ומורכבות. הנה כמה אפשרויות:

מערכת יחסים חדשה היא טריטוריה לא מוכרת, ולרובנו יש פחד בסיסי וטבעי מהלא נודע והלא מוכר. להרשות לעצמנו להתאהב משמעותו לקחת סיכון - לתת אמון באדם אחר (שבשלב הזה אנחנו עדיין לא מכירים ממש טוב), לתת לאדם אחר להשפיע על הרגש והתחושות שלנו, לעיתים אפילו להיות תלויים במובנים מסוימים. כל אלה גורמים לנו להרגיש חשופים ופגיעים, ואנחנו לא אוהבים את זה. ההגנות הבסיסיות שלנו מאותגרות ונכנסות לפעולה ומנסות למנוע מאיתנו פגיעה אפשרית דרך אמונה שככל שאיכפת לנו יותר כך הסיכוי שניפגע גדול יותר. מנקודת מבט כזו - אם לא נפתח רגש ולא יהיה איכפת לנו, לא נוכל להיפגע. מניסיון אישי, זה פשוט לא עובד ככה.

"עם עונג בא כאב" זו אמירה שצריך לחדד. המשמעות שלה היא לא שכל דבר טוב מערב בתוכו בהכרח דבר רע, אלא שהיכולת שלנו להיפתח היא רוחבית, ולא סלקטיבית - אנחנו לא יכולים להיפתח רק לדברים טובים, ואנחנו לא יכולים להימנע רק מדברים לא טובים. אם אנחנו נפתחים זה להכל, ואם אנחנו נמנעים זה מהכל. כלומר, אם נאפשר לעצמנו להיפתח להתאהבות (דבר טוב) נסתכן בלהרגיש גם את הדברים הפחות טובים.

אנחנו לא תמיד שמים לב לאופן שבו ההיסטוריה שלנו משפיעה עלינו, וכניסה למערכת יחסים חדשה לא שונה בהיבט הזה. כל הדרכים בהן נפגענו במערכות יחסים קודמות (רומנטיות ולא רומנטיות, החל מהילדות שלנו) נצרבות בנו. זה לא אומר שבהכרח נסבול מטראומה נוראית מכיתה ב' שתדפוק לנו את שארית החיים, אבל הנפש שלנו תזכור את זה. לכל הפגיעות האלה, השריטות הקטנות על מנגנוני ההגנה שלנו, ישנה השפעה על האופן שבו אנחנו תופסים את האנשים אליהם אנחנו מתקרבים ועל האופן שבו אנחנו מתנהגים במערכות יחסים רומנטיות. דינמיקות ישנות ושליליות גורמות לנו להיות זהירים יותר באשר למי וכמה אנחנו מוכנים להיפתח, וייתכן מאוד שנרצה להתרחק, באופן לא מודע, מאינטימיות משום שהיא מציפה בדיוק את אותם רגשות שליליים וישנים - כאב, אובדן, כעס, דחייה ועוד.

לכולנו יש קולות פנימיים מכל מיני סוגים. חלקם חיוביים, חלקם שליליים. הקולות הפנימיים האלה הם תוצאה של חוויות והתנסויות מהעבר שלנו, וביחד הם מרכיבים את התפיסה העצמית שלנו. אותה תפיסה היא לא תמיד חיובית, אבל היא תמיד מוכרת. היא האופן שבו אנחנו מכירים את עצמנו וחושבים על עצמנו. כאשר אנחנו נפתחים לאדם אחד ומאפשרים לו להתקרב אלינו, מאפשרים לו לראות את הצבעים הפנימיים שלנו, הוא עשוי לראות דברים אחרת ממה שאנחנו רואים. כלומר, לראות אותנו ולתפוס אותנו באופן שונה מזה שאנחנו תופסים את עצמנו, והמפגש שלנו עם נקודת המבט הזו לא תמיד קל. פעמים רבות נעדיף להישאר עם נקודת המבט הקיימת, פשוט כי היא מוכרת, מאשר לנסות ולאמץ תפיסה עצמית חדשה שונה (הרבה פעמים משום שלתפיסה עצמית חדשה תהיה השפעה על כל שאר מערכות היחסים שלנו בעולם, השפעה שאנחנו לא תמיד יכולים לצפות אותה).

תפיסה רווחת היא שככל שיש לנו יותר, כך יש לנו יותר מה להפסיד. תחת אותו מבנה, ככל שמישהו חשוב לנו יותר, כך נפחד יותר לאבד אותו. העניין הוא שכאשר אנחנו מתאהבים או נמצאים במערכת יחסים קרובה ואינטימית (רומנטית או לא) אנחנו מתמודדים לא רק עם הפחד לאבד את הצד השני, אלא גם עם העובדה המצערת שלכולנו יש תאריך תפוגה. בין אם מדובר במוות ממשי של הצד השני במערכת היחסים ובין אם מדובר במוות מטאפורי בדמות פרידה וסוף מערכת היחסים, זה מזכיר לנו באופן לא מודע שגם אנחנו סופיים. בהרבה מקרים, אותה מערכת יחסים גם מעניקה לחיים שלנו יותר ערך ומשמעות, שהופכים גם הם לדבר שאנחנו יכולים להפסיד במידה ומערכת היחסים הזו תיגמר.

בניסיון (לא מאוד מוצלח יש לציין) לטשטש את הפחד הזה ולא להתמודד איתו אנחנו עלולים להתעסק בדאגות מלאכותיות ושוליות, להתחיל ריבים עם בן/בת הזוג, ובמקרים קיצוניים יותר פשוט לוותר על מערכת היחסים או להימנע ממנה מלכתחילה. ברוב המוחלט של המקרים אנחנו לא נהיה מודעים לכך שההתנהגות שלנו משקפת למעשה הגנה מפני פחדים קיומיים, נעשה לאותן התנהגויות רציונליזציה, ונמצא אינסוף סיבות למה אנחנו לא צריכים להיות במערכת היחסים הזו. אולם לכל אותן סיבות יש ככל הנראה פתרונות, ומה שבאמת מניע אותנו הוא פחד עמוק יותר.

אם זיהיתם את עצמכם באחד מהסעיפים, קודם כל דעו שאתם לא לבד, ושכמו כל פחד ניתן להתגבר על זה. אבל זה דורש קצת עבודה והרבה כנות.

ראשית, היו כנים עם עצמכם ונסו לחשוב ממה בדיוק ולמה אתם מפחדים - אל תברחו מזה, וזכרו שאין אף אחד כרגע חוץ מכם, לשקר לעצמכם לא ישנה את המצב. סביר להניח שהפחד שלכם הוא לא מהאהבה עצמה, אלא הפנמה של פחדים אחרים כמו הפחד להיפגע או פחד מאובדן. האם נפגעתם בעבר והמחשבה על לאהוב מישהו אחר מעוררת בכם פחד? האם אתם נוטים להרחיק מכם אחרים? האם אתם חוששים או נמנעים מלשתף את התחושות והרגשות שלכם עם אחרים? זכרו שזה נורמלי לגמרי לשמור ולהגן על עצמנו, אבל חשוב לשים לב שאנחנו שומרים על עצמנו מפני האנשים הנכונים, ולא מפני כל העולם.

שנית, ואחרי שניסיתם להבין עם עצמכם מה מעורר את הפחדים שלכם, נסו לאפשר לעצמכם לחוות את כל מגוון הרגשות שלכם באופן האמיתי והעמוק ביותר שאתם מצליחים. הכרה של הפחדים שלנו ושל אופן ההשפעה שלהם על ההתנהגות שלנו היא צעד חשוב ביכולת ליצור ולבסס מערכות יחסים. כן, יש בזה סיכון. תמיד יש סיכון, זה חלק מהותי ובלתי נפרד מהתאהבות ומהחיים. אם אתם חוששים להוריד את המגננות שלכם, נסו לחשוב איך אתם רוצים שהעתיד שלכם יראה. זכרו שאמנם אף אחד לא יכול להבטיח לכם שתבלו את שארית החיים שלכם עם אדם אחד שאתם אוהבים, אבל אף אחד לא אמר שזה צריך להיות אדם אחד לנצח ואף אחד לא אמר שאדם אחד חייב לספק את כל הצרכים שלכם יחדיו (להיפך, הציפיה שאדם אחד ויחיד יוכל למלא את כל הצרכים שלנו היא ציפייה לא ריאלית שרק תמנע מאיתנו את היכולת לקיים מערכות יחסים רומנטיות).

בנוסף, זכרו שזה ממש בסדר, ואפילו רצוי לפעמים, להיות פגיעים. זה לא פשוט להיות פתוחים ואמיתיים לחלוטין עם אדם אחר, אבל אינטימיות רגשית היא הכרחית למערכות יחסים, והמשמעות שלה היא בין השאר שנהיה חשופים.

לבסוף, וזה סוף חשוב, זכרו שזה לוקח זמן. להתגבר על פחד - כל פחד - זה לא דבר שקורה בין לילה, זה מרתון לא ספרינט. יכול להיות שהאדם הראשון, השני או אפילו העשירי שתפגשו לא יהיה כזה שמתאים לכם וכזה שתתאהבו בו, אבל זה לא צריך לגרום לכם להרגיש שאתם לא ראויים לאהבה או לא שווים אותה. יש כאן גם עניין של התאמה. זה לא שלכל סיר יש מכסה, אבל למצוא את האדם שתרגישו נוח מספיק מולו כדי להיות חשופים, פגיעים, אמיתיים וכנים עלול לקחת יותר זמן משחשבתם. זה גם לא צריך לקרות בדייט הראשון.