זה לא סוד שהחל מגיל 50 הראייה שלנו משתנה ואנחנו רואים מטושטש יותר, שדה הראייה קטן וגופים מרצדים. וההידרדרות הזאת בראייה לא מפסיקה בגיל 50: בגיל מבוגר יותר קיים סיכוי לניוון מקולרי תלוי גיל (AMD), קטרקט וגלאוקומה, מחלות העלולות לגרום לעיוורון. אז מה עושים?
רופאים ממליצים לכל אדם מעל גיל 50 להיבדק על ידי רופא עיניים אחת לשנתיים, והחל מגיל 65 אחת לשנה. אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון כמו עישון, או בעיות עיניים תורשתיות במשפחה צריכים להיבדק בגילאים צעירים יותר. אחת הסיבות לחשיבותה של הבדיקה היא מחלת AMD, הגורם העיקרי לעיוורון בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי בישראל.
מחלת ה-AMD, או Age-related Macular Degeneration, הידועה בעברית כניוון רשתית, היא מחלה עצבית המובילה לעיוותים בראייה והיא גם הגורם העיקרי לעיוורון בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי בישראל ובכלל מדינות המערב, ובגיל 75 ניתן לזהות סימנים למחלה בשליש מהאנשים באוכלוסייה. המחלה מתבטאת בחולשה של הרשתית, שהיא השכבה העצבית שנמצאת בחלק האחורי של גלגל העין וקולטת את האור על מנת להעביר את המידע למוח ולייצר תמונה. הרשתית גם פעילה מבחינה מטבולית, צורכת הרבה אנרגיה ומייצרת חומרי פסולת.
בשלב ההתחלתי של המחלה, הנקרא "השלב היבש", ישנה שקיעת גבישים קטנים של אותם חומרי פסולת שנקראים קרוזן מתחת למרכז הרשתית. אצל אדם רגיל, זוהי השכבה שאמורה לנקות את חומרי הפסולת ששוקעים שם, אך עם הגיל ובעקבות גורמים נוספים השכבה הזאת נחלשת. בין הסיבות הנוספות להיחלשות השכבה הם נטייה גנטית, בה אחד האנזימים עם חסר מסוים, או נזקים אחרים כמו עישון, המוביל לעומס של פסולת שהגוף צריך לנקות. רקע תורשתי גם הוא מהווה גורם סיכון משמעותי. לדוגמה, שכיחות המחלה הנה פי 2-4 לערך גבוהה יותר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים.
בשלב ההתחלתי אמנם לא נגרם נזק, לא קיים כאב ואין הפרעה בראייה, אך עם התקדמות המחלה קורים שני דברים - התאים של הרשתית מתחילים להתנוון ונוצרות נקודות קטנות מתות בראייה, ובנוסף בשכבה שמתחת לרשתית יכולים לצמוח כלי דם לא תקינים אל תוך הרשתית, והם יכולים גם לדמם ולהפריש נוזלים. שלב זה נקרא "השלב הרטוב", ומכיוון שהרשתית אמורה להיות שכבה שקופה ודקיקה, הצטברות של נוזלים או דם מפריעים מאוד לראייה.
מה ניתן לעשות ואיך מטפלים?
איך למנוע מעבר מהשלב היבש לשלב הרטוב?
כיום, עדיין אין טיפול תרופתי, אך ברגע שמאבחנים את השלב היבש ניתן לקבל תרכובת של ויטמינים שמקטינה את הסיכון לעבור לשלב הבא. הסטטיסטיקה אומרת שתוך חמש שנים, 30 אחוזים מהאנשים שיש להם ניוון רשתית יבש יעברו לשלב הרטוב. בנוסף לכך, נדרש להיות במעקב מתמיד גם אם מגלים את המחלה בשלב מוקדם, לשמור על אורח חיים בריא, שמירה על ערכי לחץ דם תקינים, פעילות גופנית והימנעות מעישון.
מה הטיפול עבור אנשים שכבר הגיעו לשלב הרטוב?
על אף שהמחלה לא מובילה לעיוורון ב-100 אחוזים, כיוון שהיא פוגעת רק במרכז הרשתית והאדם ממשיך לראות בהיקפים, עדיין, מכיוון שמדובר במחלה של שתי העיניים, ההפרעה נחשבת משמעותית לראייה.
בעבר, הטיפול הנהוג והעיקרי היה טיפול לייזר, אך הוא גרם גם לנזק כי חוץ מהרשתית הפגועה, הטיפול פגע גם ברשתית התקינה. בשנים האחרונות התחזקה ההבנה כי תרופות שמוזרקות ישירות לתוך חלל העין יכולות להועיל ולהאט הדרדרות כיוון שהם מונעים צמיחת כלי דם לא תקינים וגורמים לנוזל והדם להיספג. הזריקות, לעומת זאת, ממוקדות ולכן משמרות ומשפרות את הראייה לאורך שנים.
מדובר בזריקת נוגדנים לחלבון VEGF, גורם גדילה האחראי להתפתחותם של כלי הדם החדשים הנוצרים בעין בתהליך הניוון. החלבון נמצא בגוף באופן טבעי אך הכמות שלו עולה במצבים מסויימים של חוסר חמצן או דלקת והוא חלק מהפתולוגיה של הרבה מחלות כלי דם, כולל סרטן, והטיפול חוסם את פעולתו של חומר זה ועל ידי כך מונע את התפתחותם של כלי הדם החדשים.
כיום יש כמה זריקות כאלו, שמתבצעות על ידי רופאי עיניים, ובדרך כלל על ידי רופאי עיניים מומחים לרשתית. אחת מהזריקות היא ממוקדת למחלה ורלוונטית ל-20 אחוזים מהחולים בקו שני הסובלים מהשלב הרטוב. הטיפול מייבש טוב יותר את הרשתית ואף מרווח בין פרקי הזמן שנדרשים לכל זריקה לעומת זריקות אחרות, מה שמאפשר לחולים איכות חיים ברמה גבוהה הרבה יותר.
הכותבת היא מנהלת מכון עיניים אסותא השלום וראש תחום עיניים ברשת אסותא מרכזיים רפואיים