לקות ראייה בגיל מבוגר היא תופעה שכיחה למדי, ואחת המחלות הנפוצות ביותר היא מחלת AMD שקיימת בקרב 30 אחוזים מבני ה-70 ומעלה. AMD מתאפיינת בניוון ברשתית העין בשל הזדקנות של חיישני האור שנמצאים בשכבות החיצוניות של הרשתית ותאי פיגמנט שנמצאים תחתם. למחלה גורמי סיכון תורשתיים וגנטיים, אך גיל החולה הוא גורם הסיכון העיקרי.
הסוג הנפוץ ביותר של מחלת AMD הוא 'הסוג היבש' והוא מתאפיין במשקעים הנקראים 'דרוזן' שנוצרים מתחת לרשתית באזור מרכז הראייה ברשתית ומורכבים מתוצרי בלייה של חיישני העור של הרשתית בשילוב שומנים וחלבונים. בשלב הזה לא מתרחשת פגיעה בראייה, למעט במקרים שבהם שכבת הפיגמנט מתנוונת ולא מתפקדת ואז יכולה להתרחש ירידה משמעותית בראייה המרכזית. תהליך זה מכונה 'ניוון גיאוגרפי' משום שהוא מתבטא בכלי דם הנגלים מתחת לרשתית ונראים כמפה.
אצל 10 אחוזים מהחולים, המחלה תתקדם מהסוג היבש לשלב המכונה 'הסוג הרטוב', שלב שמתאפיין בגדילה של כלי דם בלתי תקינים מתחת לרשתית שמהם דולף חלבון, שומן, נוזל, דם ותוצריו, וכתוצאה מכך נחסם אזור שלם בראייה המרכזית. לעיתים החולה סובל קודם כל מראייה מעוותת ושדה הראייה שלו הולך ומצטמצם בהדרגה. AMD כמעט לעולם לא מגיעה לכדי עיוורון מלא, אך ללא טיפול היא עלולה לגרום לפגיעה קשה בראייה המרכזית שמקשה על החולים לזהות פנים, לקרוא, לכתוב, לנהוג ועוד.
הפניצילין של רפואת העיניים
כל עוד אין ירידה בראייה, חולים רבים אינם מגיעים כלל לידי אבחון עד שמצבם מתדרדר לסוג הרטוב, ואומנם אין כל טיפול לשלב היבש, אך מתן של ויטמינים ומינרלים מסוימים מקטינים את הסיכוי להתקדמות המחלה ב-25 אחוזים. בדיקות עיניים שגרתיות מגיל 50 יכולות להביא לאבחון המחלה ולאפשר ניטור נכון יותר של המחלה.
עד לפני 15 שנה לא היה כל טיפול לחולים בצורה הרטובה, וכשהופיע הטיפול ל-AMD הוא היה כה מהפכני עבור החולים שאפשר היה לדמות אותו להופעת הפניצילין בעולם, ממחלה שבהכרח מביאה לעיוורון, הפכה AMD למחלה שכמעט אף אחד לא מתעוור ממנה. הטיפול הראשון נעשה באמצעות הזרקה בערך אחת לחודש או יותר של תרופה בשם אווסטין (בווציזומאב) הנוגדת את החומר VEGF, שהוא החומר שגורם לגדילה של כלי הדם. אווסטין משמשת גם לטיפול בסרטן למניעת גדילת כלי הדם של הגידול. כשהחולה לא משיג תגובה טובה לאווסטין, הוא עובר לטיפול בתרופות חדשות ובהן לוסנטיס (רניביזומאב) ואייליה (אפליברספט). טיפול נכון בתרופות האלו מביא לשימור הראייה בקרב 90 אחוזים מהחולים, ובכ-40-45 אחוזים קיים גם סיכוי לשיפור בראייה. שני הטיפולים האחרונים מחזיקים יותר זמן, ובסופו של דבר החולה נדרש לטיפול בין 7 ל-8 פעמים בשנה בממוצע.
לצורך הטיפולים הללו, על החולה להגיע כאחת לחודש לאבחון וצילום OCT שיקבעו האם יש צורך בהזרקה, מה שמייצר לא אחת עומס רב הן על החולה והן על המערכת הרפואית, ובסופו של דבר חולים רבים לא מקבלים את הטיפול בצורה מספק, ועל כן השאיפה היא לא רק לשפר את תוצאות הטיפול אלא גם להביא לצמצום של מספר הטיפולים הנדרש, וכעת נראים באופק כמה טיפולים שיכולים לעשות זאת.
חדשנות טיפולית לחולי AMD
לאחרונה יצאה בארה"ב ובאירופה תרופה חדשה בשם בֵאוֹבוּ (ברולוסיזומב) שטרם הגיעה לישראל. הבאובו ניתנת אחת לשלושה חודשים בלבד ונראה כי היא מביאה ליעילות טובה יותר בספיגת הנוזלים מהרשתית (אם כי לא הראתה עוד שיפור בראייה). מלבד זאת, יתכן שבזמן הקרוב נוכל לאפשר לחולים טיפול בטכנולוגית PDS, טכנולוגיה חדשה שיכולה להקל עוד יותר על החולים באמצעות התקן שמשחרר לעין את תרופת הרניביזומאב לאורך כמה חודשים. ההתקן נתפר בקלות ללובן של העין, ויש למלא אותו אחת לחצי שנה. הטכנולוגיה סיימה כעת מחקר בפאזה שלישית והראתה יעילות ובטיחות, וכעת ממתינה לאישור ה-FDA.
החידוש האחרון שנמצא כעת בפיתוח הוא טכנולוגיה כחול לבן לצילום OCT ביתי. באמצעות מכשיר פשוט, מטופל יכול להעלות צילום OCT לענן, וטכנולוגיות בינה מלאכותית ולימוד מכונה יקבעו על פי הנתונים האם החולה צריך טיפול, והתראה תשלח בהתאם לרופא ולמטופל. עד כה נמצא כי מטופלים עד גיל 99 מסוגלים לבצע את הבדיקה בקלות ובימים האחרונים קיבל המטופל הראשון את המכשיר לביתו.
כיום, שלא כבעבר, הטיפול ב-AMD מציע מענה טוב מאוד לחולים, וככל שהוא מתחיל בשלב מוקדם יותר כך התוצאות הן טובות יותר. לעומת זאת ללא טיפול המחלה יכולה להתדרדר עד לכדי הופעת צלקת על הרשתית, ואז הטיפול כבר לא יכול לעזור, ולכן כל כך חשוב להגיע לכדי אבחון מוקדם דרך בדיקות הראייה השגרתיות, ובמידת הצורך להקפיד על מעקב סדיר וטיפול.
נכתב ע"י פרופסור ענת לבנשטיין, מנהלת מחלקת עיניים, בית חולים איכילוב