בביקור היומי שלי בבוקר בגן הילדים של בתי, אני מתבוננת בכניסתם של הילדים. יש את אלה שנכנסים בריצה, ברעש וצלצולים ומספרים לגננת כבר בשער את כל מה שעובר להם כרגע בראש, יש את המבוישים שכשאומרים להם בוקר טוב הם עונים בחיוך שקט, יש ילדים שבוכים ומתקשים להיפרד מהוריהם. יש ילד שמגיע עייף, וילדה שמגיעה עצבנית וילד שחוגג היום יום הולדת.
בין הילדים המגיעים עם הוריהם יש גם כאלה ששותקים. לרוב, דקה קודם הם צעקו בבית בשמחה או בכעס, ובדרך עוד סיפרו סיפורים והשתוללו. לפעמים גם עם חבריהם הם מדברים בשטף. לעיתים קשה לזהות, אך חשוב מאד להכיר, בין הילדים המגיעים אל הגן או אל בית ספר יש כאלה שמתמודדים עם אילמות סלקטיבית.
אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה של הילדות, המאופיינת בחוסר יכולת לדבר במצבים חברתיים מסוימים, אשר בהם מצופה מהילד לדבר (כגון בגן או בבית הספר), וזאת למרות יכולת לדבר במצבים אחרים על פי רוב, הילדים מדברים בבית עם בני המשפחה הקרובים, אולם אינם מדברים מחוץ לבית, או שאינם מדברים עם אנשים מחוץ למשפחה. ללא טיפול מתאים, הבעיה נוטה להחמיר, והילדים הסובלים ממנה צוברים פערים חברתיים, שפתיים ודימויים העצמי נפגע.
למה כדאי לשים לב?
ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית מדברים בחופשיות ובעושר בבית אך משתתקים בכניסה למסגרת החינוכית או בסיטואציות אחרות. לעיתים נדירות יותר, ילדים יתקשו לדבר גם בבית עם בני המשפחה.
על מנת לאבחן את הבעיה כדאי לשאול את הגננת או המחנכת, האם היא שומעת את הילד/ה מדבר במהלך היום? האם עונה לשאלות ומשתתפ/ת במפגש? האם פונה לבקש עזרה כשזקוק/ה לה? כדאי לשים לב האם הילד/ה מדבר במפגשים משפחתיים וחברתיים? האם עונה לשאלות של סבתא או הדוד? האם מדבר/ת עם אמא של החבר? כדאי לשים לב האם הילד/ה עונה לרופאת הילדים כששואלת לשלומם, האם משתתק/ת כשהשכנה אומרת להם בוקר טוב במעלית?
מה עושים כשמזהים קושי לדבר?
הורים שמזהים כי ילדיהם מתקשים לדבר בסיטואציות שונות לאורך זמן ולא כחלק מתהליך זמני של הכרות והסתגלות צריכים להתייעץ ולקבל עזרה. במרפאה לאילמות סלקטיבית במרכז שניידר, נקיים בשלב ראשון שיחת הערכה ראשונית למיפוי של הקושי ומתן המלצות לטיפול לפי הצורך. בהמשך, אנחנו מציעים טיפול דו שלבי לילדים ולמשפחותיהם:
בשלב ראשון, מודרכים ההורים בלבד במסגרת קבוצתית בנוגע לדרכי הסיוע לילדים, נערכים מפגשים עם הצוותים החינוכיים ותחילת התערבות הדרגתית לעידוד הילדים לדבר ולהתגבר על הפחד לדבר. ההורים מתפקדים כסוכני השינוי ומנהלי הטיפול, בסיוע והנחייה שלנו. הניסיון מראה שהורים מגויסים ומעורבים וצוות חינוכי שמקבל הנחייה יכולים במקרים רבים להביא לשינוי משמעותי ולפתור את הבעיה. התערבות מוקדמת הינה משמעותית, לכן, המרפאה פותחת את שעריה לילדים צעירים בגילאי ארבע ומעלה.
בשלב שני, לפי הצורך מוצעים טיפולים פרטניים לילדים ולהוריהם המבוססים על עקרונות הטיפול האינטגרטיבי התנהגותי לאילמות סלקטיבית. הטיפול נבדק מחקרית ולאחרונה פורסם מאמר בכתב העת המדעי Clinical Child Psychology and Psychiatry המבוסס על נתונים שנאספו ביחידה לאילמות סלקטיבית בבית החולים ואשר תומכים ביעילותו.
להורים תפקיד מכריע
במחקר שנערך ביחידה לאילמות סלקטיבית בשניידר בחנו החוקרים את היעילות של טיפול האינטגרטיבי-התנהגותי בקרב 30 ילדים בגילאי 4-13 שמטופלים במרפאה. במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Clinical Child Psychology and Psychiatry, החוקרים, ד"ר מעין שורר, זיווית בר חיים, נעמה קלאוזנר, נועם בן עמי ופרופ' סילבנה פניג, בשיתוף פעולה עם צוות המטפלים במרפאה, בחנו באמצעות שאלונים שהועברו להורי הילדים את השינויים שהתרחשו במדדים שונים בזמן שבין תחילת הטיפול לסיומו.
במחקר נמצא כי סימפטומים של אילמות סלקטיבית ושל חרדה חברתית פחתו במהלך הטיפול שניתן. כמו כן, נמצא כי אקומודציה הורית, שהיא הנטייה של הורים להתאים את המציאות לילדיהם, מנגנון שמקושר עם הרחבת הימנעות ושימור חרדה, פוחתת במהלך הטיפול. עוד נמצא כי 75 אחוזים מהילדים המטופלים הוגדרו על ידי המטפלים בהם כמגיבים באופן חיובי לטיפול. המחקר מחזק את הניסיון הקליני ארוך השנים, המעיד על יעילות הטיפול האינטגרטיבי- התנהגותי בהתמודדות עם אילמות סלקטיבית, כמו גם על מרכזיות ההורים ותפקידם המכריע בתהליך הטיפולי.
ד"ר אביגל שניר היא מנהלת המרפאה לאילמות סלקטיבית בשניידר