איזה מאכלים גורמים לאחת התופעות הכי מוזרות של הקורונה?

לאחרונה יותר ויותר אנשים בסביבתנו נדבקים בקורונה, וחלקם סובלים מתופעות לוואי שונות ומשונות, בהן הפרעות מוזרות בחוש הטעם והריח. אבל לא אלה שאתם חושבים. לאנשים האלה, קפה למשל מריח כמו גומי בוער, ליין יש טעם של בנזין, והבושם שפעם היה אהוב עליהם מריח להם נורא.

מדענים מאוניברסיטת רידינג בבריטניה מאמינים שהם אולי גילו מדוע מזון ומשקאות מסוימים מריחים (ואולי נטעמים) מגעילים למי שחווים חוש ריח מעוות (המכונה פרוסמיה) לאחר זיהום ויראלי. פרוסמיה שונה מאובדן ריח, שכן במקום לא להריח בכלל, הסובלים מגלים שהם יכולים להריח משהו שבכלל לא נמצא בסביבתם. בין הדוגמאות, אנשים דיווחו שהריחו ריחות לא נעימים, כולל ריח של "שרוף", גופרית ודגים.

לדברי הצוות, כמה מהמזון והמשקאות הנפוצים ביותר שגורמים לפרוסמיה כוללים:

קפה

בצלים

שום

עוף

פלפלים ירוקים

ריחות חריפים כמו ביצה, נענע או משחת שיניים מוזכרים לעתים קרובות על ידי סובלים מפרוסמיה

כפי שדווח בכתב העת Communications Medicine, המחקר החדש זיהה 15 טריגרים מולקולריים שונים לפרוסמיה. נראה שמזונות מסוימים עשויים להיות עשירים במיוחד במולקולות ריח פעילות ספציפיות המועדות לעיוותי ריח.

כדי להגיע לממצאים אלה, הצוות אסף אנשים עם 29 פרוסמיה פוסט-ויראלית ו-15 ללא פרוסמיה, וביקש מכולם לעבור ניסוי רחרוח. כאחד ה"קורבנות" הנפוצים ביותר של פרוסמיה, החוקרים בחרו בניחוח קפה טחון טרי כנושא העיקרי שלהם.

הם גילו שתרכובת אחת המייצרת ארומה בקפה - 2-furanmethanethiol - הייתה מפצלת במיוחד. בעוד שהאנשים ללא פרוסמיה תיארו זאת במונחים נעימים - "קפה, צלי, פופקורן ומעושן" - אלו עם פרוסמיה פוסט-ויראלית תפסו זאת לעתים קרובות כדוחה - ותיארו זאת כ"מגעיל, דוחה ומלוכלך".

"זו עדות מוצקה לכך שלא הכל 'בראש', ושתחושת הגועל יכולה להיות קשורה לתרכובות במזונות. מערכת העצבים המרכזית בהחלט מעורבת גם בפירוש האותות שהיא מקבלת מהאף. החוויה הפארוסמית היא שילוב של שני המנגנונים שמייצרים את התפיסה המעוותת של מאכלים יומיומיים, ואת תחושת הגועל הנלווית לכך", אמרה ד"ר ג'יין פרקר, מנהלת מרכז הטעמים באוניברסיטת רידינג.

"עכשיו אנחנו יכולים לראות שלתרכובות ארומה מסוימות שנמצאות במזונות יש את ההשפעה המסוימת הזו. אנו מקווים שזה יהיה מרגיע עבור אלה עם פרוסמיה לדעת שהחוויה שלהם היא 'אמיתית', שאנו יכולים לזהות מזונות אחרים שעשויים גם הם להיות טריגרים, ויותר מכך, להציע מזונות 'בטוחים' שסביר פחות לגרום לבעיה".