זה מה שהשירים שאתם אוהבים מלמדים על האישיות שלכם

מתישהו בין כל המערבולות של גיל ההתבגרות, רובנו מפתחים טעם מוזיקלי, שכנראה גם עובר לא מעט גלגולים ושינויים לאורך השנים. הרבה אנשים מצהירים שהם "שומעים הכול" ושהם פתוחים לכל הזא'נרים - אבל רשימת השירים הכי מושמעים באפליקציה המועדפת עליהם בהחלט תעיד אחרת ויכולה גם לחשוף סודות כמוסים על מה שמרכיב את מי שאנחנו.

בשביל להבין את כל זה, לא צריך להיות מדען, ועדיין השאלה עד כמה זה בדיוק משפיע עלינו - היא בהחלט כזאת שמעניין לבחון בכלים מדעיים. זה בדיוק מה שעשתה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' הבריטית, שאספה נתונים על יותר מ-350 בני אדם ביותר מחמישים מדינות ברחבי העולם. הממצאים, אתם בטח מבינים, לא יספקו תובנות על החיבה שלכם ללהיטים של נועה קירל או למופעים האקוסטיים של שלמה ארצי, אך יש בהם תובנות אוניברסליות שכל אחד יכול להתחבר אליהן.

אד שירן הוא כוכב בריטי שכולנו מכירים. את הלהיט שלו Shivers, גילו החוקרים, אוהבים אנשים בכל קצוות תבל - מארגנטינה ועד להודו - כאשר רובם חולקים דבר אחד במשותף. אלו אנשים מחוצנים יותר על פי שאלוני האישיות שמילאו. זה אומר שיש להם ביטחון עצמי גבוה יותר, רמת תקשורת טובה יותר וגם צורך לקבל חיזוקים חיוביים מהסביבה.

מנגד, אחד מהמנוני הרוק הכי אייקוניים של הניינטיז, Smells Like Teen Spirit, מלמד על תובנה אחרת לגמרי בנוגע למי שעדיין שומרים לו פינה חמה בלב. החוקרים הדגישו כי כיום מדובר בדרך כלל באמריקאים, אשר על פי שאלוני אישיות נחשבים נוירוטיים יותר בהשוואה לאחרים. זה אומר שהם רגישים יותר, ביישנים, מודעים לעצמם, לפעמים קצת יותר מדי, וגם נוטים לסבול יותר מחרדה ודיכאון.

קצת קשה להאמין שעברו כמעט ארבע שנים מאז שיצא לאקרנים הסרט "כוכב נולד" אותו ביים בראדלי קופר, שגם כיכב בו לצד ליידי גאגא. השיר שבמרכז הסרט, Shallow אף זיכה את ליידי גאגא כידוע בפרס האוסקר על השיר המקורי הטוב ביותר. השיר, שבטח מתנגן לכם בראש עכשיו, היה גם הוא חלק מהמחקר המדובר - והחוקרים הדגישו כי מי שנוטים להתחבר אליו חולקים קווי אופי דומים לאלו של מי שאוהבים את What's Going On של מרווין גיי.

מהמחקר עולה כי האנשים האלו הם בדרך כלל נעימים מאוד - כלומר מראים סימפטיות, אדיבות ואהבה לזולת. ואם אתם מעריצים של דיוויד בואי, או באופן ספציפי יותר של השיר Space Oddity, אתם כנראה תהיו פתוחים יותר לחוויות חדשות ותגלו ספונטניות גדולה יותר מאחרים.

מי שהוביל את המחקר המעניין הוא ד"ר דיוויד גרינברג מאוניברסיטת קיימברידג' - שהוא גם פסיכולוג, גם מדען מוח וגם מוזיקאי. כשהוא סיפר על הממצאים בראיון לרשת Sky news אמר: "היינו מופתעים לגלות עד כמה הקשרים הספציפיים האלו בין מוזיקה לאישיות היו זהים בכל רחבי העולם". הוא הוסיף: "אנשים אולי מופרדים על ידי מיקום גיאוגרפי, שפה ותרבות - אבל אם אנשים מופנמים מצד אחד של העולם אוהבים את אותה המוזיקה כמו אנשים מופנמים בצד השני, זה מעיד שמוזיקה בהחלט יכולה להיות גשר עוצמתי".

לפני שביצעו את המחקר, ד"ר גרינברג וצוותו העריכו כי מחוצנות, כלומר הנטייה לחפש ריגושים ופידבקים מהסביבה - תהיה קשורה במוזיקת פופ עדכנית ושמחה, ז'אנר שמשתנה כמובן ממדינה למדינה. עם זאת, הם לא הופתעו מכך שאנשים מופנמים מתחברים למוזיקת רוק שנתפסת בעיניהם כדרמטית ואגרסיבית.

אבל מה שבאמת הפתיע את המומחים היה דווקא הנתונים על נוירוטיות. "הנחנו שנוירוטיות תגרום לאנשים להעדיף מוזיקה עצובה, שמבטאת את הבדידות שלהם, או דווקא מוזיקה אופטימית, כדי לשנות את מצב הרוח", אמר החוקר. אולם האנשים האלו דווקא העדיפו מוזיקה 'דרמטית ואינטנסיבית' להגדרתו. כשהוא ניסה להסביר את הנתונים, הוא אמר שהבחירה כנראה משקפת את החרדה והתסכול שאותם אנשים מתמודדים איתם.

כאמור, הציפייה במחקר הייתה שאנשים מוחצנים יעדיפו מוזיקה "מרימה" ועכשווית. בפועל, המומחים אכן מצאו קשר כזה - אבל רק באזורים מאוד ספציפיים בעולם. באזור קו המשווה - ובעיקר במרכז ובדרום אמריקה, אותם האנשים המוחצנים העדיפו שירי פופ מקפיצים. החוקרים מאמינים כי זה יכול לנבוע מגורמים אקלימיים המשפיעים על העדפות מוזיקליות, כלומר שאנשים באזורים חמים יותר - ייהנו יותר ממוזיקה קצבית שאפשר לרקוד איתה.

מעניין לחשוב מה היה מראה מחקר כזה אם היה נערך בישראל. האם מוזיקת פופ מועדפת כאן על אנשים עם ביטחון עצמי גבוה? האם ילדי "אור הירח" של אביב גפן באמת חולקים תכונות אופי דומות? ומה המדענים המלומדים מקיימברידג' היו חושבים על "קקדילה" או "טודו בום"?