קורונה גורמת נזק בריאותי משמעותי גם הרבה אחרי ההדבקה

נקודת הזמן שבה אנו נמצאים היום היא פתחו של עידן חדש בתולדות מגיפת הקורונה, צומת דרכים משמעותי שבו רבים מאיתנו שואלים: הקורונה ואנחנו, לאן? האם נחיה לצד המגיפה? האם נחיה כאילו אין מגיפה? שאלות שכל אחד מאיתנו שואל את עצמו, גיבש לגביהן עמדות ורגשות ברורים, וקצת כמו אמונה דתית, השקפה פוליטית או קבוצת כדורגל אהובה - קשה לשכנע אותו אחרת.

כמו פעמים רבות, גם כאן הפתרון הוא שילוב של איזונים וצעדים מידתיים, שיווי משקל הנמצא באמצע הדרך, שבין הפחד המשתק בתחילת 2020 מ"נגיף שימחק את האנושות" לבין ההשלמה והאדישות של "לפתוח את הכל ואחרי המבול" של 2022.

הדבר העיקרי המשותף לשתי הגישות הללו הוא העקרון ש"איש איש לעצמו", ואילו כדי להתגבר על אירועים משני סדרי עולם כאלה, הדרך היא בדיוק ההיפך מכך - יחד, בשותפות גורל, בסולידריות חברתית, ובקהילה מאוחדת המובלת על ידי הנהגה, שמקבלת החלטות בתום לב על פי מידע מבוסס, מצפון ומוסר.

כך, מלבד הפגיעה של המגיפה בהווה - אותה כולנו מכירים בדמות תחלואה ותמותה מצד אחד, ופגיעה בשגרת החיים, בכלכלה ובחינוך מצד שני - יש להתחשב גם בנתונים ההולכים ונאספים לגבי סיכונים ארוכי טווח לעתיד הנגרמים מתחלואה בנגיף, שחובה על מקבלי ההחלטות להתחשב בהם כי זה הולך ומתבהר, שקורונה גורמת נזק בריאותי משמעותי גם הרבה אחרי ההדבקה.

כך למשל מחקר ענק שפורסם החודש ב-Nature Medicine (מעקב של כשנה אחר כ-150 אלף חולי קורונה, וכ-11 מיליון מקרי ביקורת) מצא כי מי שחלו ב-Covid-19 היו בסיכון גבוה יותר לאירועים לבביים, מוחיים, הפרעות קצב, דלקת של קרום ושריר הלב, אי ספיקת לב ואירועים טרומבואמבוליים ("קרישי דם"). בהתחשב בכמות חולי הקורונה בעולם, עלולות להיות לכך השלכות רחבות ועמוקות על בריאות הציבור.

במחקר נמצא שהסיכון היה גבוה ככל שהמחלה הייתה קשה יותר, אבל - וזה אבל חשוב - גם מי שלא אושפזו ומחלתם הייתה קלה בלבד מצויים בסיכון מוגבר. וגם זה חשוב - הסיכון המוגבר היה קיים אצל מי שלא הייתה לו מחלת לב טרם הקורונה וגם ללא קשר לגיל וגורמי סיכון אחרים.

אומנם כמו כל מחקר גם המחקר הזה אינו מושלם, אבל הוא טומן בחובו הרבה אמת מדעית - מכיל מדגם גדול, מובהק סטטיסטית, מחזק הגיון ביולוגי ואת הידוע לנו ממחקרים קודמים וניתן להסיק ממנו רבות על הנגיף ועל הצפוי לנו בעתיד. לכן, השפעות ארוכות טווח הן משהו שיש לקחת בחשבון כשמאפשרים לווירוס לצאת לגלי הדבקה חוזרים, כי את ההשלכות של הגלים הללו ייתכן ונראה בעוד שנים רבות גם אם תחלוף המגיפה מהעולם.

ההשלכות הבריאותיות ארוכות הטווח של הקורונה צריכות להילקח בחשבון גם בתוכניות הפיתוח והבניין העתידי של מערכות הבריאות בעולם. המשבר הבריאותי החמור הזה צריך להתחיל תזוזת לוחות טקטוניים בעולם הבריאות והזדמנות פז, שלא תחזור בקרוב על מנת לעשות את התיקונים, שכל חברה צריכה לעשות בנוגע לשירותי הבריאות שלה.

כולנו ראינו קריסת מערכות במדינות מערביות כמו איטליה וארה"ב וגם אם יש לקוות, שבישראל לא נאלץ לראות מראות דומים בקרוב, אין לדעת מה יביא אתו הגל הבא, וריאנט חדש או מגיפה עולמית אחרת לחלוטין, ומכיוון שהיא בוא תבוא במוקדם או במאוחר - חובתנו להיערך אליה ואל תרחישי קיצון, שעלולה להביא עמה על מנת שנוכל כולנו לחיות לצד המגיפה ולא לקרוס תחתיה.

מערכת בריאות חסונה וחסינה היא חוליה קריטית בשרשרת, שיוצרת חוסן לאומי והיא תאפשר לנו לנהל את המגיפה ולא למגיפה לנהל אותנו. ובכנות, גם אם נשמעות הכרזות כאלו ואחרות, נראה שדי ברור שבשנתיים האחרונות המגיפה היא זו שמנהלת אותנו ולא להיפך.

הגורם משנה כללי המשחק הוא ביצירה של מערכת הבריאות הציבורית והפיכתה בעתיד לאותה מערכת, שכה התגאינו בה בעבר וקצת הלכה וקמלה לנו מול העיניים. זה אומר הוספת תקנים, חיזוק הצוותים, הוספת מיטות אשפוז ובדגש על פנימית וטפול נמרץ, חיזוק המחלקות לרפואה דחופה, מערך האשפוז הביתי ורפואת הקהילה. מכל אלו נרוויח הרי גם בימי שגרה ולא רק בחירום.

מלבד זאת ניתן להיערך להכנת מערכת החינוך ללמידה היברידית, הכנת מערך התעסוקה לעבודה חלקית מרחוק היכן שניתן, הערכות תמידית מבחינת רכש ומלאים של תרופות, חיסונים וציוד, חקיקה המאפשרת לאנשים בסיכון להמשיך לעבוד מבלי לפגוע בשכרם, קביעת תקני אוורור במקומות ציבוריים, הסדרה ופיקוח יעילים על שער הכניסה הבין לאומי לישראל והקמת גוף אחד בלתי תלוי, שיתכלל את כל הזרועות והגופים האזרחיים והצבאיים בעת משבר ענק כזה, ינחה את הכוחות בשטח ויישם את המדיניות, שתקבע הממשלה ברמת המאקרו.

ועד אז, מה כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות ברמת המיקרו? כולנו חייבים לנהל את הסיכון האישי שלנו חכם יותר. את הסיכון בהווה ואת זה בעתיד. הנתונים מוכיחים מעל לכל ספק, שהנגיף מסוכן לנו בהווה, כשגורם לתחלואה ולתמותה (בעיקר לאלו עם גורמי הסיכון, אבל ממש לא רק), וכאמור ייתכן שמסוכן לנו בעתיד עם סיבוכים ארוכי טווח (סיכון אותו אנו אגב מכירים מנגיפים אחרים הגורמים לסיבוכים מאוחרים כמו למשל, חצבת, פפילומה, הפטיטיס C ו-EBV). על פי הנתונים שנאספו עד כה וההבנה שלנו את הביולוגיה של הנגיפים, יהיה זה סביר ונכון להניח בשלב זה, שגם וירוסהקורונה עלול לגרום לסיבוכים ארוכי טווח.

הדבר המדהים, הוא שכנגד הסיכונים המיידים והעתידיים הללו, יש פתרון אחד פשוט. חיסון. פתרון שהוכח כמפחית הדבקה, תחלואה ותמותה. ומדהים לא פחות, שהפתרון הזה הוא בטוח לחלוטין, ולא נמצא כקשור בעצמו לסיבוכים ארוכי טווח בדומה לכל החיסונים המוכרים לנו - כולם בטוחים לחלוטין ואף אחד מהם לא גורם לסיבוכים ארוכי טווח. וגם בדומה לחיסונים אחרים תופעות הלוואי שלו מינוריות, מקומיות וחולפות. תראו לי אחד, שמעדיף להתחבר לאקמו או למנשם על פני יומיים של כאבי ראש וכאב חולף בזרוע.

מכיוון שהוכח שהחיסון מפחית תחלואה קשה וזו האחרונה הוכחה כקשורה בסיבוכים ארוכי טווח של הנגיף, זה יהיה נכון בעת הזו לצאת מנקודת הנחה, שהחיסון עצמו מפחית סיבוכים ארוכי טווח של הנגיף, עד שיצטברו מספיק נתונים לאורך תקופת זמן מספיקה ואז זה גם יוכח מחקרית (וההיגיון והניסיון מלמדים, שזה מה שכנראה יקרה).

זו גם נקודה מרתקת בהיסטוריה, שבה מתחברים המיקרו ומאקרו, האחריות האישית האינדיבידואלית עם הסולידריות החברתית. כל אחד מאיתנו הוא בעל השפעה על המערכת כולה. אנחנו מעורבים בקביעת עתידנו ויש לנו השפעה על גורלנו, כי ככל שנתחסן יותר כך נקל על מערכת הבריאות בהווה ובעתיד. לתחלואה ולסיבוכים ארוכי הטווח יש מחיר, ועל ידי חיסון והפחתה שלהם אנחנו יכולים לסייע לקהילה שלנו ולחזק את מערכת הבריאות, שהיא בסוף היום שלנו ובשבילנו. אנחנו יכולים לעזור לה לעזור לנו.

לכן, עד שמערכת הבריאות תתחזק ותהפוך חסונה עבור כולנו, את החיסון האישי שלנו ניתן לקבל מחר.

ילדים, מבוגרים וקשישים - האמינו לרופאים ולרופאות שדואגים לכם, גשו לקופת החולים שלכם והגנו על עצמכם מתחלואה בהווה ומסיבוכים בעתיד. בריאים, חולים, מי שבסיכון ושלא בסיכון. נשים בגיל הפריון, בהריון ולאחריו - נהלו את הסיכון חכם והתחסנו בחיסון קטן לפרט, והביאו חוסן גדול לחברה שלנו כולה.

ד"ר אראל בוצ'ינסקי הוא מומחה ברפואה פנימית, מנהל רפואי במחוז מרכז, קופת חולים מכבי